וְאִם אַתָּה בֶּן הַמֶּלֶךְ בֶּאֱמֶת, בְּוַדַּאי הָרַחֲמָנוּת גָּדוֹל בְּיוֹתֵר עָלֶיךָ • דברי התורה שנאמרו בשולחנו הטהור של כ"ק מוהרא"ש זי"ע בוקר שבת קודש פרשת ויקהל שבת שקלים ה'תש"ס |
||||
|
||||
בשבת קודש בבוקר, בעת קידושא רבא, דיבר מוהרא"ש ז"ל דיבורים נוראים ונפלאים מאד בסיפורי מעשיות של רביז"ל במעשה מבן מלך ובן שפחה שנתחלפו דף ע"ר עיין שם. ♦ ♦ ♦ וְהֵבִין אֲבִי הַבֵּן הַנַּ"ל, שֶׁהוּא עוֹשֶׂה לוֹ רָעוֹת בִּשְׁבִיל הָעִנְיָן הַנַּ"ל וְעָנָה וְאָמַר לִבְנוֹ (הַיְנוּ בֶּן הַמֶּלֶךְ בֶּאֱמֶת, אַךְ עַל-יְדֵי הַחִלּוּף נִדְמֶה, שֶׁהוּא בְּנוֹ) וְסִפֵּר לוֹ כָּל הָעִנְיָן, וְאָמַר לוֹ, שֶׁיֵּשׁ לוֹ רַחֲמָנוּת גָּדוֹל עָלָיו, כִּי מִמַּה נַפְשָׁךְ; אִם אַתָּה בְּנִי, בְּוַדַּאי יֵשׁ לִי רַחֲמָנוּת עָלֶיךָ; וְאִם אַתָּה בֶּן הַמֶּלֶךְ בֶּאֱמֶת, בְּוַדַּאי הָרַחֲמָנוּת גָּדוֹל בְּיוֹתֵר עָלֶיךָ, כִּי הוּא רוֹצֶה לְהַעֲבִיר אוֹתְךָ לְגַמְרֵי, חַס וְשָׁלוֹם, עַל כֵּן אַתָּה מֻכְרָח לַעֲקר מִכָּאן וְהוּרַע בְּעֵינָיו הַדָּבָר מְאד.
פתח ואמר מוהרא"ש ז"ל, רביז"ל ממשיך לספר, וְהֵבִין אֲבִי הַבֵּן הַנַּ"ל, שֶׁהוּא עוֹשֶׂה לוֹ רָעוֹת בִּשְׁבִיל הָעִנְיָן הַנַּ"ל, היינו מחמת שבני אדם מדברים עליו שהוא בן השפחה, מה שזה היה האמת, וזהו הבן שלו, והוא עושה רעות לאבא שלו, כי מיד שאדם משים כל לבו ומחשבתו לעשות רע לזולת, זהו סימן שהוא בן השפחה, ויש לו נשמה גרועה ופחותה מאד, כי למה לו לצאת ולריב עם אחרים, ולמה לו לקנאות אותם, הלא אינם יכולים לקחת ממנו כלום, כי כל הכבוד והכסף והגדולה המוכן לאדם, יקבל את זה בין כך ובין כך, ומה יש לו לקנאות ולחמוד מאחרים, ומיד שאדם מקנא וחומד הכבוד והגדולה של אחרים, זה מראה על עוצם גריעות נפשו איך שהוא בן השפחה, ויש איזה שמץ פסול בקרבו, כי בן מלך אמיתי, שיש לו נשמה קדושה וטהורה של איש הישראלי, הנקראים בני מלכים (שבת ס"ז.), אינו מקנא באחרים כלל, אדרבה שש ושמח בטובתן וגדולתן, ודורש שלומם כל הימים. וְעָנָה וְאָמַר לִבְנוֹ (הַיְנוּ בֶּן הַמֶּלֶךְ בֶּאֱמֶת, אַךְ עַל-יְדֵי הַחִלּוּף נִדְמֶה, שֶׁהוּא בְּנוֹ) וְסִפֵּר לוֹ כָּל הָעִנְיָן, וְאָמַר לוֹ, שֶׁיֵּשׁ לוֹ רַחֲמָנוּת גָּדוֹל עָלָיו, כִּי מִמַּה נַפְשָׁךְ; אִם אַתָּה בְּנִי, בְּוַדַּאי יֵשׁ לִי רַחֲמָנוּת עָלֶיךָ; כי סתם אבא בוודאי מרחם על בנו, וכמו שאומרים (בתפילה) כרחם אב על בנו וכו' , ורוצה לראות רק בטובתו וגדולתו, וזהו כל הנחת והשמחה של אבא, כשרואה בנו מתנהג בדרך הישר והטוב, וכמו שכתוב (משלי י') בן חכם ישמח אב, ולהיפוך, אין יותר צער ותוגה לאבא ואימא מלראות בן מתנהג בדרכי כסילות, וכמו שכתוב (שם) ובן כסיל תוגת אמו, אבל הרחמנות של אבא כל כך גדולה על בנו, שאפילו אם מורד בו ומצער אותו חס ושלום, וכמו שעשה בן השפחה לאבא שלו כאן, אף על פי כן האבא רוצה לקרב אותו ולרחם עליו, וכמו שמצינו אצל דוד המלך עליו השלום, שאפילו בשעה שהיה נרדף מאבשלום בנו, אמר (תהלים ג') מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו וגו', ואמרו חכמינו הקדושים (ברכות ז:) קינה לדוד מיבעיא ליה, אלא מקודם חשש אולי ירדוף אותו עבד או ממזר שלא ירחם עליו כלל, וכששמע שזה בנו, אמר סתם בן מרחם על אבא, ולכן אמר מזמור וכו', ומכל שכן כמה האבא מרחם על בנו, שרוצה לקרבו בכל מיני קירוב, ורוצה לראות איך שיתנהג בדרך טובים, ודבר זה ילדים אינם מבינים, שאם אינם מתנהגים בדרכי ישרים הם גורמים צער ועגמת נפש עצומה לאביהם, וכמו שעשה בן השפחה כאן, שהיה עושה כל מיני רעות ותחבולות לאבי המלך, ולא תפס שזהו אבא שלו בעצמו, וגורם לו צער ועגמת נפש גדול ועצום מאד, ולכן חשבון זה יהיה תמיד בדעת כל ילד, לזכור היטיב איך ההתנהגות שלו נוגע מאד לאבא שלו בכל פרט ופרט, וכשיתנהג בדרך הטוב והישר, אין נחת רוח גדול לאבא שלו יותר מזה.
וְאִם אַתָּה בֶּן הַמֶּלֶךְ בֶּאֱמֶת, בְּוַדַּאי הָרַחֲמָנוּת גָּדוֹל בְּיוֹתֵר עָלֶיךָ, כִּי הוּא רוֹצֶה לְהַעֲבִיר אוֹתְךָ לְגַמְרֵי, חַס וְשָׁלוֹם, עַל כֵּן אַתָּה מֻכְרָח לַעֲקר מִכָּאן, כי בוודאי כָּאַב לאביו מאד שבנו יצער לבן מלך אמיתי בחנם, כי אין עוד צער לאבא כשרואה בנו גורם רעות וצרות לנשמות ישראל הנקראים בני מלכים כנ"ל, ולכן יעץ לבן המלך האמיתי, לברוח מן הצרה ולהימלט על נפשו, כי זהו עיקר העצה כשרואה אדם שיש לו איזה צרה במקום אחד, שיברח משם, וכמו שאומר רביז"ל (ספר המדות אות פחד חלק ב' סי' ג') מי שבורח מן הצרה הוא פיקח, וכמו שכתוב אצל דוד המלך עליו השלום, (תהלים ל"ד) לדוד בשנותו את טעמו לפני אבימלך ויגרשהו וילך, כשראה שרוצים לגרש אותו, הלך וברח משם, וכן אמרו חכמינו הקדושים (ב"מ ע"ה:) מאן דביש ליה במתא דא ילך למתא אחריתא (מי שרע לו בעיר זה ילך לעיר אחרת), כי למה לאדם להניח חבירו לנקום בו בחנם. וְהוּרַע בְּעֵינָיו הַדָּבָר מְאד, כי הבן מלך עדיין לא היה לו התחזקות אמיתי לקבל את כל אשר עובר עליו באהבה, וכשראה שמצערים ורודפים אותו על חנם, נפל בדעתו מאד, וזה גרם לו אחר כך שהלך בדרכים נבוכים וכו', כי העיקר תמיד לחזק את עצמו בכל מיני מצבים, אפילו בעת צרה חס ושלום, ולדעת שהכל ממנו יתברך לבד, לנסות אותו איך ישאר חזק וקיים באמונתו, ואם אינו מאבד את עצמו ומתחזק באמונה יתירה, אזי זוכה לראות בישועת השם ובמפלת שונאיו אשר לא תיאר לעצמו כלל, והשם יתברך יזכינו להתחזק באמונה זכה וברורה, עדי נזכה לראות בישועתן ובגאולתן של ישראל בכלל ובפרט אמן ואמן. |
