שאלה: מאת יהודה: שלום לכבוד מוהרא"ש שליט"א. ביהדות מעוררים הרבה על המצוות שבין אדם לחבירו ומזהירים לכבד כל אדם, ומצד שני ידוע גודל חומרת החנופה שעלולים להיענש עליה בחומרה. שאלתי היא מה ההבדל בין חנופה לבין כבוד הזולת? תשובה: |
||
בעזה"י יום ד' לסדר שלח כ' סיון התשע"ג
שלום וברכה אל יהודה נ"י לנכון קבלתי את מכתבך. אתה צריך לדעת שיש מצוות ששייכות בין אדם למקום, ויש מצוות ששייכות בין אדם לחבירו, ואחד תלוי בשני ואי אפשר להפריד ביניהן כלל, וזו הטעות שיש בין בני אדם שהם חושבים שיש הבדל בין אדם למקום, ובין אדם לחבירו. יכול להיות שבמצוות שבין אדם למקום הוא מאד מאד בסדר ונזהר בכל המצוות, אבל כשבא למצוות שבין אדם לחבירו הוא פשוט חיה טורפת, גונב וגוזל וכו', משפיל ומבזה וכו' וכו', ובאמת אמרו חכמינו הקדושים (יומא פה:) עבירות שבין אדם למקום יום הכפורים מכפר, עבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכפורים מכפר עד שירצה את חבירו. ולכן צריכים מאד מאד להזהר יותר ויותר במצוות שבין אדם לחבירו, כי לא מועיל שום דבר עד שמרצה את חבירו, ובני אדם מזלזלים בזה מאד מאד, ולא יודעים שבסוף ישלמו על זה מחיר גדול מאד, כי מי שמצער את הזולת, לבסוף הוא משלם על זה מחיר כבד מאד, וזו טעות אצל בני אדם, כי מפרידים בין מצוות שבין אדם למקום לבין מצוות שבין אדם לחבירו. אותו רבונו של עולם שנתן לנו את המצוות בינו לבין עם ישראל, נתן לנו את המצוות שבין אדם לחבירו, וכשאדם גונב או גוזל וכו', משפיל או מבזה וכו' את השני, בזה הוא כופר בעיקר רחמנא לישזבן, כי שניהם הולכים ביחד – בין אדם למקום ובין אדם לחבירו, וצריכים מאד מאד להיות זהירים בכבוד הבריות, וחכמינו הקדושים הקפידו על זה מאד מאד. אבל הענין של החנופה זה ענין אחר לגמרי, זה הדבר הכי מגעיל, עד כדי כך שחכמינו הקדושים אומרים (סוטה מ"א:) אמר רבי אלעזר כל אדם שיש בו חנופה מביא אף לעולם שנאמר (איוב ל"ו י"ג) "וחנפי לב ישימו אף", ולא עוד אלא שאין תפלתו נשמעת, שנאמר (שם) "לא ישועו כי אסרם". ואמר רבי אלעזר כל אדם שיש בו חנופה אפילו עוברין שבמעי אמן מקללין אותו, שנאמר (משלי כ"ד כ"ד) "אומר לרשע צדיק אתה יקבוהו עמים יזעמוהו לאומים" ואין קוב אלא קללה, שנאמר (במדבר כ"ג ח') "לא קבה אל", ואין לאום אלא עוברין, שנאמר (בראשית כ"ה כ"ג) "ולאום מלאום יאמץ". ואמר רבי אלעזר כל אדם שיש בו חנופה נופל בגיהנום, שנאמר (ישעיה ה' כ') "הוי האומרים לרע טוב ולטוב רע" וגו', מה כתיב אחריו (שם כ"ד) "לכן כאכל קש לשון אש וחשש להבה ירפה" וגו'. ואמר רבי אלעזר כל המחניף לחבירו סוף נופל בידו, ואם אינו נופל בידו נופל ביד בניו, ואם אינו נופל ביד בניו נופל ביד בן בנו, שנאמר (ירמיה כ"ח ו') "ויאמר ירמיה לחנניה אמן כן יעשה הוי"ה יקם הוי"ה את דבריך". וזה כל הענין של פוליטיקה של שקר שקורה היום בעולם, שאחד מחניף את השני, ואין פיו ולבו שווים כלל, הוא יחניף אותו, וידבר על לבו, ויבטיח לו הבטחות וכו' וכו', והלב בכלל לא עמו וכו', אדרבה בלב הוא חושב עליו כל מיני תחבולות איך להפיל אותו וכו', איך לסדר אותו וכו', בלשון המעטה וכו', על אלו האנשים החמירו מאד מאד חכמינו הקדושים, כי זו נקראת חנופה שזו המדה הכי מגונה שרק יכולה להיות, כי אין אדם פיו ולבו שווים, הוא פשוט ש'קרן ר'מאי צ'בוע, ואמר רביז"ל (ספר המדות אות תפלה סימן ד') על ידי חנופה אין תפלתו נשמעת. ואמר (ספר המדות אות אמונה חלק ב' סימן ב') על ידי חנופה בא לידי כפירה; כי זו המדה הכי מגונה שרק יכולה להיות, וזה נקרא אצל בני אדם פוליטיקה, היום אמרתי ככה, ומחר אני אומר ההיפך, שזה ממש מגעיל, ולא בחינם שאמר רביז"ל (ספר המדות אות חנופה סימן ז') מי ששומר את עצמו מחנופה, על ידי זה בא לו ישועה; אשרי מי שבורח מהמדה הרעה של חנופה, ואינו מפחד לומר את האמת ופיו ולבו שווים.
|