למרות הטרדות המרובות בהכנות לקראת חג סוכות זהו הזמן להתחיל מבראשית להתעורר ולהרבות בלימוד התורה הקדושה כהכנה לשמחת תורה. מוהרא"ש זי"ע עם הדרכה לכבוד החג |
||
|
||
בסעודה שלישית, סעודת רעווא דרעווין פרשת האזינו התשע"ג, דיבר מוהרא"ש ז"ל דיבורים נוראים ונפלאים מאד מפרשת השבוע, ומענינא דחג הסוכות הממשמש ובא עלינו לטובה. ♦ ♦ ♦ › שם ה' – ארבעת הימים בין יום הכיפורים לסוכות פתח ואמר מוהרא"ש ז"ל, הנה מובא בכתבי האריז"ל, שארבע ימים אלו בין יום הכיפורים לחג הסוכות, הם ימים מעולים מאוד, והם מכוונים נגד ד' אותיות השם הוי"ה ברוך הוא, ובכל יום מאיר צירוף אחד מן הד' צירופים של שם הוי"ה ברוך הוא, ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן, והם ימים של התקרבות גדולה של נשמות ישראל לאביהם שבשמים, ודברי האריז"ל עולין בקנה אחד עם דברי רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סי' ס"ו), בשם הבעל שם טוב הקדוש זי"ע, שמחרת יום הכיפורים נקרא "שם ה'" "גאט'ס נאמען", כי בד' ימים אלו, ממחרת יום הכיפורים עד חג הסוכות, מאיר בתוכם "שם ה'" באור גדול ונורא מאד, והם ימים של שמחה מיוחדת, שמכינים בהם לחג סוכות הנקראת "זמן שמחתינו", ובפרט כשיש גם שבת בין ימים אלו, ששבת בעצמה כולה שמחה (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סי' י"ז), אזי השמחה כפולה ומכופלת, ואשרי מי שזוכה לשמוח בימים אלו באמת. והנה פשטות השמחה של ימים אלו, על שם שכל נשמות ישראל עוסקים בהם מאד במצוות, כי כולם בונים סוכות, וקונים ד' מינים לולב אתרוג הדס וערבה, ומכינים כל ההכנות לקראת החג, ומריבוי עסקי המצוות, אין זמן אפילו לחשוב לעשות עבירות בימים אלו חס ושלום, וכמו דאיתא במדרש (תנחומא אמור), על הפסוק (ויקרא כ"ג) ולקחתם לכם ביום הראשון וגו', וכי ראשון הוא, הלא ט"ו בחודש הוא, אלא ראשון לחשבון עוונות, עיין שם, כי אין זמן לעוונות כלל בימים שלפני סוכות, כי כולם טרודים במצוות, ואשרי הזוכה לבלות ימים אלו בשמחה, ובקדושה וטהרה כראוי. › בימים אלו הס"מ עצוב מאוד וסיפר מוהרא"ש ז"ל, שהרבי רבי ברוך ממעזיבוז זי"ע, פעם סיפר סיפור נפלא משלמה המלך ע"ה, כי צדיקים אמרו, שהרבי רבי ברוך זי"ע, היה לו ניצוץ נשמה של שלמה המלך עליו השלום, ומחמת זה, עבודתו בערב שבת בקריאת שיר השירים, אשר כתב שלמה המלך עליו השלום, היתה להפליא, ובנעימות ובדביקות יוצאת מן הכלל, וסיפר הרבי רבי ברוך זי"ע, שפעם בימי תשרי מצא שלמה המלך את הס"מ עצוב ושבור מאד, ושאל אותו למה הוא כל כך עצוב, ואמר לו הס"מ, איך לא אהיה עצוב, הרי בימי אלול כולם עושים תשובה, ואחר כך בראש השנה כולם תוקעים בשופר ומערבבין אותי לגמרי [כמו שאומרים חכמינו הקדושים (ראש השנה ט"ז:) למה תוקעין כשהן יושבין וכשהן עומדין וכו', כדי לערבב השטן] , ואחר כך ביום הכיפורים, כולם בדוגמת מלאכים, ואין לי רשות לקטרג עליהם [וכמו שאמרו (יומא כ.), אין לשטן רשות לקטרג ביום הכיפורים], ואחר כך כולם עוסקים במצוות בד' ימים שבין יום הכיפורים לסוכות, ולבסוף לוקחים הלולב ואתרוג בחג הסוכות ודוקרים אותי ממש [וכמו שאמרו (מנחות ס"ב.) שלולב הוא כמו גירא בעינא דשטנא], וכי לא אהיה עצוב, שמענים אותי כל כך… לשנה האחרת מצא שלמה המלך עוד הפעם את הס"מ, אבל היה כבר בשמחה, ושאל אותו שלמה המלך, לשמחה מה זו עושה? ענה לו הס"מ, כבר נתתי לעצמי עצה, כי היתה אניה גדולה מליאה אתרוגים, שהיתה מובילה