||||
הניגון של הצדיק, שהוא בחינת משה, מעלה את הנשמות מן האפיקורסית של החלל הפנוי שנפלו לשם, כי דע, שכל חכמה וחכמה שבעולם, יש לה זמר וניגון מיוחד • דברי התורה שנאמרו בשולחנו הטהור של כ"ק מוהרא"ש זי"ע בסעודה שלישית שבת קודש פרשת בשלח שבת שירה ה'תש"ע |
||||
|
||||
בסעודה שלישית, סעודת רעווא דרעווין, דיבר מוהרא"ש זי"ע דיבורים נוראים ונפלאים מאד על פי דברי רביז"ל ליקוטי מוהר"ן חלק א' סי' ס"ד המדבר מענין הניגון של הצדיק המביא לידי אמונה, עיין שם.
♦ ♦ ♦ פתח ואמר מוהרא"ש ז"ל, רביז"ל אומר (מוהרא"ש ז"ל חזר בקיצור על כמה נקודות שבתורה זו של רביז"ל), הניגון של הצדיק, שהוא בחינת משה, מעלה את הנשמות מן האפיקורסית של החלל הפנוי שנפלו לשם, כי דע, שכל חכמה וחכמה שבעולם, יש לה זמר וניגון מיוחד, שזה הזמר מיוחד לחכמה זו, ומזה הזמר נמשכת החכמה הזאת, וכמו שכתוב (תהלים מ"ז): "זמרו משכיל", שכל שכל וחכמה יש לו זמר וניגון, ואפילו חכמת האפיקורסית, יש לה ניגון וזמר המיוחד לחכמה האפיקורסית, וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (חגיגה ט"ו) 'אחר מה הוי בה, זמרא יוני לא פסק מפומיה, וכשהיה קם מבית המדרש, כמה ספרי מינין נופלין ממנו', כי זה תלוי בזה, כי על ידי זמר שלא פסק מפיו, על ידי זה היו הספרי מינין נופלין ממנו, כי זה הזמר היה מיוחד לזה האפיקורסית והמינות שהיה לו, נמצא כל חכמה וחכמה לפי בחינתה ומדריגתה, כן יש לה זמר וניגון השייך ומיוחד אליו: ואמונה, יש לה גם כן זמר וניגון המיוחד לאמונה, וכמו שאנו רואים שאפילו אמונות עכו"ם בדברי טעותם, יש לכל אמונה של עכו"ם ניגון מיוחד, שמזמרין בו ועורכין בו בבית תיפלתם, כן להיפוך בקדושה, כל אמונה יש לה זמר וניגון, ואותו הזמר המיוחד לאמונה, שהוא אמונה העליונה מכל המיני חכמות ואמונות שבעולם, היינו אמונה בהאור אין סוף עצמו הסובב כל עלמין, אותו הזמר הוא גם כן למעלה מכל הנגינות וזמירות שבעולם, השייכים לכל חכמה ואמונה, וכל הזמירות והניגונים של כל החכמות, נמשכין מזה הזמר והניגון, שהוא למעלה מכל הזמירות והניגונים של כל החכמות, כי הוא הזמר השייך להאמונה בהאור אין סוף עצמו, שהוא למעלה מן הכל: ולעתיד לבוא "שיהפוך לכל העמים שפה ברורה לקרא כולם בשם ה'" (צפניה ג), והכל יאמינו