שאלה: מאת מאיר: שלום לרב הצדיק. יש לי רצון חזק ללמוד בספרי קבלה. מה דעת הצדיק בנושא? והאם זה נכון שמי שלומד את חכמת הקבלה צריך להקפיד מאוד על טבילת מקווה? תשובה: |
||
בעזה"י יום ד' לסדר בלק י"א תמוז התשע"ג
שלום וברכה אל מאיר נ"י לנכון קבלתי את מכתבך. לדעתי כדאי וכדאי שתלמד קודם כל הרבה ספרי רביז"ל, 'לקוטי מוהר"ן', 'סיפורי מעשיות', 'ספר המדות', ואת שיחותיו הקדושות שב'שיחות הר"ן' וב'חיי מוהר"ן', והעולה על הכל ללמוד הרבה 'לקוטי הלכות', כי מי שנכנס בלימוד קבלה, אמר רבי חיים ויטאל ז"ל שהקליפות יתאחזו בו מאד, ולכן מה טוב ומה נעים אם מקדים ללמוד קודם הרבה את ספרי רביז"ל, שהם יתנו לו התחזקות בכל המצבים, וכבר כתב מוהרנ"ת ז"ל (לקוטי הלכות תפילין הלכה ה' אות ל"ח) כי על פי הדברים האלה [היינו דברי רביז"ל ודבריו ז"ל] והיוצא בהם המבוארים בדברינו, תוכל לעשות לך דרך להבין מעט מזעיר בדרכי הקבלה של הזוהר הקדוש, והאריז"ל, להוציא מהם דרכים ועצות למעשה, על פי הקדמות נוראות ועצות אמתיות של דברי תורתו של רביז"ל, שכל תורה ותורה וכל מעשה ומעשה היא פותחת שערים רבים של השגת אלקות, שעל ידי זה יכולין להבין גם כל דרכי הקבלה, אם תזכה לשקוד על תורתו הקדושה יום יום בשקידה רבה; עיין שם. הרי שלך לפניך, אם אדם מרבה ללמוד בספרי רביז"ל, אזי תהיה לו דרך להבין בספרי קבלה. ובוודאי מי שלומד ספרי קבלה, מוכרח להזהר בטבילת מקוה, כמובא (מאור ושמש פרשת אמור) שבלתי אפשר לידע מה היא יראה שילמוד ויתפלל ברתת ובזיע, כי אם שיהיה נזהר בטבילת עזרא, ואם הוא לומד או מתפלל ואינו נזהר בטבילה זו, אי אפשר בשום אופן להגיע לגופי תורה ומצוות, ואם הוא לומד ספרי קבלה והוא בלתי טהור, יוכל לבוא חלילה על ידי זה לידי אפיקורסות. ובזמנים הקודמים שהיה דבר השם יקר בפיהם, ולא היו יודעים מיראת הרוממות כלל, זאת היה מחמת שהיו לומדים תורה ולא נזהרו בטבילה זו, והכת ש"ץ ימח שמם שהיו אז בימים ההם, ומזה נעשו אפיקורסים שלמדו ספרי קבלה בטומאת הגוף וכו', עיין שם. וכן הוא (דברי ישראל פרשת בשלח) מקוה היא סגולה לאמונה, ובמדינות שממעטין במקוה נתרבה האפיקורסות, ומכל שכן מי שלומד בספרי קבלה בלא מקוה, זה הלימוד הוא לאדם סם המוות ממש, שמתרבה אצלו האפיקורסות וקרוב להשתמד רחמנא ליצלן; עיין שם, ולכן צריכים מאד מאד להזהר בטבילת מקוה, ובפרט מי שלומד ספרי קבלה. עיקר הלימוד צריך להיות להכניס את הקדוש ברוך הוא בתוך הלימוד, היינו שהלימוד צריך להיות לעובדא ולמעשה, שירגיש מוחין עילאין בדביקות הבורא יתברך שמו.
|