בעזרת ה' יתברך הלכות ראש השנה בקצרה מתוך ספר גדרי המועדים (מעט הלכות נחוצות: ערב ראש השנה, התרת נדרים, עירוב תבשילין, הדלקת נרות, עריכת הסימנים, הכנה מיום טוב ראשון לשני, תקיעת שופר, שינה בר"ה, רחיצה במים חמים ביו"ט, סדר תשליך, כת"י של כ"ק מוהרא"ש זי"ע) ובסופו מצורף קונטרס "תקציר הנהגות ראש השנה" נתחבר בחמלת ה' עלינו הצב"י הרב גד סולומון, והרב חגי אשר, כולל הוראה "תפארת בנימין" יבנאל, מייסודו של כ"ק אדמו"ר מוהרא"ש זי"ע. מהדורה ראשונה ערב ראש השנה תשע"ח
כז' באלול תשע"ז, 18/09/2016 | 02:40
נוהגים ביום הראשון של ראש השנה אחר תפילת מנחה ללכת אל ים או נהר לומר סדר תשליך
פרק א
ערב ראש השנה
א. נוהגים להתענות ערב ראש השנה, ויש הנוהגים לצום עד חצות היום, וכן הוא
מנהג אנשי שלומנו.
ב. אין אומרים וידוי ונפילת אפיים בתפילת שחרית בערב ראש השנה, לפי שהוא
ערב יום טוב. ואין תוקעים בשופר, כדי להבדיל בין תקיעות דרשות לתקיעות דחובה, וגם
כדי לבלבל את השטן.
ג. מכבסים ומסתפרים בערב ראש השנה, להראות שאנו בטוחים בחסדו יתברך
שיוציא לאור משפטנו. ולכתחילה יסתפרו לפני חצות היום (ואם אין באפשרותו לעשות כן יסתפר לפני ראש השנה).
ד. נוהגים לטבול בערב ראש השנה, ומנהג זה שייך רק לאנשים ולא לנשים.
פרק ב
התרת נדרים
א. נוהגים לעשות התרת נדרים בערב ראש השנה (ומנהג בני ספרד גם בערב יום הכיפורים), כדי להינצל מעוון נדרים לפני יום הדין הגדול והנורא, ואף אם התחייב
האדם נזיפה או נידוי מבית דין של מעלה, אזי ע"י התרה זו יתבטל מעליו הנזיפה
או הנידוי, ובזכות זה ישמע ה' יתברך תפילתו בימים אלו.
ב. כתב מוהרא"ש זי"ע בספרו "הנהגות ראש השנה", וזה
לשונו "ועל כן ראה אהובי בני היקר, אם חטאת כל השנה נגד מישהו תלך עכשיו
ותפייסו, ומכל שכן אם נדרת איזה נדר או נשבעת איזה שבועה או קללת את מישהו, תקבץ
עשרה אנשים, ותבקש מהם שיתירו לך את הנדר או השבועה, ותתחנן ותבקש ממנו יתברך
שיסלח לך ואל תכנס ליום הקדוש והנורא הזה יום המשפט ששופטים את האדם בשעה שיש לך
איזו קנאה, או שנאה, איזו מריבה, או איזו מחלוקת עם זולתך…
ולכן ראה בני היקר, שלא יהיה לך עסק עם שום בר ישראל, ולא תשנא את
זולתך, אלא תשלים עם כל אחד ואחד, ובפרט קודם ראש השנה ותתיר את נדרך שנדרת, שלא
תדור הנאה מחברך, ותתיר את שבועתך שנשבעת שלא לדבר עם חברך ולא תעמוד בארבע
אמותיו, כי אם לא תתיר נדרך ולא תבטל את שבועתך, דע לך שלא תוציא את שנתך רחמנא לשזבן,
כל כך חמורים נדרים ושבועות".
ג. טוב לנהוג שהאשה תמנה את בעלה שליח להתיר נדרה, ויאמר בנוסח
"ולאשתי", ויש הנוהגות שלא לסמוך על זה אלא סומכות על "כל
נדרי" בליל יום הכיפורים, ובאות לבית הכנסת לשמוע "כל נדרי".
ד. התרת נדרים זו מורכבת משני עניינים, האחד הוא התרת הנדרים שנדר במשך
השנה שחלפה, והשני מסירת מודעה על הנדרים שידור מכאן ולהבא שרצונו שלא יחולו כלל
ועיקר.
ה. יש לדעת ולהודיע לאחרים, שהתרת נדרים זו מועילה רק לנדרים שנדר ולא
זוכר בשעת ההתרה מה נדר, אבל נדרים שזוכר לא מועילה התרה זו עד שיפרטם, ודי שיפרט
לאחד מן המתירים הבקי בענייני פתח וחרטה.
ו. מעיקר הדין די בשלשה מתירים, ומנהג בני ספרד ומקצת מבני אשכנז – שיהיו
עשרה מתירים (מהחשש שנידוהו בחלום או שנדר בחלום
שצריך דוקא עשרה להתירו), ויש להקפיד שכל
אחד יאמר בקול רם, ומנהג בני אשכנז שכל אדם מבקש התרה לבדו בפני שלשה אנשים.
פרק ג
עירוב תבשילין
א. בשנה זו (התשע"ח)
חל ראש השנה בימי חמישי ושישי, ולכן
צריך לעשות עירוב תבשילין בערב החג כדי להתיר לבשל ולאפות מיום טוב לשבת, (וכשמכינים תבשיל מערב החג לעירוב תבשילין, זה נחשב שמתחילים את
הבישול והאפייה מערב החג, וממשיכים אותם בחג). ואפילו מי שלא צריך לבשל, צריך לעשות עירוב תבשלין כדי שיוכלו להדליק
נרות לכבוד שבת, ולעשות את כל ההכנות לשבת. (ויש נוהגים להשתדל כמה שאפשר לבשל מערב ראש השנה כל צורכי הבישול
לראש השנה ולשבת מכמה טעמים).
ב. לכתחילה צריך לעשות את העירוב מלחם ותבשיל (כגון בשר דגים וביצים ושארי מיני לפתן מבושלים שבשלו אותם
היום ודרכם ללפת בהם את הפת, ולכן לכתחילה אין לקחת קופסאות שימורים ופת שנאפתה
לפני ערב החג[1]), – הפת לצורך האפייה, והתבשיל לצורך הבישול לכבוד השבת (ניתן לערב ע"י פת ותבשיל קפואים).
ג. שיעור העירוב לכתחילה כביצה פת, ובעבר היה המנהג
לקחת ביצים, אבל בימינו שיש מקררים לכתחילה צריך לקחת חתיכה חשובה של בשר או עוף
או דג (כ"כ בחזו"ע יו"ט עמ'
רפ"א). אולם מנהג רבים מבני אשכנז לערב
לכתחילה בביצה מבושלת וחלה או מצה.
