![]() |
שני ידידים טובים, מתלמידיו של מוהרא"ש נפגשו. האחד זה עתה חזר מביקור ממושך אצל רבו בארצות הברית, ואילו השני המשיך לעבוד את בוראו בארץ הקודש בכל התקופה הזו. הקהילה של הצדיק הייתה אז בצפת. אמנם לא רבת הכמות אך האיכות – – – – "אמור לי מה עשית בדיוק לפני שבועיים", ביקש האחד שחזר לארצו. ניגש האיש למדף הספרים ושלף את לוח השנה שהסתתר עמוק בתוכו. רפרוף קל בו העלה שבדיוק לפני שבועיים היה נר ראשון של חנוכה. כעת, נקל היה לו להיזכר מה עשה ביום זה. – "טבלתי במקווה של האר"י הקדוש ולאחר מכן השתטחתי על ציונו". לפי הדרך בה אחז השואל את ראשו בחזקה, ובפרט לפי האנחה החזקה שהפליט מפיו, דומה היה כי אינו חש בטוב. אלא שהוא מיהר להסביר את עצמו והתעלומה באה על פתרונה : "בדיוק לפני שבועיים, עת זכיתי לשהות במחיצתו של מוהרא"ש בארצות הברית ושמעתי ממנו את הדרשה של סעודה שלישית, והנה הוא החל לדבר על גדולת הצדיקים אשר כל העולם כולו נגלה לפניהם והם מביטים בו כאדם המביט בראי". "ואז…", עצר החסיד לרגע את שטף מילולו, לקח נשימה עמוקה והמשיך – "במהלך דבריו אמר הצדיק: 'הנה לדוגמא חסיד פלוני', בהזכירו את שמך, 'עומד כעת על ציונו של האר"י הקדוש וחושב מחשבות על גדולת הצדיקים שרואים את כל העולם כראי…'. מיד בצאת השבת מיהרתי לרשום את היום, השעה והרגע בו אמר הצדיק את הדבר והמתנתי לעת חזרתי לארץ על מנת לבדוק איתך מה עשית ברגעים הללו, והנה נמצא אמת נכון הדבר…".
|
|
לסיפורים נוספים מהספר "אש קודש" |