בו יתברך, אז יתקיים (שיר השירים ד): "תבואי תשורי מראש אמנה", 'מראש אמנה' דייקא, היינו בחינת אמונה עליונה זו, שהוא ראש לכל האמונות, וזה 'תשורי' דייקא, היינו הניגון והזמר השייך לראש אמונה זו: ולבחינת זמר של אמונה העליונה הזאת, אין מי שיזכה, כי אם צדיק הדור, שהוא בחינת משה, שהוא במדרגת אמונה זו, וזה (שמות ט"ו): "אז ישיר משה", ואמרו חכמינו זכרונם לברכה (סנהדרין צ"א:) 'שר לא נאמר, אלא ישיר', מכאן לתחית המתים מן התורה, שעתיד משה לשיר לעתיד לבוא גם כן. כי כל השירות, בין של עולם הזה בין של לעתיד לבוא, הוא רק אצל משה, ועל ידי ניגון של הצדיק, שהוא בחינות משה, על ידי זה עולים ויוצאים כל הנשמות שנפלו בתוך האפיקורסית של חלל הפנוי, כי ניגונו הוא בבחינת 'ראש אמונה', היינו אמונה העליונה על הכל, שעל ידי ניגון ואמונה זו נתבטלים כל האפיקורסית, ונכללים ונתבטלים כל הנגונים בתוך הניגון הזה, שהוא למעלה מן הכל, שממנו נמשכים כל הנגונים וכו', עיין שם כל זאת בדברי רביז"ל. והסביר מוהרא"ש ז"ל, כי הנה כוח נגינה גדולה מאד, ועל ידי ניגון ושיר של התעוררות ודביקות, יכולין לעלות ולהתדבק בהשם יתברך מאד, ולכן הזהירנו רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סי' ג'), להישמר מניגונים של רשעים, כי כמו שיש כח לניגון של צדיק לעורר לב האדם אחר השם יתברך, ולדבקו בו יתברך, כן יש כח לניגון של רשע לקרר לב האדם, ולנתקו מדביקות השם יתברך חס ושלום, ודייקא על ידי נגינה, יש כח לרשעים לתפוס בני אדם ברשת טמיאה של כפירות ואפיקורסות, כי ממשיכים אותם על ידי נגינה פסולה, ואחר כך מכניסים בהם דיעותיהם הפסולות רחמנא ליצלן, שזהו מה שאמרו חכמינו הקדושים (חגיגה ט"ו:) על אלישע – אחר, ששני פגמים היו בו, שהיה מזמר ניגוני יון, וגם היה ספרי מינים נופלין מחיקו, כי זה תלוי בזה, על ידי שהיה נמשך אחר ניגוני יון, זה הביא אותו אחר כך לספרי מינים רחמנא ליצלן, ולכן כל מי שרוצה לידבק עצמו בהקדוש ברוך הוא באמת, יהיה נזהר מאד מניגוני רשעים, וירגיל עצמו בניגוני צדיקים, וינגן אפילו בינו לבין עצמו ניגונים שמחים ומעוררים, אפילו אם אינו בעל מנגן בטבעו, וכמו שאומר רביז"ל (שיחות הר"ן סי' רע"ג), טוב לאדם להרגיל את עצמו שיוכל להחיות את עצמו עם איזה ניגון, כי ניגון הוא דבר גדול וגבוה מאד מאד, ויש לו כח גדול לעורר ולהמשיך את לב האדם להשם יתברך, ואפילו מי שאינו יכול לנגן, אף על פי כן בביתו ובינו לבין עצמו, יוכל להחיות את עצמו באיזה ניגון כפי שיוכל לזמר אותו, כי מעלת הנגון אין לשער, עיין שם, אשרי המנגן ניגונים קדושים בכל עת.