ד. אופן עשיית העירוב:
תופסים בשקית או בקופסא שמונח בה העירוב, ומברכים "ברוך אתה ה' אלוקינו
מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וצונו על מצוות עירוב", ולאחר מכן יאמר בארמית
"בדין עירובא יהא שרא לן לבשולי ולאפויי ולאטמוני ולאדלוקי שרגא ולמעבד כל
צרכנא, מיום טוב לשבת". ואם לא מבין בארמית יאמר בלשון הקודש, "בזה
העירוב יהיה מותר לנו לאפות ולבשל ולהטמין ולהדליק את הנר, ולהוציא מרשות לרשות,
ולעשות כל צרכנו מיום טוב לשבת".
ה. לכתחילה צריך לעשות את העירוב תבשילין בערב החג ולא קודם לכן, ובדיעבד
אם עשה את העירוב קודם לכן, יצא ידי חובה, ומכל מקום ניתן לעשות את העירוב עד
שקיעת החמה של ערב החג (ובדיעבד אפשר
לעשות תוך 13 דקות לאחר השקיעה ללא ברכה).
ו. גם אם הכין את כל התבשילים לשבת מערב החג,
אעפ"כ צריך להניח עירוב תבשילין בברכה, מכמה טעמים, (ואם לא מחמם תבשילין לחים, ולא עושה שום פעולות כגון בישול ואפיה,
אלא רק עורך שלחן ומחליף בגדים, או רק מדליק נרות שבת, אינו מברך על העירוב, ויש
מבני אשכנז הנוהגים לברך בכל אופן).
ז. רצוי לאכול את העירוב בסעודה שלישית בשבת, ולהשתמש בחלה ללחם משנה.
ח. נאכל העירוב לפני שהחל לבשל לשבת, אין לסמוך עליו כדי לבשל לצורך השבת
(ולכן רצוי להניח העירוב בכלי מסומן כדי שלא יטעו
ויאכלו אותו).
ט. המתארח בבית מלון (או כשנמצאים
באומן ולא מכינים ומבשלים שום דבר לשבת), לא חייב מעיקר הדין להניח עירוב תבשילין כיון שאינו עושה שום הכנה
לשבת, ומ"מ יניח עירוב בלא ברכה כיון שמדליק נרות לכבוד שבת (ויש מבני אשכנז הנוהגים לברך בכל אופן).
פרק ד
הדלקת נרות של
ראש השנה
א. המדליקה נר של יום טוב, צריכה לברך "אשר קדשנו במצוותיו, וצוונו
להדליק נר של יום טוב".
ב. מנהג בנות אשכנז לברך ברכת "שהחיינו" בשעת ההדלקה (ואם היא עושה קידוש בעצמה, אינה מברכת שוב ברכת שהחיינו), ומנהג בנות ספרד שלא לברך שהחיינו בשעת ההדלקה, אלא יכוונו לצאת ידי
חובה בברכת שהחיינו בשעת הקידוש (חזו"ע עמ'
ס"ב).
ג. אש מצויה: יש להדליק בערב
החג נר נשמה (הדולק לפחות 48 שעות), על מנת שיוכל להעביר אש ביום טוב לצורך הדלקת נרות יו"ט שני
ושבת, ושאר צרכי החג והשבת (ומותר להדליק
גפרור מנר דולק, אמנם אין לכבות הקיסם או הגפרור, רק מניחים אותו עד שיכבה מעצמו).
ד. לכתחילה יש להכין שלשה זוגות פתיל צף קודם החג והשבת (דהיינו לתחוב הפתיל בתוך המצוף), לצורך הדלקת נרות בחג, כיון שיש אוסרים להכינם ביום טוב משום מתקן
מנא, ובדיעבד שלא הכין את הפתיל צף בערב יום טוב, ידליק בנרוניות, ואם גם זה אינו
מתאפשר, יכול להכין את הפתיל צף ביום טוב ולסמוך על דעת המתירים בזה.
ה. כשבאים להדליק את הנר ביום טוב שני, מנקים תחילה את הכוסיות מהשאריות
שנשארו בהם מההדלקה של היו"ט הראשון, ופעמים ששאריות אלו מוקצה, ולכן כדי
להנצל מכל חשש איסור יש לקחת את כוסיות ההדלקה ולנערם בפח, ולא להרים את השאריות
בידו ממש, ואם אין השאריות מתנערות יש להוציאם בעזרת סכין או מזלג (או ע"י הידית של הכפית).
ו. אדם שלא נמצא בביתו בראש השנה, חייב להדליק נרות יום טוב ושבת היכן
שאוכל או ישן, אך אם אין באפשרותו להדליק אלא במקום אחר, לא ידליק כלל, והטוב שיצא
ידי חובתו ע"י אדם אחר שמדליק במקום האכילה או השינה (ע"י שיזכה לו חלק בנר קודם ההדלקה).
פרק ה
זמן הדלקת נרות ביום טוב ראשון ושני של ראש השנה
א. ביום טוב ראשון של ראש השנה לכתחילה יש להדליק את הנרות מבעוד יום כמו
בכל ערב שבת, והוא משום כבוד יום טוב דמקדים ומדליק הנרות קודם כניסת החג כדי
שייכנס אליו באורה ובשמחה.
ב. אמנם ישנן נשים הנוהגות להדליק נרות יום טוב לאחר צאת הכוכבים ויש להן
על מה שיסמוכו, לפי שעיקר מצות הדלקת נרות הוא בשביל הסעודה, וכיום שאפשר להדליק
משחשיכה (ע"י העברה מאש לאש), יכולות להמשיך במנהגם, ולהדליק סמוך לסעודה.
ג. ביום טוב שני של ראש השנה, צריך להקפיד לכתחילה להדליק את הנרות לאחר
צאת הכוכבים, של היום טוב הראשון (דהיינו כ – 35
דקות לאחר השקיעה בא"י וכ -50 דקות באומן, והנוהגים כרבנו תם צריכים להדליק כ
– 72 דקות לאחר השקיעה).
והטעם לפי שאם ידליקו לפני צאת הכוכבים יש חשש של איסור הכנה מיום טוב
ראשון ליום טוב שני, כיון שבימינו יש אור גדול בבתים מאור החשמל, ואור הנר אינו
מועיל להאיר הבית, אלא כל תכלית ההדלקה ביו"ט שני הוא לצורך מצות ההדלקה של
היום השני וכשמדליקו מבעוד יום נמצא מכין מיום טוב ראשון ליום טוב שני (ואין מועיל לזה עירוב תבשילין אלא רק מיום טוב שני לשבת).
