נד.

רביז"ל אמר שהשם יתברך ישלח את משיח צדקנו רק בזכות האנשים התמימים והפשוטים שאומרים תהילים בפשיטות ותמימות, ולא עם ההולכים בחכמות.

וסיפר משל ממלך אחד שהלך לצוד חיות, והיה לבוש כאיש פשוט, כדי שיהיה נוח יותר לצוד, באמצע פתאום ירד מטר גדול, ממש מבול מים וכו', והמלך היה בסכנה גדולה וחיפש מקום להסתתר שם, עד שמצא בית של כפרי אחד והכניסו הכפרי לביתו בכבוד והלבישו מלבושים חמים ונתן לו אוכל כפרי ופשוט, והסיק עבורו את תנור החורף כדי שיתחמם, והניחו לישון, וכל כך היה ערב ומתוק אכילתו ושנתו כי מעולם לא טעם טעם ערב כזה, כי היה עייף ויגע עד מאוד, ושרי המלוכה חיפשו את המלך עד שבאו לבית הכפרי, וראו שהוא ישן, והמתינו עד שיתעורר, ורצו שיחזור המלך עמהם לביתו, אמר להם המלך כיון שאתם לא הצלתם אותי וכל אחד הציל רק את עצמו, ורק זה הכפרי הציל אותי, ואצלו טעמתי טעם מתוק כזה, על כן הוא יביא אותי לביתי בעגלה שלו, ובאלו המלבושים שהלבישני אשב על כסא המלוכה, וסיים רביז"ל ואמר, בעקבות משיחא יהיה מבול של כפירות ואפיקורסות, (מען וועט שיסן מיט אפיקרוסות), לא של מים, רק של מחשבות זרות והרהורי כפירה, ויכוסו כל ההרים הגבוהים ואפילו בארץ ישראל שלא היה שם מבול כמאמרם ז"ל (בראשית רבה פרשה לג' סימן ו'): "דלא טפת ארעא דישראל במבולא, והוא שהקדוש ברוך הוא אומר ליחזקאל (יחזקאל כב'): "ארץ לא מטוהרה היא ולא גושמה ביום זעם", רק מחמת שירד בכוח נתזו גם שם מים". (דאס הייסט עסו ועט אריין שפריצן אפילו אין די כשר'ע הערצער), היינו שייכנס גם בין היראים מחשבות של כפירות ואפיקורסות, כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה, כי כולם יתפסו במינות ואפיקורסות, ועם חוכמות לא יוכלו לתת לעצמם עצה, וכל שרי המלוכה יתפזרו, והמלוכה לא תעמוד על עמדתה, (וועט זיך ניר דער האלטן נאר מיט פשוט'ע מענטשען), רק עם פשוטי ישראל שאומרים תהלים בתמימות ובפשיטות וכו', ובזכותם יבוא ויתגלה משיח בעולם.

ועל כן כשיבוא משיח הם יתנו את כתר המלוכה בראשו, כי הם החזיקו מעמד בכל הצרות והייסורים שעברו על עם ישראל  מהערב רב ששטפו את כל העולם עם כפירות ואפיקורסות, ואף על פי כן עמדו בנסיון והרבו באמירת תהילים בתמימות ובפשיטות, ודברו הרבה עמו יתברך, כאשר ידבר איש על רעהו והבן אל אביו, דייקא הם יהיו מחיילי משיח.

נה.

 רביז"ל אמר (שיחות הר"ן סימן צח'): "אמירת תהלים היא מעלה גדולה כאלו אמרם דוד המלך בעצמו, כי הוא אמרם ברוח הקודש, ורוח הקודש מונחת בתוך התיבות וכשאומרם הוא מעורר ברוח פיו את רוח הקודש עד שנחשב כאילו אמרם דוד המלך עליו השלום בעצמו, והוא מסוגל מאוד לרפאות החולה, שיהיה לו בטחון רק על השם יתברך שעל ידי אמירת תהלים יושיעו השם יתברך, והבטחון הוא בחינת משענת כמו שאדם נשען על המטה כן הוא נשען על הבטחון שבוטח שיושיעו השם יתברך, כמו שאמר דוד (תהלים יח'): "ויהי הוי"ה למשען לי", ועל כן על ידי זה נתרפא החולה כמו שכתוב (שמות כא'): "אם יקום והתהלך בחוץ על משענתו ונקה", וזה בחינת (ישעיה יא'): "ויצא חוטר מגזע ישי", הנאמר על משיח שהוא דוד.

ובאמת על ידי אמירת תהלים ממשיכים על עצמו ישועות גדולות, ואמר רביז"ל (שיחות הר"ן סימן סח'): שתהלים זה ההתבודדות של דוד המלך, כי דוד המלך היה מרגיל את עצמו לדבר אליו יתברך, ועיקר ההתבודדות של דוד המלך הייתה על מטתו, בעת ששכב על מיטתו וכיסה את עצמו עם סדין אז היה מדבר ומשיח את כל ליבו לפני השם יתברך, כמו שכתוב (תהלים ו'): "אשחה בכל לילה מטתי בדמעתי ארשי אמסה".

נו.

פעם אחת אמר רביז"ל (א גיט קפיטל תהלים אז מע זאגט איז אזוי ווי א פאנטש", (לומר מזמור תהלים אחד זה כמו משקה מיוחד ששמו פאנטש והוא משקה העשוי מיין ודבש מעורב עם מים), כאומר מי שמרגיל את עצמו בכל פעם לומר איזה מזמור תהלים זה כמו ששותה משקה מיוחד, כל כך אדם צריך להרגיש נועם ועריבות באמירת תהלים, עד שבכל מזמור ירגיש תענוג כזה כמו שמרגישים בגשמיות בשתיית משקה טוב.