אתרוגים לאנשי מדינה פלונית, ועשיתי חור בספינה, ונאבדו כל האתרוגים, ועכשיו לא יוכלו לענות אותי כמקדם… והנה בחג הסוכות מצא שלמה המלך עוד הפעם את הס"מ, ושוב היה בעצבות עצומה, ושאל אותו שלמה המלך, מה קרה לך עכשיו? ענה ואמר לו הס"מ, הנה באיזה דרך הגיע אתרוג אחד לתוך המדינה, וכל היהודים מנער ועד זקן, למאות ולאלפים, עמדו בתור שעות על גבי שעות כדי לברך על הלולב והאתרוג ולנענע אותם, ועוד הפעם דקרו אותי לגמרי… הרי רואים את עוצם מעלת ימים אלו, שיש בהם כח להחליש כח הס"מ, ועוצם השמחה הגדולה שיש לנשמות ישראל לקיים מצוות בוראם, ואשרי מי שזוכה לשמוח בימים אלו באמת. › למרות הטרדה הרבה בימים אלו – צריכים לחטוף תורה והנה כמו שכולם עוסקים במצוות בימים אלו, ומכינים עצמם לקראת החג הקדוש "זמן שמחתינו", כמו כן צריכין לזכור משמחת התורה הקדושה, ולחטוף נקודות של לימוד התורה כל כמה שיוכל, כי אין עוד שמחה כשמחת התורה, ולכן אף על פי שטרודים מאד בהכנות החג, אף על פי כן יש לכל אחד ואחד לגזול קצת זמן לעסוק בתורה, וללמוד הלכות החג, וכל השייכים אליו, ובפרט כשכבר נכנס החג הקדוש, חג הסוכות, יש להתעורר מאוד לקבוע זמנים ללימוד התורה, כי סוכות נקרא זמן שמחתינו, ועיקר השמחה שלנו הוא ביחד עם התורה הקדושה, וכמו שרואים שהחג מסתיים עם שמיני עצרת ושמחת תורה, כי זה עיקר השמחה שלנו, לשמוח בשמחת התורה.
› דייקא בימים אלו צריכים לקבל חשק חדש ללימוד התורה והנה מבואר בדברי רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סי' רס"ו), ששבועות וסוכות הם אחד, ומחג הסוכות יוצאת התורה, כי התורה יוצאת מבינה, שהיא בחינת אמא, וכמו שכתוב (משלי א') אל תטוש תורת אמך, וכן הסוכה היא בחינת אמא, וכדאיתא בתיקונים (דף ג') שסוכה היא "אמא דמסככא על בנין" [אמא המסככת על בניה], וזהו (בראשית ל"ג) ו'יעקב נ'סע ס'וכותה ו'יבן לו בית, ראשי תיבות סוון, שאז הוא זמן מתן תורה, עיין שם כל זאת בדברי רביז"ל, והיוצא מדברי רביז"ל לעובדא ולמעשה, שדייקא מחג הסוכות צריכין לקבל התעוררות גדולה ללימוד התורה, ולהתעורר מצל הסוכה, צלא דמהימנותא, לשבת בצל התורה, ולהגות בה בחשק חדש, והוא מצוה גדולה להתעורר בלימוד התורה בחג הסוכות, ולקבוע לעצמו שיעורי תורה בימי החג, ואשרי מי שבונה לעצמו "בי"ת" בחג הסוכות, שלומד ב'בלי י'רושלמי ת'וספתא, ראשי תיבות בי"ת, של מסכת סוכה, כי אז מקיים כפשוטו, ויעקב נסע סוכותה, "ויבן לו בי"ת" ויש לו בית ברוחניות, וזה גם יביא לו שפע בבית בגשמיות, ולא יחסר לו שום דבר כלל. וסיפר מוהרא"ש ז"ל, שכך נהג הוא בעצמו כמה וכמה שנים, שלמד עם אחד מן התלמידים בחג הסוכות, בבלי ירושלמי ותוספתא של מסכת סוכות, ובנו לעצמם בית קדוש מן המסכת הקדושה השייכת אל חג הסוכות. והנה עוצם הטעם הנפלא, והתענוג העליון, שיש למי שזוכה ללימודים אלו, אי אפשר לתאר ולשער כלל, כי יש בזה כל הטעמים שבעולם, ובדיוק כמו שנאמר על המן, שהיה לו כל הטעמים שבעולם, ואיזה טעם שרצו לטעום, טעמו בו, אבל אחד שהיה טיפש, ולא רצה לטעום בו שום טעם, נשאר חסר וריק מכל, והאם יש כסילות כזאת? הרי אתה יכול לטעום כל טעם שאתה רוצה, ולמה אין אתה רוצה? וכן הוא בלימוד תורה הקדושה, שהוא ענין אחד עם המן, וכמו שאמרו חכמינו הקדושים (מכילתא בשלח), לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן, שמי שרוצה לטעום בה טעם, יטעום בה כל הטעמים שבעולם. › בתורה הקדושה יש את כל הטעמים