והנה כלליות הניגונים הקדושים של נשמות ישראל, הוא ספר "תהלים" שחיבר דוד המלך עליו השלום, כי דוד המלך היה נעים זמירות ישראל, וכלל ב"תהלים" כל מיני שיר שבח אל השם יתברך, ואמר אותם ברוח הקודש גבוה כזה, עד שכל אחד מישראל בכל הדורות יכול למצוא עצמו בהם, ולומר שיר שבח אל השם יתברך על ידם, ולכן הוא דבר גדול מאד לומר הרבה תהלים בכל יום, ואשרי מי שזוכה לומר "יום" של תהלים בכל יום, עד שזוכה לגמור כל ספר "תהלים" כל שבוע, כי השירים של דוד המלך מושכים לב האדם מאד אחר השם יתברך, ועל ידי תהלים זוכים לתשובה, ולמצוא את השער של תשובה השייך אליו (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סי' ע"ג), ודוד המלך פעל אצל השם יתברך שיהיה אמירת תהלים חשובה כלימוד נגעים ואהלות (מדרש תהלים מזמור א'), ויש לומר למה דייקא "כנגעים ואהלות" ולא כמסכתות אחרות, אבל מסכת נגעים מדבר מטומאת צרעת הבאה על לשון הרע, ומסכת אהלות מדבר מטומאת מת, שהוא טומאת הרשעים הנחשבים בחייהם כמתים, וכוח של אמירת תהלים כל כך גדול, עד שיכול לטהר אדם מפגם של לשון הרע ורכילות, ולטהר אותו מטומאת הרשעים הנחשבים כמתים בחייהם, ולכן אשרי המרגיל עצמו בשירה וזמרה של דוד המלך עליו השלום, שהוא ספר תהלים, ואומר הרבה מזמורי תהלים בכל יום. והנה זה ברור, שעיקר המניעה לאדם לומר שירות ותשבחות אל השם יתברך בכל לב, הוא מחמת שיש בו ישות וגיאות, והגאוה אינו מניח אותו לפתוח לבו לפני השם יתברך, ולשיר לפניו שירות ותשבחות, כי על הבעל גאוה אומר הקדוש ברוך הוא (סוטה ה.), אין אני והוא יכולין לדור בעולם, נמצא שאין מקום בלבו להכיר חסדי השם יתברך, ולהודות אליו יתברך, אבל מיד שאדם מכניע הישות והגיאות שלו, ומתחיל להכיר את חסדי המקום עליו בכל עת, בוודאי יתעורר לשיר שירות ותשבחות אליו יתברך תמיד, וירגיש שמחה ונעימות נפלאה בכל ימי חייו, ולכן אשרי המרגיל עצמו לומר שירות ותשבחות אל השם יתברך תמיד, כי אז עולמו יראה בחייו, ויחיה חיים טובים מעין הגאולה העתידה, שאז נאמר (שיר השירים ד') תבואי תשורי מראש אמנה, אשרי לו ואשרי חלקו. וקישר מוהרא"ש ז"ל את ענין הנ"ל לפרשת השבוע בקשר נורא ונפלא מאד, כי הנה מצינו בפרשת השבוע שירת הים ששר משה ובני ישראל אחר הנס של קריעת ים סוף, שהיה הגמר של יציאת מצרים, וכמו שכתוב (שמות ט"ו) ויושע ה' ביום ההוא וגו' אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה' וגו', ומנהגם של ישראל לומר שירת הים בכל יום, ואיתא בזוהר הקדוש (בשלח נ"ד), ומובא גם בפוסקים (משנה ברורה סי' נ"א סעיף קטן י"ז), שמי שאומר שירת הים בשמחה, ומדמה בדעת כאילו באותו יום עבר בים, מוחלין לו על כל עוונותיו, ויש להבין למה מעלת שירת הים גבוה כל כך, עד שיהיו נמחלין כל עוונותיו על ידי זה, וגם למה השירה מתחיל דייקא עם פסוק אשירה לה' כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים, שמזכירין גיאות ה', וזה אשר גרם סוס ורוכבו רמה בים, למה דייקא מדה זאת?