ד. כתב
מוהרא"ש זי"ע במחזור עת רצון (עמ' כ"ג), וז"ל
מוהרנ"ת ז"ל ביקש מבנותיו וכלותיו, אשר בעת שידליקו את הנרות,
יאמרו – "כמו שאני מדליקה עכשיו את
הנרות, כמו כן ידלק אור רבנו ז"ל בלבות כל בני ישראל".
פרק ו
ברכת שהחיינו ביום
טוב ראשון ושני של ראש השנה
א. בלילה הראשון של ראש השנה מברכים שהחיינו על עיצומו של יום, ולכן אין
להניח על השלחן בשעת הקידוש את הפירות החדשים שמברכים עליהם שהחיינו, לפי שאז
נפטרים בברכת שהחיינו בקידוש ולא יוכלו שוב לברך עליהם.
ב. בקידוש ליל שני של ראש השנה יש ספק האם מברכים שהחיינו על עצם היום
כיון ששני הימים הם קדושה אחת וכיומא אריכתא דמיא, והרי כבר בירך שהחיינו ביום
הראשון, או שמכל מקום ב' ימים הם וצריך לברך על כל יום ויום.
ולכן פוסק השו"ע (סימן
ת"ר ס"ב), שיש להביא פרי חדש על השלחן בשעת הקידוש (או שילבש בגד חדש) ולכוון
בברכת שהחיינו שבקידוש גם על הפרי החדש, ומכל מקום אם אין לו פרי חדש יסמוך על
עיקר הדין ויברך שהחיינו בקידוש.
ג. פרי חדש הוא: חבוש, תמרים
צהובים, רימונים, שניכר חידושם באופן ודאי (דהיינו שגדלו על העץ בשנה זו), ובלבד שלא בירך עליהם שהחיינו בלילה הראשון, ואילו על קלמנטינה אין
לברך שהחיינו לפי שהיא בדרך כלל חמוצה בתקופה זו.
פרק ז
אכילת אגוזים,
מאכלים חמוצים, חריפים ושחורים, בראש השנה
א. המנהג להימנע מלאכול מאכלים חמוצים בשני ימים טובים של ראש השנה, כדי
שלא יהיה סימן חמיצות לכל השנה (ובהרבה קהילות
נתפשט המנהג להימנע מלאכול המאכלים הנ"ל עד לאחר שמחת תורה).
ב. כמו כן יש הנמנעים מאכילת מאכלים מרים או מלוחים, כגון זיתים, לימון (אמנם נתינת לימון ע"ג סלט ודג מותרת), אשכולית, קלמנטינה קודם שהגיעה לעונתה, הרינג, דג מלוח (בן איש חי ש"א נצבים ס"ה, כף החיים סימן תקפ"ג
סקי"ח). ומאכלים חריפים אם מתענג מאכילתם מותר
לאוכלם בראש השנה, ויכוון באכילתם שתהיה לו שנה חריפה ומשובחת בלימוד התורה ובכל
מעשה ידיו.
ג. כמו כן נמנעים מאכילת אגוזים בראש השנה, לפי שאגוז גימטריא חטא (עם הכולל), ועוד שמרבים
כיחה וניעה ומבטלים התפילה.
ד. אמנם אין מניעה לשתות או לאכול משקים ומאכלים שחורים, כדוגמת קולה,
קפה ויין כהה מאוד, חצילים ושזיפים, ורק מענבים שחורים יש נמנעים על פי הסוד.
ה. ויש לזכור, שכל המאכלים שאוכלים בראש השנה הם לסימן טוב שתהיה לו שנה
טובה ומתוקה ומוצלחת, וכן התנהגותו בראש השנה היא סימן ודרך כיצד יתנהג כל השנה
הבעל"ט.
ולכן צריך להיזהר מאוד שלא לכעוס או לגרום לצער ומתיחות בבית בראש
השנה, כדי שלא תהיה לו שנה עצובה ומתוחה כל השנה, אלא רק יהיה שמח וטוב לב ויהיה
בטוח בחסד ה' יתברך שיעשה עמו ניסים ונפלאות ויושיעו בזכות הצדיקים, התשובה
והמעשים טובים.
ו. נוהגים להטביל בברכת המוציא בשני ימים טובים של
ראש השנה את הפת בדבש לסימן טוב שתהיה השנה הבאה עלינו מתוקה וטובה (ויש מבני אשכנז הנוהגים
בזה עד שמחת תורה, דהיינו בסעודות שבת ויו"ט, ערב יוהכ"פ והושענא רבא,
ומוהרא"ש זי"ע היה נוהג גם בסעודות שבת בראשית).
ומכל מקום אין לוותר על פשט ההלכה שיש לטבול הלחם במלח לפי שיש בו
משום מיתוק הדינים, ולכן מטבילים צד אחד של הלחם במלח ואח"כ צד שני בדבש, אמנם
אין צריך לעשות זאת אלא רק בעל הבית הבוצע על הלחם, אך לשאר המסובים די להטביל את
הלחם בדבש בלבד.
פרק ח
עריכת הסימנים
א. נוהגים לאכול בשני הלילות של ראש השנה מאכלים
מסוימים לסימן טוב, ואומרים עליהם יהי רצון.
ב. לכתחילה צריך לערוך את סדר הסימנים רק לאחר שנטל ידיו ובירך המוציא
ואכל כזית פת, כיון שאם יעשה זאת קודם הנטילה ויאכל כזית מהסימנים, הרי שנכנס לספק
ברכה אחרונה, אך כשעורך את סדר הסימנים בתוך הסעודה, אזי ברכת המזון פוטרתן מברכה
אחרונה, ועוד כדי שלא להפסיק בין הקידוש לסעודה.
ג. מכיון שבכלל מאכלים אלו ישנם תמרים, והם המובחרים משבעת המינים, לפיכך
יקח תמר ויברך עליו בורא פרי העץ, ואח"כ שאר מינים, ואין לברך על הכרתי
והרוביא והסלקא ברכת אדמה משום שנפטרים בברכת הפת (וטוב שיקח דבר שברכתו אדמה שעליו מברכים בתוך הסעודה (כגון אבטיח), ויברך עליו בורא פרי האדמה, ויפטור את הסימנים).
אמנם יש אומרים להקדים ולברך על התפוח בדבש כי יש רמזים וטעמים
מיוחדים לאכילתו בלילה זה, והרי הוא בגדר חביב לעומת הז' מינים, ואפשר להסתמך על
הפוסקים הסוברים שחביב קודם לז' המינים[2],
והמובחר למי שרוצה להקדים את אכילת התפוח שלא יניח מפירות ז' המינים על השלחן עד
אחר שיברכו על התפוח (ויאמר "יה"ר שתחדש עלינו
שנה טובה ומתוקה", ולא יוסיף תיבת "כדבש").
