רבי אברהם גרשון מקיטוב – כ"ה אדר א'

הצדיק הקדוש רבי אברהם גרשון מקיטוב היה גיסו ותלמידו של הבעל שם טוב הקדוש והיה קשור אליו מאוד, בהמשך היה גם לתלמידו של המקובל רבי שלום שרעבי – הרש"ש הקדוש.

צעירותו

מצעירותו התגורר בברודי שבגליציה (כיום אוקראינה), ולא ידוע אם נולד שם או בעיר קיטוב שבה התגורר בתחילה אביו רבי אפרים אב"ד ברודי.

רבי אברהם גרשון היה גדול בתורה, גם בנגלה וגם בנסתר. הוא נמנה על חברי הקלויז בברודי ונחשב בקרב חכמי דורו כגדול בתורה. בעל 'הנודע ביהודה' רבי יחזקאל לנדא שהיה חברו מהקלויז בברודי מכנה אותו: "אהובי ידיד נפשי וחביבי הרבני המופלא ומופלג בתורה ובחסידות". ‏רבי יונתן אייבשיץ תיאר אותו: "הרב החסיד המפורסם מופלג בתורה ומקובל אלוקי".

הקשר לבעל שם טוב

	ציון רבי אברהם גרשון מקיטוב בהר הזיתים

באחד הימים קודם פרסומו של הבעל שם טוב בעולם, בעת ששימש כמלמד ילדים ולפני הקמת תנועת החסידות, הגיע אליו רבי אפרים אב"ד ברודי ששהה אז בעיירה טינקטין, על מנת שיכריע בדין שהיה לו עם אחד מאנשי הקהילה. הבעל שם טוב ראה ברוח קודשו כי בתו של רבי אפרים נועדה מן השמים להיות בת זוגו, ועל כן אמר לפניו ביאור עמוק מאוד על אחד מפסקי הרמב"ם.

כשנודע לרבי אפרים על גדולתו בתורה ועל כך שהינו אלמן, הציע לו את בתו חנה לאשה. הבעל שם טוב הסכים להצעה בתנאי ש'כתב התנאים' ייכתב בצנעא ובו הוא לא יכונה בשום תואר מלבד שמו 'ישראל במו"ה אליעזר'. רבי אפרים הסכים, והוחלט שכאשר יסיים הבעל שם טוב את עונת המלמדות יגיע לברודי לעריכת החופה.

רבי אפרים עשה את דרכו חזרה לברודי אך בדרך חלה ונפטר. בנו הגדול רבי אברהם גרשון גילה את 'כתב התנאים' שהיה באמתחת אביו וסיפר על כך לאחותו, מבלי לדעת על גדלותו העצומה של חתנה המיועד.

כאשר סיים הבעל שם טוב את תקופת המלמדות, יצא לברודי לקיים את ההסכם ולישא את בתו של רבי אברהם אב"ד ברודי – אחותו של רבי אברהם גרשון. בהגיעו לברודי התלבש כאחד מפשוטי העם ואף החל לדבר כאדם מהרחוב על מנת להסתיר את גדולתו, ופנה לביתו של רבי אברהם גרשון. כאשר פגש בו ביקש לקיים את 'שטר התנאים' ולישא את אחותו לאשה, אך רבי אברהם גרשון השתומם ממראהו ומדיבורו והתנגד בכל תוקף לנישואין. לעומתו, הסכימה אחותו להינשא לאיש המוזר בהסבירה שמאחר והוא הוטב בעיני אביה – אין להרהר אחר החלטתו.

קודם החופה גילה רבי ישראל בעל שם טוב לכלתו את זהותו האמיתית, והזהיר אותה כי תעבור עליה תקופה של דוחק גדול והשביע אותה שלא לגלות את זהותו כי עדיין לא הגיעה שעתו להתגלות בעולם. גיסו רבי אברהם גרשון לא הסכים עם נישואין אלו בשום אופן וביקש מאחותו שתתגרש או שתעבור עם בעלה למקום מגורים אחר.

רק לאחר מספר שנים כאשר שמו של הבעל שם טוב התפרסם ברבים, הבין רבי גרשון מקיטוב את טעותו והפך לאחד מתלמידיו המובהקים ואף עבר להתגורר במז'יבוז' למשך שלוש שנים בהם לימד תורה את בנו של הבעל שם טוב, רבי צבי.

נסיעתו לארץ ישראל

בערך בשנת ה'תק"ז פנה רבי גרשון לעלות לארץ ישראל, ובטרם יציאתו לארץ הקודש ביקש ממנו הבעל שם טוב הקדוש שיפגש עם ה'אור החיים' הקדוש רבי חיים בן עטר.

הוא היה ראשון העולים לארץ ישראל מתנועת החסידות ומשך רבים מארץ הקודש לתורת הבעל שם טוב. עם הגיעו כמה ימים לפני ראש השנה לארץ ישראל, התיישב בעיר האבות חברון.

עם הבעל שם טוב שמר על קשר באמצעות מכתבים ששיגרו אחד לשני, האיגרת המפורסמת ביניהם הייתה זו שנשלחה מהבעל שם טוב בדבר פגישתו עם המשיח ובה היה כתוב: "בראש השנה שנת תק"ז עשיתי עליית נשמה כידוע לך, וראיתי דברים נפלאים במראה מה שלא ראיתי עד הנה מיום עמדי על דעתי, ועליתי מדרגה אחר מדרגה, עד שנכנסתי להיכל משיח ששם לומד משיח תורה עם כל התנאים והצדיקים, ושאלתי את פי משיח: אימת אתי מר? והשיב לי: בזאת תדע, בעת שיתפרסם לימודך ויתגלה בעולם ויפוצו מעיינותיך חוצה מה שלימדתי אותך והישגת, ויוכלו גם המה לעשות יחודים ועליות כמוך, ואז יכלו כל הקליפות ויהיה עת רצון וישועה".

לאחר ששהה רבי גרשון תקופה בחברון, עבר להתגורר בירושלים ושם הצטרף לחבורת המקובלים שבישיבת 'בית אל' תחת הנהגתו של המקובל רבי שלום שרעבי, שם התחבב מאוד על ראש הישיבה – הרש"ש הקדוש. פעם עלה לפני התיבה בעצרת למען הגשמים בשנת בצורת, ולאחר חזרת הש"ץ, לפני שסיים את אמירת הסליחות הנהוגה, חזר למקומו והתיישב. כששאל אותו הרש"ש הקדוש מדוע הפסיק באמצע אמירת הסליחות, ענה רבי גרשון כי יודע הוא שכבר נתקבלה תפילתו בשמים, ואכן מיד בסיום התפילה החלו לרדת גשמים עזים במשך מספר ימים.

פטירתו

נפטר ביום כ"ה באדר א' לשנת ה'תקכ"א (1761) ונקבר בהר הזיתים בירושלים. גיל פטירתו אינו ידוע מאחר ולא ידוע תאריך הולדתו.

זכותו הגדולה תגן על כל עם ישראל, אמן.