שבעולם וסיפר מוהרא"ש ז"ל, שהרב הגאון רבי שמעון שוואב ז"ל, ראש קהילת האשכנזים שבשכונת "וואשינגטון הייטס" בניו יארק, נסע בבחרותו מארצות הברית אל ישיבת "מיר" שבפולניה ללמוד תורה, ובדרך חזרתו הביתה, החליט לנסוע דרך העיר ראדין לקבל פני החפץ חיים ז"ל, ולבקש ברכתו, והנה אצל ה"חפץ חיים" ז"ל היתה חשיבות גדולה כשראה בחור מתמיד בתורה, ובפרט שנסע במסירת נפש ממדינת אמריקה למדינת אירופה ללמוד תורה, ולכן קירב אותו מאד, וביקש אותו שיתאכסן אצלו בשבת, והיתה אז שבת שירה, שקורין בה פרשת בשלח, ובתוכה פרשת המן, ובאמצע הסעודה דיבר ה"חפץ חיים" ז"ל מעניין המן, ונשק אצבעותיו בדרך אהבה וחיבה גדולה, וענה ואמר בדרך התפעלות, מן, מן, איזה טעם נפלא היה למן, הרי היו יכולים לטעום בו כל הטעמים שבעולם… והנה ר' שמעון ישב אז אצל השולחן, והיה בחור סקרן, ומילא לבו לשאול את ה"חפץ חיים" ז"ל, "ומה אם אחד לא רצה לטעום שום טעם במן, איזה טעם היה לו?" ענה ואמר לו ה"חפץ חיים" ז"ל, הנה תראה בענין לימוד התורה, שגם התורה יש לה כל הטעמים שבעולם, פשט רמז דרוש סוד, אחד אוהב פלפול, ואחד אוהב דרוש, ואחד אוהב לחדש חידושים, והפך בה והפך בה דכולא בה, ושוב נשק ה"חפץ חיים" ז"ל אצבעותיו בדרך אהבה וחיבה, ואמר בדרך התפעלות, תורה, תורה, איזה טעם נפלא יש לתורה, אבל תראה שיש כמה אנשים, וגם בחורים בישיבה, שמסתובבים בלא כלום, ואין לומדים כלל, ומבלים הזמן בהבל וריק, ומה נוכל להגיד להם, הנה יש טעם בתורה, ויכולים לטעום בה כל הטעמים שבעולם, אבל הם לא טועמים כלום… ובזה כבר הבין ר' שמעון התירוץ על שאלתו, שמי שאין לו שכל, הרי לא טועם כלום, ומפסיד כל הטעמים הנפלאים שהיה יכול לטעום בו, מה שאין כן המשכיל המבין, מתענג במה שיש בידו, וטועם בה כל הטעמים שבעולם, ועל כן אשרי מי שאינו בטלן, ומבלה ימים קדושים אלו בשמחת התורה והמצוות, כי אז יזכה לטעום טעם אמיתי של "זמן שמחתינו", שהוא שמחת התורה, ויחיה חיים טובים ומתוקים בזה ובבא לנצח, אשרי לו ואשרי חלקו. › כשאדם מקשר עצמו אל התורה – יש לו חיים טובים באמת וקישר מוהרא"ש ז"ל את ענין הנ"ל לפרשת השבוע, בקשר נורא ונפלא מאד, כי הנה כתיב (דברים ל"ב) יערף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי כשעירים עלי דשא וכרביבים עלי עשב, ופירש"י יערוף כמטר לקחי, זו היא העדות שתעידו, שאני אומר בפניכם, "תורה שנתתי לישראל שהוא חיים לעולם", כמטר הזה שהוא חיים לעולם וכו', תזל כטל, "שהכל שמחים בו", לפי שהמטר יש בו עצבים לבריות, כגון הולכי דרכים ומי שהיה בורו מלא יין, כשעירים – לשון רוח סערה וכו' מה הרוחות הללו מחזיקין את העשבים ומגדלין אותם, "אף דברי תורה מגדלין את לומדיהן", עיין שם, הרי כל עיקר שירת האזינו, שיש בה כל קורות ימות עולם, לשעבר, ולהווה, ולעתיד לבא (כמובא בספרי האזינו, ובפירוש הרמב"ן הקדוש על התורה), הכל בנוי ומיוסד על שמחת התורה הקדושה, שהיא חיים לישראל, והכל שמחים בה, ודברי תורה מגדלין את לומדיהן, וכשאדם מקשר עצמו אל התורה, יש לו חיים טובים ושמחים באמת, וטועם בימי חייו כל הטעמים שבעולם, ועל כן קורין פרשה זאת סמוך ונראה לחג הסוכות, ללמד אותנו שזהו עיקר שמחתינו, שיש לנו שמחת התורה, ויש לנו זכות להגות בה בכל עת, והשם יתברך יזכינו להיות דבוק תמיד בתורה הקדושה, ולקבל קדושת ימים אלו בששון ובשמחה אמיתית, עדי נזכה לשמחת הגאולה בביאת משיח צדיקינו במהרה בימינו אמן ואמן.
|
||