ד. מנהג רוב העולם לברך על הפרי הראשון בסדר הקדימה, ברכת העץ (ואם הוא פרי חדש גם ברכת שהחיינו), לאכול ממנו מעט כדי שהברכה תחול על האכילה ורק לאחר מכן יאמר את היהי
רצון. ואם אינו צריך לברך על הפרי אזי יאמר רק את היהי רצון ולאחר מכן וטועם
מהפרי, ומכל מקום אם טעה ואמר את היהי רצון בין הברכה לאכילה, יצא ידי חובתו ואינו
צריך לחזור ולברך.
ה. מי שאינו יכול לאכול את אחד הסימנים מסיבה כל שהיא, או שחושש לכשרות
המאכלים ונגיעותם בתולעים, די לו להסתכל עליהם ולומר את היהי רצון.
פרק ט
הכנה מיום טוב
ראשון של ראש השנה ליום טוב שני
א. אסור לעשות שום פעולת הכנה
מיום טוב ראשון של ראש השנה ליום טוב שני של ראש השנה משום איסור הכנה מיום טוב
לחבירו, כגון הכנת סלטים, עריכת השלחן, שטיפת כלים וכדומה (העירוב תבשילין לא מתיר לעשות פעולות הכנה מיום טוב ראשון לשני וכן
מיום טוב ראשון לשבת, אלא רק מיום טוב שני לשבת).
ב. בישול ואפיה: אסור לבשל או
לאפות ביום טוב ראשון של ראש השנה לצורך יום טוב שני של ראש השנה, אולם מותר לבשל
כמות גדולה של אוכל יותר מכדי צרכו ביום הראשון בכדי שיישאר גם ליום השני, כיון
שאינו טורח במיוחד עבור היום השני אלא הכל נעשה בטרחא אחת, ומכל מקום לכתחילה אין
לומר בפה שמכוון לצורך היום השני, כיון שניכר מתוך מעשיו קצת הערמה.
ג. חימום מאכלים: אסור לחמם
מאכלים על הפלטה וכדומה ביום טוב ראשון לצורך ליל יום טוב שני, כיון שנחשב כהכנה
ניכרת לצורך הלילה (ואף אם הפלטה כבויה, משום שעצם הנחת
התבשיל על הפלטה נחשבת כהכנה ואסור), אלא
רק לאחר צאת הכוכבים (כ – 35 דקות
לאחר השקיעה בא"י, ובאומן כ – 50 דקות לאחר השקיעה, והנוהגים כר"ת לאחר
72 דקות), יחמם את המאכלים לצורך סעודת ליל יום
טוב שני, (ורצוי לחלק את המאכלים ולהניחם
בתבניות, וכך יתחממו על גבי הפלטה תוך זמן קצר).
ד. הוצאת אוכל מהמקפיא: דעת
רבים מפוסקי אשכנז, אין להוציא את המאכלים מהמקפיא כדי להפשירם ולחממם או לבשלם,
לצורך היום טוב שני של ראש השנה, אלא אם יתקיימו שלשה תנאים:
1. להוציא את התבשיל מבעוד היום גדול (משעה 14:00 – 15:00 לערך), כדי שלא יהיה ניכר שעושה כן לצורך היום השני, ויחממם לאחר צאת
הכוכבים.
2. צורך מצוה, (כגון סעודת ליל יו"ט שני של ר"ה).
3. אם לא יוציא את התבשיל תגרם טרחה והמתנה מרובה בליל יום טוב שני.
אמנם לדעת מרן הגרע"י זצוק"ל, מותר להוציא את הסיר מהמקפיא
גם סמוך לשקיעה של היום הראשון ולא צריך להוציאו דוקא משעות הצהרים כנ"ל,
כיון שבהוצאת התבשילים אינו עושה שום פעולה חיובית אלא הסרת מונע (ומ"מ גם לדעה זו אסור להניחם ע"ג הפלטה, אלא רק לאחר צאת
הכוכבים, ומותר להוציאם רק שיפשירו וכדומה).
ה. מקלחת: מותר להתקלח (באופן המותר, עיין לקמן פרק י"ג) ביום טוב ראשון גם בסמוך ליום טוב השני, ואין בזה חשש איסור הכנה, כיון
שנהנה מהמקלחת גם בעצם היום הראשון, אולם אין לומר בפיו שמתקלח לצורך היום השני (אולם ביום טוב השני מותר לפרש בפיו שמתקלח לכבוד שבת, לפי שעירוב
תבשילין מתיר את כל ההכנות לשבת).
ו. החלפת בגדים: מותר להחליף את
הבגדים לכבוד יום טוב שני, מכיון שנהנה כעת מהבגדים הנקיים.
פרק י
בכיה בתפילות
ראש השנה
א. רבינו האריז"ל נהג לבכות הרבה בתפילות ראש השנה ויום הכיפורים
אע"פ שהוא יום טוב, ואמר כי מי שאין בכיה נופלת עליו בימים אלו, סימן שאין
נשמתו הגונה ושלמה, ועוד אמר כי כל מי שנופלת עליו בכיה גדולה מאליו בתפילה, שאזי
ידע שבאותה שעה דנים אותו בבית דין של מעלה ונפשו מרגשת.
אמנם במעשה רב להגר"א כתב, שאין לבכות בראש השנה כדברי הכתוב
(נחמיה ח, ט), "אל תתאבלו, ואל תבכו וכו', לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים וכו',
ואל תעצבו כי חדות ה' היא מעזכם". ופסוק זה נאמר על ראש השנה.
וכבר פרשו כוונתו שאין זה סותר להוראת האריז"ל, דכשבא לו הבכיה
מעצמו מרוב דבקותו להקב"ה וכוונתו בתפילה, זה ודאי מותר, ומדה טובה היא ובכגון
זה דיבר האריז"ל, והגר"א שאסר הוא במי שמעורר עצמו לידי בכיה מתוך הצער (חזו"ע עמ' פ"ו), וכבר אמר רבינו ז"ל (לקו"מ
ח"א סימן קע"ה), שעיקר הבכיה היא
מתוך שמחה, בכי"ה ר"ת – "בשמך יגילון כל היום").
פרק יא
שינה בראש השנה, קימה בעלות השחר
א. נוהגים שלא לישון בשני ימים של ראש השנה, משום שהישן בראש השנה מזלו
ישן כל השנה, וגם מפני שמראה כבדות ועצלות וזלזול בדין.
אמנם צריך לדעת שני דברים:
- א. יושב בטל כישן דמי, ולכן אדם שלא
ישן בר"ה ובמקום זה מדבר דברים בטלים עם בני משפחתו וחבריו, הרי זה גרוע יותר
מישן, שהרי יכול להגיע לידי לשון הרע ורכילות, ובאופן זה ודאי שמוטב שיישן. - ב.