והנה על פי דברי רביז"ל הנ"ל מובן הענין מאד, כי פרעה ומצרים היו קליפות של כפירות ואפיקורסות הבאים בחלל הפנוי, הרוצים לחטוף ישראל ברשתם הטמיאה חס ושלום, וכמו שאומר רביז"ל (בסוף תורה זו), שפרעה הוא לשון ביטול, מלשון (שמות ה') תפריעו את העם, כי פרעה הוא מקור הכפירה, וכמו שאמר (שמות ה') מי ה' אשר אשמע בקולו וגו', לא ידעתי את ה' וגם את ישראל לא אשלח, ורצה להכניס הכפירות בנשמות ישראל חס ושלום, ולהרחיק אותם מן הצדיק, וכמו שאמר (שם) למה משה ואהרן תפריעו את העם ממעשיו לכו לסבלותיכם, אבל נשמות ישראל התגברו כנגדו עם אמונה בה' ועם אמונת חכמים, וכמו שכתוב (שם י"ד) ויאמינו בה' ובמשה עבדו, ועל ידי אמונה עוברים על כל הקושיות של החלל הפנוי, שעל שם זה נקראים נשמות ישראל "עבריים", על שם שהם עוברים באמונתם על כל החכמות והכפירות, ועל ידי אמונה זאת יצאו מתחת יד פרעה ומקליפת מצרים, והנה משה רבינו רצה שישאר הארה של יציאת מצרים וקריעת ים לדורות עולם, ולכן עלה בלבו לומר שירה, וכמו שכתוב אז "ישיר" שר לא נאמר, אלא "ישיר", על שם המחשבה, וכמובא ברש"י (פסוק א'), וגם "ישיר" על שם העתיד, שמשה רבינו יאמר שירה עם נשמות ישראל לדורות עולם, כי דייקא על ידי שירה, שהוא כח נגינה, בשירות ותשבחות אל השם יתברך, מכניעים כל הקליפות של כפירות ואפיקורסות לגמרי, וזוכין להגביה המוח בדביקות אמיתי אל השם יתברך, ולהגיע למעלה מן החלל הפנוי, ואל ראש האמונה, וכמו שכתוב (שיר השירים ד') תבואי תשורי מראש אמונה, ולכן כל האומר שירת הים בכל יום בשמחה, ומדמה לעצמו כאילו עובר אז את הים, בוודאי מוחלין לו על כל עוונתיו, כי שירת הים שהוא השיר של אמונה, מרים ומגביה האדם למעלה מחלל הפנוי, ועל ידי זה נמחלין כל העוונות, וכמו שאומר רביז"ל (ספר המדות אות אמונה סי' ל"ג), על ידי אמונה הקדוש ברוך הוא יסלח לך על כל עוונותיך. וזהו אשר בהתחלת השירה מזכירין גיאות ה' דייקא, וכמו שכתוב אשירה לה' כי גאה גאה, כי עיקר המניעה לומר שירות ותשבחות אל השם יתברך הוא מחמת מדת הישות והגיאות, כשיש לאדם מדת הגאוה, והוא דוחק את רגלי השכינה רחמנא ליצלן, ולכן אינו יכול לכוון לבו לשיר ולהודות לה', אבל כשמכיר שכל הגיאות שייך רק אל השם יתברך, שזהו כי גאה גאה, ותירגם אונקלס ארי איתגאי על גותניא וגיאותא דיליה היא, אזי מיד נכנעים כל הקליפות, שהם סוס ורוכבו, המרמזים על הס"מ ונוקביה (כמובא בסידור האריז"ל), ונשמות ישראל יכולים לומר שירה אל השם יתברך בשמחה עצומה, ולכן שירת הים נקבע לדורות עולם בתוך הסידור של נשמות ישראל, כי דייקא על ידי שירה זוכין להתגלות אמונה, ולהכניע כל הקליפות לגמרי, ובפרט כשאדם מכוון לומר אותה גם על כל הנסים שהקדוש ברוך הוא עושה עמו בכל עת, זה מסוגל להמשיך עליו כל מיני ישועות והשפעות טובות וזיווגים טובים, וכמובא בספר המדות (אות חיתון חלק ב' סי' א'), מי שקשה לו למצוא זווגו יאמר בכונה שירת הים, והשם יתברך יזכינו למלאות פינו בשירות ותשבחות תמיד, עדי נזכה להגיע אל הניגון העליון של אמונה, שהוא למעלה מכל הניגונים, ונזכה להכלל בו יתברך לגמרי מעתה ועד עולם אמן ואמן. . |
||||