רבי קלונימוס קלמן בעל ה'מאור ושמש' – א' תמוז

הצדיק הקדוש רבי קלונימוס קלמן הלוי עפשטיין, בעל ה'מאור ושמש', נולד בשנת ה'תקי"א (1751) לאביו רבי אהרן הלוי, בעיר ניישטאט שבפולין.

ילדותו

הוריו היו עניים ובעקבות זאת עברו להתגורר בעיר הגדולה קרקוב שבפולין, שלא הייתה עיר חסידית, שם מצא אביו רבי אהרן עבודה באפיית לחמים וכעכים. בכל בוקר היה רבי אהרן מכין סלים מלאים במיני מאפה ושולח את בנו הקטן קלונימוס קלמן להסתובב ברחובות ולנסות למוכרם. רבי אהרן היה עושה זאת בצער רב מפני שחפץ בכל ליבו לשלוח את ילדיו ללמוד אצל מלמד כשר וירא שמים, אך בקושי הספיק הכסף למחייתם ושכר לימוד לא היה בידיו.

	מכר בילדותו מיני מאפה לפרנסת המשפחה

פעם אחת כאשר הסתובב קלונימוס קלמן עם סלו ברחובות העיר, החל לרדת לפתע גשם שוטף. השוק החל להתרוקן ותוך דקות ספורות נותר קלונימוס קלמן לבדו מנסה להגן על סלו פן יירטבו הכעכים ויפסיד לאביו את כספו. כשראה הילד הצעיר כי הסערה חזקה ממנו, רץ לחפש מחסה ונכנס אל בית מדרשו של הב"ח. מחזה מרהיב התגלה לעיניו, עשרות יהודים יושבים בבית המדרש כשספרי קודש פתוחים לפניהם והם עוסקים בלימוד התורה הקדושה כשאור של שמחה זורח מפניהם. מאותו היום והלאה היה מסיים למכור את מיני המאפה של אביו בזריזות ונכנס אל בית המדרש, שם היה יושב בפינה ומאזין לקולם הערב של הלומדים.

באחד הימים כאשר הגיע קלונימוס קלמן הקטן אל בית המדרש, ראה את המרא דאתרא רבי אברהם הורוויץ עומד על גבי הבימה ומפלפל בסוגיה בש"ס, כשהמקום מלא מפה לפה. קלונימוס קלמן נעמד על אחד הספסלים, הביט בפני הרב ושם אוזנו כאפרכסת לשמוע את דבריו. על ידו עמד באותה עת אחד מתלמידי החכמים שבעיר שהיה גם עשיר מופלג, רבי מרדכי גוטלאד שמו, הוא הביט בנער בפליאה וראה כי הוא עומד שעה ארוכה ומקשיב לכל מילה.

בגמר הדרשה ניגש רבי מרדכי לילד ושאלו: 'מה לך פה בבית המדרש? האם מבין אתה מדברי הרב אשר טובי הלומדים בעיר מתקשים בפלפוליו?', קלונימוס קלמן הקטן נפגע מדברי רבי מרדכי, עלה על השולחן והחל לחזור על הדרשה מילה במילה בלא להחסיר דבר. רבי מרדכי לא האמין למראה עיניו ושאל בהשתוממות: 'נער ברוך כשרונות כמוך, למה הינך הולך בטל? מדוע אין אתה נמצא כשאר הילדים אצל מלמד העיירה?', השפיל הילד את מבטו וסיפר לרבי מרדכי כמה הוא ואביו משתוקקים לכך: 'אין באפשרות אבי לשלם שכר לימוד, לכן אני מסייע בידו ומוכר כעכים לפרנסת הבית'.

באותו היום התחייב רבי מרדכי בפני האבא רבי אהרן כי הוא ישלם מכאן ולהבא את צרכי הלימוד של הילד. קלונימוס קלמן הקטן החל ללמוד במרץ רב ובהגיעו לגיל שתים עשרה כבר נודע שמו כעילוי בכל קרקוב.

התקרבותו לחסידות

בגיל שלוש עשרה, עם הגיעו לגיל המצוות, נשא לאשה את מרת מילכה ריידל בת רבי מרדכי גוטלאד. באותם ימים ישב על תלמודו ללא דאגה בעוד הוא סמוך על שולחן חותנו.