המשנה ברורה מביא בשם האריז"ל שאחר חצות היום ותקיעת שופר מותר לישון, לפי
שכבר נתעורר המלאך ע"י תפילות ותקיעות, ולכן אדם שמחמת חוסר שינה נרדם במהלך
הלימוד ולא מצליח ללמוד כהוגן, עדיף שינוח מעט וישן חצי שעה או שעה כפי מדת הצורך בכדי
שיוכל אח"כ ללמוד או לקרוא תהלים היטב בעירנות.
ב. לכתחילה יש להשתדל לקום קודם עלות השחר (ולכל הפחות קודם הנץ) בשני
ימי ראש השנה, ויש בזה כמה טעמים, ועדיף יותר לקום קודם עלות השחר, ולישון אחר
חצות היום מאשר לקום אחר עלות השחר ולא לישון ביום, לפי שמעלת הקימה קודם עלות
השחר גדולה וחשובה יותר ממניעת השינה לאחר חצות היום.
אמנם מי שקשה עליו לקום קודם עלות השחר, יכול להמשיך לישון ולסמוך על
הפוסקים הסוברים שדווקא הישן ביום ללא סיבה מוצדקת נראה כמזלזל, אבל כל שלא התעורר
משנתו אף שהאיר השחר אין בזה משום זלזול, בצירוף החשש שלא יוכל להתרכז ולכוון היטב
בתפילתו.
פרק יב
אכילה לפני
התקיעות
א. מנהג הספרדים שלא טועמים כלל קודם התקיעות, וכן דעת כמה מגדולי
הפוסקים, אולם בימינו שירדה חולשה לעולם ובפרט כשמתפלל במנין שמסיימים מאוחר וקשה
לו להיות בתענית רוב היום, מותר לו לעשות קידוש בצנעא לפני התקיעות, ויאכל אכילת
עראי ויזהר שלא יאכל יותר מכביצה מזונות, ופירות מותר אפילו הרבה.
ב. אדם שעושה קידוש לפני התקיעות ולפני מוסף, לאחר שהתפלל מוסף והגיע
לביתו, צריך לעשות שוב קידוש (מכיון שיש
אומרים שלא יצא ידי חובת קידוש אלא רק לאחר מוסף, עיין חזו"ע ימים
נוראים עמ' קי"א בהערה).
פרק יג
דיני תקיעת שופר (בקצרה)
א. מצות עשה מן התורה לשמוע קול שופר בראש השנה, שנאמר "יום תרועה
יהיה לכם", ותקנו חז"ל לתקוע גם בסדר התפילה ובכך משלימים למאה קולות (אמנם מי שלא שמע תקיעת שופר בסדר התפילה, די לו בשמיעת 30 קולות
לפחות, תשר"ת ג"פ, תש"ת ג"פ, תר"ת ג"פ).
ב. נכון שיאמר התוקע לצבור השומעים קודם שיתקע בשופר, שיכוונו לצאת ידי
חובת הברכות ומצוות שמיעת קול שופר ושגם הוא מכוון להוציאם ידי חובת הברכות ומצות
שמיעת קול שופר.
ג. לכתחילה צריך לדעת להיכן שייכת כל תקיעה ותקיעה, אם לתשר"ת, אם
לתש"ת, אם לתר"ת, ומצוי הדבר שהשומעים מתבלבלים ולא יודעים בדיוק להיכן
שייכת תקיעת התוקע, ולכן כדאי להסתכל במחזור ולעקוב בצורה מדוקדקת ומדויקת אחר
התקיעות, ומי שיודע שלא יצליח להתרכז ומכיר בעצמו שיתבלבל, רצוי שיחשוב בליבו קודם
התקיעות שכוונתו לצאת לפי כוונת הבעל תוקע.
ד. מוהרא"ש ז"ל אמר, שאין לתאר ואין לשער כלל את עצם מעלת העת
רצון שיש בשמיים בשעת תקיעת שופר, כי אז השמים פתוחים, והקדוש ברוך הוא מאזין
ומקשיב לתרועת עמו ישראל ברחמים, וכל מה שמתפללים ומבקשים בשעת תקיעת שופר, עולה
למעלה ביחד עם כל התקיעות הקדושות, ונתקבל לרחמים ולרצון לפני כסא כבודו יתברך.
ולכן אסור להיות בטלן ברגעים אלו, רק לדעת שכל השפעות השנה תלויות בעת
רצון זו, ועליו להרבות בתפלות ובקשות על מה שצריך ברוחניות ובגשמיות (אך לא בשעת התקיעות ממש אלא בין התקיעות).
ה. ומוהרא"ש ז"ל תמיד מעורר את כל אנשי שלומנו בעת תקיעת שופר,
שיזהרו מאד לעקור מעצמם כל מיני שנאה וקנאה שיש בלבם על שום בר ישראל, כי אז בשעת
תקיעת שופר צריכים כולם לעמוד לפני כסא כבודו יתברך, ואי אפשר לעמוד לפני כסא
הכבוד, כי אם ע"י התקשרות כל נשמות ישראל ביחד, ולכן אם יש אחד שאינו יכול
להתאחד עם כל נשמות ישראל, הרי שהוא גורם נזק והפסד לכולם חס ושלום.
ומוהרא"ש ז"ל היה כל כך מקפיד על דבר זה, עד שפעמים היה מבקש
ומתחנן ברבים לפני תקיעת שופר, בקול בכי ממש, שאם נמצא בבית הכנסת אחד שאינו יכול
להתאחד עם נשמות ישראל ביחד, שיצא מבית הכנסת תיכף ומיד, ולא יזיק לאחרים מחמת
שנאתו.
ולכן על כל אדם לקבל על עצמו מכאן ולהבא לחיות באהבה ובאחוה גמורה עם
כולם, ועל ידי זה תעלינה כל התקיעות והתפילות לרחמים ולרצון, ויפעלו כולם כל
משאלות לבם לטובה, אשרי הזוכה לתקיעת שופר כזאת (שיחות מוהרא"ש מועדים).
ו. אף על פי שנשים פטורות ממצות שמיעת קול שופר, מפני שהיא מצות עשה שהזמן
גרמא, מכל מקום הנוהגות לבוא לבית הכנסת בראש השנה כדי לשמוע קול שופר יפה עושות,
ויש להם שכר מצוה (כ"כ בחזו"ע עמ' ק"ל).