נז.

כשנסעתי באחת הנסיעות שלי אל ציון רביז"ל בשנת תשכ"ט, היינו קבוצה של אנשי שלומנו, והיה בנינו יהודי בשם ר' פסח הכהן ז"ל, והבחנתי שבכל מקום שהגענו הוציא מהכיס שלו תהלים קטן ואמר מזמור, ואיפה שרק לא באנו השאיר שם מזמור תהלים, וכשראה שאני כל כך מסתכל עליו ענה ואמר לי: הרגלתי את עצמי שנים שאיפה שאני בא אני משאיר שם מזמור תהלים אחד, בתחנה, באטובוס, בחנות, על הדרך, באיזה מקום שרק לא אהיה שם, אני אומר שם מזמור תהלים, ואמר כל מזמור בחשק כזה ובהתלהבות גדולה שממנו הבנתי את שיחתו של רביז"ל: "לומר מזמור תהלים אחד זה כמו משקה מיוחד שקוראים פאנטש".

נח.

רביז"ל הפליג מאוד במעלת הצדיקים המפורסמים שהרגילו את אנשיהם לומר הרבה תהלים, ופעם אחת אמר שצריכים להודות לר' רפאל מברשאד זי"ע (שהיה תלמידו של הרב הקדוש רבי פנחס מקוריץ זי"ע), על שהכניס בעולם לומר תהלים אף בקרירות וללא התעוררות, והיה רגיל לומר לאנשיו: "זאגט אפילו א קאלטן קאפיטל תהלים נאר זאגען תהלים" (תגידו אפילו מזמור תהלים בקרירות העיקר לומר), כי הוא הרגיל את אנשיו לומר הרבה תהלים, וכן עשה התעוררות בעולם שיאמרו הרבה מזמורי תהלים, ואת זה שיבח רביז"ל מאוד.

נט.

פעם דיבר רביז"ל עם אנשי שלומנו ממעלת אמירת תהלים, וסיפר להם סיפור משני ילדים קטנים שהיו אוהבים זה את זה מאוד, עד שלא היו יכולים לחיות זה בלא זה, ופעם אחת נחלש אחד מהם והיה השני בצער גדול מאוד, ושאל את האנשים בתמימות ילדותית, מה לעשות שיבריא חברי, ואמרו לו שיאמר תהלים, והוא בתמימות התחיל לומר תהלים, ובכל פעם שאמר כמה קפיטלאך (מזמורים) שאל את חברו אם הבריא כבר? ענה ואמר חבירו: לא, עדיין אני מאוד חלש, ואינני מרגיש טוב, ואז הוא יצא ואמר תהלים בבכיות, ונכנס עוד פעם, ושאל אותו האם כבר הבריא? וענה לו עדיין שכואב לו פה ושם וכו', ויצא עוד פעם והמשיך לומר עוד תהלים בבכיות בתמימות ובפשיטות גדול, וביקש ממנו יתברך שחברו יהיה בריא כי לא יכול לחיות בלעדיו, וכן היה כמה פעמים, שבכל פעם נכנס ואמר לו חבירו שעדיין הוא חולה, וכך המשיך לומר תהלים בבכיות בתמימות ובפשיטות גמור, עד שהייתה לו רפואה בשלימות, ובסיפור הזה שסיפר לנו רביז"ל לימד אותנו את דרך התפלה איך שצריכים להתפלל בתמימות ובפשיטות גמורה בלי שום חכמות כלל, לומר כמה מזמורי תהלים ולשאול את החולה האם כבר הבראת? אם לא, אזי עוד פעם להתחיל ולהמשיך לומר תהלים, בלי שום חכמות כלל, ולהיות בטוח שעם תפילה ואמירת תהלים יהיה לחולה רפואה שלמה, כי בכל תפילה ותפילה שמתפללים ממתיקים את הדין וממשיכים ישועה.

ס.

פעם אחת היה עצירת גשמים גדולה מאוד בכל רוסיה ואוקראינה, עד שבאמצע החורף, עדיין לא ירדו גשמים אף על פי שהיה חורף קשה מאוד והיה קר גדול מאוד, והייתה סכנה גדולה מאוד שלא יהיה מה לאכול, שלא צמח שום דבר, והלכו כל אנשי שלומנו אל ציון רביז"ל וגמרו שם את כל ספר התהלים בהתעוררות גדולה מאוד, וכוונתם הייתה לקיים מה שאמר רביז"ל (ספר המידות אות תפילה חלק ב' סימן ז'): "אמירת תהלים סגולה להוריד גשמים, כי ת'ה'ל'ם ראשי תבות (דברים יא') "ל'מטר ה'שמים ת'שתה מ'ים", ומיד כשגמרו את כל ספר התהלים התחיל לרדת גשם שוטף שלא ראו כזה גשם שנים רבות, והיה קידוש השם גדול מאוד, כי כולם, אפילו המתנגדים הוצרכו להודות שזה היה רק בזכות אמירת תהלים של הברסלבר.

סא.

מוהרנ"ת ז"ל היה רגיל לומר בכל יום "יום תהלים", וכך סיים בכל שבוע את כל ספר התהלים, ורק שלושה פעמים בשנה אמר בכל יום פעמיים את היום תהלים כדי לסיים בשבוע פעמיים ספר תהלים, והם בימי שובבים, בימי ספירה, ובימי אלול ועשרת ימי תשובה.