שאלה: מאת יאיר: בתורה י"ט אומר רבינו שע"י שלמות לשון הקודש מתגברים על תאוות ניאוף ומקרה לילה. שאלתי היא מה הקשר בין הדברים ומה זה אומר למעשה? הרי כולנו כיום מדברים בלשון הקודש. וכן האם יש עצות נוספות מעשיות להתגבר על תאוות העינים לתור במה שאסור? השאלה הופנתה דרך מערכת 'ברסלב סיטי' ללשכת כ"ק מוהרא"ש שליט"א, הצדיק מיבנאל, אשר השיב במכתב נפלא. תשובה: |
||
בעזה"י יום א' לסדר משפטים י"ט שבט ה'תשע"ב שלום וברכה אל יאיר נ"י לנכון קבלתי את מכתבך. במה ששאלת שרביז"ל אמר (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן י"ט) שעל ידי שלימות לשון הקודש מתגברים על תאוות ניאוף ומקרה לילה וכו', אין הכוונה שפת לשון קודש, אלא הכוונה לקדש את הלשון, שהלשון שלו יהיה קודש, היינו שלא ינבל את פיו, כי כבר אמרו חכמינו הקדושים (ערכין טו.) האומר בפיו חמור מן העושה מעשה.
והנה מובא בספר יצירה (פרק ו' משנה ח') כרת לו ברית בין עשר אצבעות רגליו והוא ברית מילה, כרת לו ברית בין עשר אצבעות ידיו והוא ברית לשון; היינו שברית הלשון קשור בברית מילה. וזה מה שרביז"ל מחדש כשבר ישראל שומר על דיבורו, על ידי זה נשמר בריתו, כי זה תלוי בזה, כפי שמקדשים את הלשון עד שלשונו נעשה לשון הקודש, על ידי זה זוכה לקרר את חמימות תאוות ניאוף שבוער בו, ולהיפך כשאדם מנבל את פיו, רחמנא לישזבן על ידי זה בא לידי פגם הברית והתגברות תאוות ניאוף, ואמר רביז"ל (ספר המדות אות ניבול פה סימן א') מי שמדבר ניבול פה, בידוע שלבו חושב מחשבות אוון; ולכן צריכים לקדש את הדיבור לא לנבל את הפה, ועל ידי זה יקרר את תבערת תאוות ניאוף שבוער בו, וכך אמרו חכמינו הקדושים (ויקרא רבה פרשה כ"ד סימן ז') והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערוות דבר, אל תקרא דבר אלא דיבור זה ניבול הפה.
וכך הוא בענין שמירת עינים, אם אדם רוצה לשמור על עיניו יזכה לזה, ואם יפקיר את עיניו להסתכל על כל אשה, הוא פשוט ישתגע וכו', שזה מה שכתוב (דברים כ"ח ל"ד) "והיית משוגע ממראה עיניך אשר תראה", כי מי שלא שומר על העינים שלו נעשה משוגע ממש פשוטו כמשמעו, ואמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ל"ו) שרוב המשוגעים משתגעים רק מחמת תאוות ניאוף. הקדוש ברוך הוא השומע תפילות ישראל ישמע בתפילתי שאני מבקש ומתפלל בעדך תמיד שיהיה לך הצלחה מרובה ובכל אשר תפנה תשכיל ותצליח.
|