אמנם כיום קבלו עליהם הנשים להחמיר ולקיים מצות שמיעת קול שופר,
ומשתדלות להגיע לבית הכנסת כדי לשמוע את התקיעות, וכן כ"ק מוהרא"ש
זיע"א היה מעורר את הנשים מידי שנה להשתדל ולבוא לשמוע קול שופר (ומעיקר הדין די לנשים לשמוע 30 קולות, וא"צ יותר).
ז. צריך לחנך את הילדים הקטנים למצוה זו כמו בכל המצוות (אמנם אין להביא ילדים קטנים ביותר המבלבלים דעת השומעים).
ח. אין לדבר דיבורים שאינם מענייני התפילה והתקיעות בין תקיעות דמיושב
לתקיעות דמעומד (אפילו לימוד תורה אסור (והרהור מותר),
אמנם לומר תהלים או להתבודד מותר), כיון שהברכה
שמברך קודם תקיעות דמיושב פוטרת גם את התקיעות דמעומד, ואין להפסיק בדיבור ביניהם,
והאיסור הוא בין על הבעל תוקע ובין על ציבור המתפללים.
ט. הצריך להתפנות בין תקיעות דמיושב לתקיעות דמעומד, יתפנה ויברך אשר
יצר, כיון שהיא אמירה של מצוה ועוד שאם לא יברך עתה עלול הוא לשכוח לברך אחר
התפילה.
פרק יד
רחיצה במים חמים
ביום טוב
א. לבני ספרד: מותר להתרחץ
כל גופו בביתו במים חמים שהתחממו מערב יום טוב (אך יש להיזהר מאיסור סחיטה, חפיפה, ותלישת שער).
אולם במים שהתחממו ביום טוב על ידי דוד שמש (או בוילר המופעל ע"י שעון שבת), נחלקו הפוסקים, דעת מרן הגרע"י זצוק"ל להתיר רחיצה בביתו
ולא במרחץ או במקוה, ודעת האור לציון ועוד לאסור, אבל במים פושרים, לכולי עלמא
מותר.
ב. איסור מוחלט להשתמש במערכת גז או חשמל (המצוי באומן) לחימום המים
ביום טוב[3], קל
וחומר בשבת.
ג. לבני אשכנז: אסור להתרחץ כל
גופו אף במים קרים או פושרים, אא"כ יש צורך גדול בכך או שהוא מצטער (ולרחוץ אבר אבר לבדו מותר אפילו במים חמים לכתחילה, דהיינו פניו ידיו
ורגליו בלבד ולא כל גופו).
ד. טבילה במקוה טהרה ביום טוב מותרת לכולי עלמא גם בחמים, כיון שבור
הטבילה לא נחשב כמרחץ לענין זה.
פרק טו
סדר התשליך
א. נוהגים ביום הראשון של ראש
השנה אחר תפילת מנחה ללכת אל ים או נהר לומר סדר תשליך, ומנהג ישראל תורה הוא,
ונוהגים לנער את שולי הבגד או הכיסים בשעה שאומרים "ותשליך במצולות ים כל
חטאתם" (וע"פ כתבי האריז"ל יש לנער
בגד הציצית דוקא). ובשעת הצורך אפשר קודם תפילת מנחה.
ב. במקום שאין מעין או נהר, יוכל לעשות התשליך ליד דלי עם מים, או יפתח
הברז. ויש הנוהגים ללכת בעשרת ימי תשובה למקום ים או נהר ולומר שם סדר התשליך.
ג. נאנס ולא עשה התשליך ביום הראשון, יעשהו ביום השני לאחר מוסף,
וי"א לאחר מנחה.
ד. נשים הנוהגות לומר סדר התשליך,
יזהרו לעשות כן במקום צנוע, שלא יבואו לידי תערובת נשים וגברים ח"ו.
פרק טז
אמירה לגוי
א. אסור לומר לגוי לעשות לו מלאכה ביום טוב, דאמירה לגוי שבות (איסור דרבנן), וצריך
זהירות רבה בזה, ובפרט הנוסעים לאומן לראש השנה, צריכים להיזהר בזה, ובשעת הצורך יש
לשאול שאלת חכם הבקי בדינים אלו ולא יורה היתר לעצמו בדינים חמורים אלו.
מעט כתבי יד
קדשו של כ"ק מוהרא"ש זיע"א, לרבני בית ההוראה ולאנשי שלומנו בענייני
אלול וראש השנה:
א. "לנכון קבלתי את מכתבך. מנהגינו וכן היה מנהג כל פלך
וואהלין, שבמנחה היו אומרים לדוד הוי"ה אורי וישעי, תיכף ומיד אחר שמונה
עשרה, מקודם אומרים תחנון (מי שאומר תחנון במנחה), ואחר כך אומרים לדוד
הוי"ה אורי וישעי, ואחר כך אומרים קדיש שלם, ומי
שלא אומר תחנון במנחה כמו החסידים וכו', היו אומרים תיכף ומיד אחר שמונה עשרה לדוד
הוי"ה אורי וישעי ואחר כך קדיש שלם, ובבוקר אומרים את זה אחר
ה"יום" היינו אחר ה"שיר של יום". רק חזק ואמץ ואז טוב לך כל
הימים". (ב' אלול התשס"ז).
ב. "אני מאד מאד מבקש
אותך שתעלי לבית הכנסת לשמוע קול שופר שזה מצות עשה מן התורה, ודעי לך שבראש השנה יכולים לפעול אצל הקדוש ברוך הוא כל מה
שרוצים, ולכן אל תהיי בטלנית, תבקשי בפרטי פרטיות ממנו יתברך, כל מה שאת צריכה,
ותראי שיהיה לך שנה טובה ומתוקה" (מתוך מכתב לנשות אנ"ש כ"ו אלול
התשע"א).
ג. "אשה פטורה מהתפילות הקבועות, וחייבת
רק ללכת לבית הכנסת לשמוע תקיעת שופר, שזו מצות עשה שגם הנשים מקפידות על זה" (מתוך שו"ת ברסלב
י"ד אלול התשע"ג).
ד. "תזהירי מאד את בעלך, שלא יבלה את הזמן
היקר באומן בראש השנה, אלא רק יעמוד ויתפלל כל מה שאתם צריכים, כי בראש השנה
כותבים את התקציב על כל השנה, וכן מה יקרה עם כל המשפחה על השנה הבאה עלינו לטובה,
ולכן חבל לבטל את הזמן היקר שמה בפטפוטי דברים בטלים" (מכתב לנשות אנ"ש,
כ"ב אלול התשס"ח).
ה. "גם באומן צריכים לשמור לא לקנות בבסטות
פיתה פלאפל או פיצה וכו' וכו', שמוכרים בלי שום הכשר, וכו', הן אמת אתה רעב אבל
תשמור, מה אתה קונה? ומי המוכר"? (מכתב לאנ"ש כ"ב אלול
התשס"ח).