העיר קרקוב הייתה באותם שנים עיר של מתנגדים לדרך החסידות, אך עם זאת הגיע לביקור במקום הצדיק הקדוש רבי אלימלך מליז'ענסק. כשראה רבי קלונימוס קלמן את עבודתו הקדושה ותפילותיו בדביקות עצומה, נקשרה נפשו בנפש הצדיק והוא החליט להתחקות אחריו. בהמשך נסע לליז'ענסק והפך לתלמידו החביב של הרבי ר' אלימלך, כאשר חזר לקרקוב וניסה להפיץ את החסידות במקום קמה עליו התנגדות עצומה מבני ביתו ומצד הקהילה המקומית. אב בית הדין בעיר, רבי יצחק הלוי לנדא ובית דינו אף אסרו עליו בחרם להפיץ את תורתו. פעם בשעת דביקותו פגעו בו המתנגדים והכו בו עד זוב דם, אולם מרוב דביקות הוא אפילו לא חש בכך. בעקבות הרדיפות נגדו עזב את קרקוב ושב להתגורר בעיר הולדתו ניישטאט.

שמו יצא לפניו כצדיק וכמקובל והרבה אנשים היו באים בצל קורתו ולהסתופף בצילו. אמרו עליו שהתלהבותו בעבודת השם הייתה עצומה כל כך עד שהיו חוששים שיעקור את הסככה שלפני ארון הקודש.

עם פטירת רבו רבי אלימלך מליז'ענסק קיבל על עצמו את 'החוזה מלובלין', את רבי ישראל מקוז'ניץ ואת רבי מנחם מענדל מרימנוב כרבותיו. הרבי מרימנוב העיד עליו כי הוא שומר הברית!

חיבורו העיקרי

ספרו הגדול "מאור ושמש", ששמו ניתן לו על ידי הגאון רבי אריה לייב ליפשיץ מירוסלב שהיה רב ואדמו"ר בוישניצא, הוא מהחשובים ביותר בספרי החסידות, ונדפס פעמים אחדות יחד עם התורה ומפרשים אחרים.

הספר מונה את ליקוטי תורותיו ותורות רבותיו על התורה והמועדים. כתיבתו החלה בשנות חייו האחרונות על ידי בנו רבי אהרן ובפיקוחו של רבי קלונימוס קלמן עצמו. יצא לאור לראשונה בשנת ה'תר"ב.

בספר נידונים לעומק נושאים עיקריים בשיטת החסידות, ובעיקר דמותו ותפקידו של הצדיק בחסידות שהוא הצדיק האמיתי, החשיבות של נסיעת החסיד אל הצדיק וכוחו של הצדיק להשפיע שפע רוחני וגשמי לבאים להסתופף בצילו ולקבל את ברכתו. כיוון שהספר הודפס כפירוש על התורה במספר דפוסי חומשים, הוא זכה לתפוצה רבה ולפופולאריות אצל ציבור חסידי ולא-חסידי כאחד.

בספרו כתב סגולה לפרנסה בקלות וברווח: "אם מתפלל עם הציבור יהיה מובטח שפרנסתו תהיה מזומנת לו בכל יום ברווחה וברכה תהיה מצויה במעשי ידיו, ועל-ידי תפילה בציבור יכולין לבטל כל הגזירות קשות ורעות רחמנא-ליצלן".

פטירתו

	ציון בעל ה'מאור ושמש' בקרקוב

בשנת ה'תק"פ חלה ורופאיו יעצו לו לנסוע לעיר קרקוב שם ידרוש ברופאים טובים יותר, כך נאלץ לחזור לעיר בה קמה נגדו ההתנגדות הגדולה. שלוש שנים שכב על מיטת חוליו עד שבשנת ה'תקפ"ג, ב' דראש חודש תמוז, עלתה נשמתו בסערה השמימה, והוא בן 72 שנים.

באחד הימים קודם פטירתו נכנס בנו לחדרו והנה הוא רואה את אביו שוכב בפישוט ידיים ורגליים ובוכה ואומר: "רבונו של עולם חוס וחמול עלי נפש העני שלא אמות חס ושלום בלא תשובה".

זכותו הגדולה של הצדיק תגן עלינו ועל כל עם ישראל, אמן.

את מקומו בהנהגת החסידים מילא אחריו בנו הצדיק הקדוש רבי יוסף ברוך מניישטאט, המכונה 'דער גיטער יוד' (היהודי הטוב), ובנו השני הצדיק הקדוש רבי אהרן מילא מקומו בקרקוב אך לא הנהיג עדת חסידים בנימוק שהוא מתעסק עם הדפסת הספר "מאור ושמש".