תקציר
מעשי לאנשי שלומנו מהספר הקדוש "הנהגות ראש השנה"
שחיבר
כ"ק מוהרא"ש זיע"א
ועליך לדעת כי הכל תלוי לפי הראש… וראש השנה הוא הראש של כל
השנה ועל כן כפי שמתנהגים בראש השנה כן מתנהגים כל השנה… על כן ראה איך לנצל את
הימים הנוראים הללו בטוב ובנעימים ותחטוף טוב נצחי… ותבלה רוב הזמן בציון הקדוש
של רבינו ז"ל בשיחה…. בכיסופין וברצונות חזקים אחריו יתברך ואז דייקא תרגיש
ראש השנה אחר לגמרי, וכן תזכה לשנה טובה ומתוקה שנה מלאת טוב אמיתי ונצחי"
(מתוך הקדמת הנהגות ראש השנה).
גדולת ראש השנה:
א.
ר"ה הוא יום דין, הספרים בשמיים פתוחים, ואתה יכול לפעול הכל.
ב.
כפי שמתנהגים בר"ה, כך יהיה כל השנה, תעשה רק טוב ויהיה לך טוב
כל השנה.
ג.
רביז"ל אמר ר"ה שלי עולה על הכל … כי כל העניין שלי הוא
רק ר"ה (חיי מוהר"ן ת"ג).
ד.
מי שלא יכול להגיע לציון רביז"ל באומן, יתפלל בקיבוץ אנשי שלומנו,
וגם שם רביז"ל נמצא ממש.
ה.
ביהכ"נ "היכל הקודש" ביבנאל עיר ברסלב הוא בחינת ציון
רביז"ל, כי שם עוסקים בתורותיו כל השנה.
עבודת ימי ראש השנה:
א.
להמליך את ה' יתברך על כל העולם, ה' נמצא פה אתנו עמנו ואצלנו ובכל
תנועה ותנועה שם אלופו של עולם.
ב.
בראש השנה צריך לחשוב רק מחשבות טובות, במה שאדם חושב, שמה הוא נמצא,
תחשוב טוב יהיה טוב, תדון את כל אדם לכף זכות, ותעמיק מחשבתך שבוודאי הקב"ה
ישמע לקול תפילותיך ברחמים וברצון, ותהיה לך שנה טובה ומתוקה.
ג.
ביום ראשון של ר"ה צריך למעט בדיבור, וטוב לקבל על עצמו
"תענית דיבור" בשני הימים של ר"ה.
תיקון הכללי:
א.
תיקון הכללי, הוא תיקון גמור ונפלא על כל מיני פגם הברית שבעולם
רח"ל, ומכפר על כל עוונותיו.
ב.
הקורא תיקון הכללי, זוכה שלא נשאר כתם של עבירה על נשמתו, ונתרפא
מצרעתו ונתלבש בלבוש קדוש של גן עדן ונתרומם מזלו. (מתוך קונטרס
"מעלת הזוכה לבוא אל ציון רביז"ל", עמ' נ"ח).
ג.
בכל פעם שבאים לציון צריך לתת פרוטה לצדקה עבור נשמת רבינו נחמן בן
פייגא זי"ע, ולאחר מכן צריך לקרוא שוב את התיקון הכללי כאילו לא קראת מעולם
תיקון הכללי, וזו הפעם הראשונה שלך ונוסף תיקון על תיקון בנשמתך, עד אין סוף.
ד.
אנ"ש אומרים: התיקון הכללי זה הניתוח להוציא את הזוהמה והלכלוך
מהגוף, והתפילה של ר' נתן היא המים שרוחצים את הגוף מהדמים והלכלוך (נמצאת בסוף
התיקון הכללי, באריכות ובשלמות).
לקרוא את התיקון והתפילה שאחריה לפחות פעם אחת בימים אלו.
ניצול הזמן:
א.
לשמור מחברים רעים, אין זמן לדיבורים, לא באנו לטייל אלא להיגאל.
ב.
כגודל הקדושה באומן כך גודל הטומאה, והבן.
ג.
אפשר לפעול הכל אצל רביז"ל, "זה הכתובת לכל הישועות
והניסים", תתעקש בתפילה ובתחנונים, ומובטח שלא תזוז משם עד שתתקבל תפילתך
ברצון.
ד.
חשוב מאד לעיין בספר
הנהגות ר"ה עמ' נ"ט.
ה.
כשבאים לאומן, מניחים את החפצים במקום השינה, ורצים ישר לרביז"ל (אח"כ
הולכים לנוח).
ו.
גם אם אתה לא מרגיש שינוי בעצמך, אל תדאג – אתה בניתוח עם הרדמה.
ז.
מי שלא נמצא באומן, ראה לנצל את הזמן בבית המדרש, שם רביז"ל
נמצא, שם מאיר הציון הקדוש, לא להתבלבל משום דבר שבעולם.
סדר התפילות:
א.
חשוב לעיין בספר 'אוצר ר"ה', עמ' ל'.
ב.
"ליל
זכור ברית" – הלילה האחרון של השנה, אפשר לתקן הכל בלילה זה, לא לפספס
סליחות, חשוב לקרוא הנהגות ר"ה עמ' כ'.
ג.
ערב ר"ה – "אנשים
אחרים היו רוצים שיהיה להם ראש השנה כמו ערב ר"ה שיש אצלנו" (חיי
מוהר"ן, ש"ה).
ד.
שחרית, ולאחר מכן לא
לשכוח "התרת נדרים". מיד אחר התפילה.
ה.
"פדיון
נפש" – ערב ר"ה ראוי ליתן על פדיון (שיחות
הר"ן סימן רי"ד).
- חשוב מאד לקרוא – הנהגות ר"ה עמ' ל"ט + מ"ג.
- הרבה סבלנות, לא לדחוף בתור, במקום לתקן נמצא שמקלקל, רבינו ז"ל
אמר, "אם היו יודעים שרים חשובים, את הדרך ארץ שאני מלמד את תלמידי, היו
שולחים את בניהם ללמוד אצלי דרך ארץ".
ו.
"וידוי
דברים" – בפני רביז"ל בציון "מאן דמפרש חובוי, כל דינין בדלין
מיניה" (מי שמפרש את חובותיו, כל הדינין נפטרים ממנו) וזוכה להיכתב לחיים
טובים.
ז.
מקווה לכבוד יו"ט.
ח.
מנחה – תפילה אחרונה של השנה, מתקנים בה את כל התפילות של כל השנה,
להתפלל מילה במילה ובכוונה.
ט.
קודם מנחה – נוהגים לומר מזמור ק"ז "הודו לה' כי טוב כי
לעולם חסדו" שתיקן הבעש"ט הקדוש זיע"א.
י.
לאחר מנחה – ממתינים מעט, אומרים נוסח "הריני מקשר עצמי בכל השנה
הזאת לכל הצדיקים וכו' וכו' והריני מוסר כל מחשבה דיבור ומעשה לה' יתברך, שהכל
יהיה כרצונו" ולהרחיב בזה את הדיבור לה'.
יא. ערבית – רביז"ל היה מאריך מאד
בתפילה זו, להתפלל לאט ובכוונה.
לאחר יהיו לרצון וכו' באמצע אלוקי נצור, להרבות בתפילה ובקשה על כל מה שצריכים ורוצים, ולא
להסתכל על אחרים שסיימו להתפלל.
רביז"ל מעביר את אנשיו ראשונים לפני מלך מלכי המלכים, על מנת
שיצאו זכאים בדין.
יב. אחר התפילה – "ובפרט תיגש אל רבך שקרב אותך אל הקב"ה, ותבקש ממנו
שיברך אותך בשנה טובה ומתוקה, כי הברכה שרבך יברך אותך תתקיים" (הנהגות
ר"ה עמ' ק"ו).
יג.
קידוש – לכוון בברכת
"שהחיינו" על יום ר"ה, וגם על הזכות הגדולה שהתקרבנו לרביז"ל
ואנו בציונו הקדוש בר"ה (או בקיבוץ בא"י, שגם שם נמצא רביז"ל).
המוציא, אכילת הסימנים, סעודה.
- בסעודה טוב ללמוד ד' פרקים משניות ממסכת ר"ה, מי שקשה לו יכול
לחלק פרק אחד בכל סעודה. - ברכת המזון מתוך הסידור בכוונה, מצוה דאורייתא, סגולה לעשירות לכל
השנה.
יד. הולכים לציון רביז"ל, תיקון
הכללי, התבודדות, עת רצון גדול מאד.
- לא לשכוח להכין נטלה ליד המטה, ולקרוא ק"ש שעל המטה מתוך הסידור.
טו.
מקווה לפני התפילה, חובה.
טז.
מתחילים תפילת שחרית "אדון עולם" בניגון המיוחד לר"ה,
חשוב להגיע בזמן.
יז. "המלך"
– מוחים כף אל כף, ממליכים את ה' ברגע זה ממש, ויושב על כיסא מלכותו.
הכל זה
אלוקות ואלוקות זה הכל אין שום מציאות בלעדיו יתברך כלל.
יח. "תקיעת שופר" –
חשוב וכדאי לקרוא הנהגות ר"ה עמ' קמ"ט ו- קנ"ב.
יט.
זמן תקיעת שופר – עכשיו זה לא הזמן לדבר בחוץ, חבל על כל רגע.
כ. הכנה לתקיעות, תפילה ובקשה, ולקרוא מאמרי הזוהר המובאים בסידור לפני
תקיעת שופר.
כא.
יש עניין גדול מאד להתבונן בפנים של הבעל תוקע בעת התקיעות, שפניו
מתאדמות.
כב.
אסור לדבר מתחילת התקיעות עד הסוף (אחרי מוסף).
- טוב לבקש מה' יתברך כל צרכיו ברוחניות ובגשמיות, זהו עת רצון נפלא
ביותר. אסור ללמוד בזמן זה.
כג.
סעודת היום – ד' פרקי משניות מסכת ר"ה.
כד.
הולכים לציון, אם אפשר לסיים ספר תהילים, אין לתאר ואין לשער.
כה.
מי שישן ביום ר"ה, המזל שלו ישן כל השנה, לא כדאי.
כו. "תשליך"
– ביום א' של ר"ה, לא רוקדים ולא שרים מתחילת ר"ה עד אחר התשליך, שאז
הוא הריקוד הראשון של השנה (הנהגות ר"ה עמ' קפ"א).
כז. מנהג אנ"ש לשמוע דרשה נפלאה מגדולי מובחרי תלמידי רביז"ל
בכל דור ודור, ולקבל חיזוק עצום והתעוררות נפלאה לכל השנה כולה.
- חשוב לעיין בספר הנהגות ר"ה עמ' קפ"ג-קפ"ז, מגדולת
דרשה זו.
כח. יום שני – התחדשות, אפשר עוד לפעול שיהיה רק טוב, לא להתייאש.
כט. שבת אצל רביז"ל – כששובת שבת אצל הצדיק, כאילו התענה שבע פעמים,
משבת לשבת.
ל. חוזרים לארץ הקודש, לשמור לא לכעוס, שמירת העיניים בדרך. להתנהג בדרך ארץ,
לא לאבד את התיקונים והמתנות שקיבלנו מרביז"ל.
"אשרינו
מה טוב חלקינו שזכינו להתקרב לרבינו"
שנה טובה ומתוקה
וכתיבה וחתימה טובה
חוברת זו נדפסה
לזכות נשמתו הטהורה
של כ"ק אדמו"ר מוהרא"ש רבי אליעזר
שלמה בן הגאון ר' מנחם זאב זיע"א
לרפואת
אילנה בת לאה,
רמי רחמים בן אוה
טלפון
באומן
לשאלות
דחופות בלבד: 380-99-391-73-29+
[1]
משום שמבואר בב"י (סימן
תקכ"ז סעיף י"ד), שלכתחילה צריך לבשל את התבשיל בערב החג, או בליל ערב
החג ולא קודם, וכן מבואר בבה"ל (שם ס"ו ד"ה עדשים), בשם הב"ח
(ס"ב), שלכתחילה צריך לבשל את העירוב תבשילין לשם העירוב, דהיינו כשמבשלים
סיר בשר או עוף בערב החג צריך לחשוב על חתיכה אחת שבסיר שהיא לשם העירוב, עיין
בספר הליכות מועד פסח (מהדו"ק עמ' רנ"ו).
[2] כן
הוא בסידור
האר"י לרבי שבתי זי"ע, וכן הובא בכף החיים (סקכ"ה), ובספר אוצר
מנהגי חב"ד (ר"ה עמ' ק"מ), שכן נהג האדמו"ר מליובאויטש
זצ"ל, הובא בספר פסקי תשובות (ח"ו עמ' ר"ג), וכך כתב כ"ק
מוהרא"ש זי"ע בספרו הנהגות ראש השנה (עמ' קי"א), שיש להקדים את
התפוח בדבש, ולאחמ"כ רמון, ע"ש סודות נפלאים.
[3]. משום
שע"י כן גורם להפעלת מערכת חימום חשמלית, כשמתחמם ע"י גז אע"פ שיש שם
להבה דולקת כבר, מכל מקום כשסוגר הברז מקטין הלהבה ונחשב מכבה, והרי אסור לכבות אש
ביו"ט (וגם אמירה לגוי לעשות כן אסור).