הבעל שם טוב הקדוש

רבי ישראל 'הבעל-שם-טוב הקדוש', הינו אבי תנועת החסידות וסבו של רבינו הקדוש רבי נחמן מברסלב.

ילדותו

נולד בעיירה אוקופ אשר בפודוליא (כיום אוקראינה) בי"ח אלול ה'ת"נ (ויש האומרים ה'תנ"ח או ה'ת"ס)  לאביו רבי אליעזר ולאימו שרה. בשעת לידתו נפטרה אימו ונשאר יתום עם אביו שהיה בגיל 100 בהולדת בנו. כשהגיע רבי אליעזר לגיל 105 קרא אליו את בנו ואמר לו בזו הלשון "ישראלי'ק, אני הולך עכשיו לעולמי כדרך כל העולם, ואתה אל תפחד מאף בריה שבעולם, תצייר בדעתך שמלא כל הארץ כבודו, הקדוש ברוך הוא נמצא בכל מקום, והוא תמיד איתך, וכל מה שאתה צריך תבקש ממנו, ותדבר אתו כאשר ידבר איש אל רעהו", ובמילים אלו נסתלק אביו מן העולם.

דיבורים אלו נחקקו עמוק בליבו של רבי ישראל שהתחיל לדבר עם הקדוש ברוך הוא בשפת האם שלו וביקש כל דבר שהיה צריך. כך עלה ונתעלה עד שהגיע הזמן שנתגלה והתפרסם בעולם, וכך נתגלתה שיטת החסידות שיסדותיה הם שאין שום מציאות בלעדו יתברך כלל, והכל לכל אלוקות גמור, וצריכים להכניס את זה בדעתו ולא להסיח דעת ממנו יתברך כלל.

בגיל צעיר שימש כעוזר מלמד בתלמוד תורה המקומי.

נישואיו

בגיל 24 נשא אישה סמוך לעיירת הולדתו ושימש כדיין, אך לאחר כשנתיים התאלמן מאשתו הראשונה שלא זכתה לפרי בטן. לאחר מכן עבר לגור בעיירת טינקטין הסמוכה לעיר ברוד, שם שימש כמלמד וכדיין המקום.

לאחר כמה שנים נשא לאשה בעיר ברוד את הרבנית חנה, אחותו של הגאון רבי אברהם גרשון מקיטוב. קודם החופה גילה הבעש"ט לכלתו את זהותו האמיתית – מאחר והסתיר את גדולתו מעיני הבריות וכולם חשבוהו לאיש פשוט, והזהיר אותה כי תעבור עליה תקופה של דוחק גדול, והשביע אותה לא לגלות את זהותו כי עדיין לא הגיעה שעתו להתגלות. אחיה של הכלה – רבי אברהם גרשון מקיטוב, לא השלים עם נישואין אלו כי חשב את הבעש"ט לאיש פשוט ביותר ובעקבות זאת ביקש מאחותו שתתגרש או שתעבור עם בעלה למקום מגורים אחר. הרבנית ששמרה בסוד את זהות בעלה, החליטה לעבור להרי הקרפטים בין קיטוב וקוסוב, שם חיו בהתבודדות באחד היערות והתפרנסו בקושי ממכירת טיט. הבעל שם טוב נהג להתבודד ולעסוק בתורה רוב השבוע בהרים וביערות ולשוב לביתו לקראת שבת קודש.

בשנה הראשונה לאחר הנישואין עם הרבנית חנה מקיטוב, כאשר היה בן 28 לחייו, הופיע בפניו 'אחיה השילוני' מתלמידי משה רבינו ומבית דינו של דוד המלך ורבו המובהק של אליהו הנביא, ומאז ועד סוף ימיו למד עימו יחד. פעם אמר הבעל שם טוב: 'כמה צריך אדם לעבוד ולהתייגע עד שיזכה לאיזה בחינה של גילוי אליהו הנביא, וכמה עוד יותר צריך לעבוד ולהתייגע לזכות שאליהו יצטרך לדפוק על הדלת שלו לקבל רשות ליכנס אצלו', כי מאחר ואחיה השילוני היה גם רבו של אליהו הנביא היה אליהו צריך לבקש רשות להיכנס אצלם בשעת לימודם…

התגלות הבעש"ט בעולם

לאחר המגורים ביערות שבהרי הקרפטים עבר הבעש"ט להתגורר בכפר קושלביץ בו התפרנס כשוחט וכמלמד והמשיך כל העת בעבודתו הקדושה בצנעה, בהמשך עבר להתגורר בעיירה טלוסט. במשך שש שנים הפציר ודרש אחיה השילוני מהבעל שם טוב להתגלות בעולם, אך הוא סירב, ועל כן הפחיתו לו שש שנים מחייו.

	ציור של הבעש"ט, רבים לא קיבלוהו כאמיתי

בהיותו בן 36 שנה, ביום י"ח אלול ה'תצ"ד, נאות הבעל שם טוב לבקשת רבו אחיה השילוני והחל לגלות את עצמו ואת תורת החסידות לאלפים, אז החל לפעול כמרפא ו'בעל שם' (כינוי לאדם העוסק בריפוי באמצעות שמות הקודש הנסתרים). הבעש"ט נדד בין עיירות אוקראינה, פעל ישועות, ריפא חולים וסייע להמוני העם באמצעות תפילותיו וקמיעותיו. בקמיעותיו נהג לרשום את שמו ובאמצעותם פעל ישועות. יחד עם רפואת הגוף עסק גם ברפואת הנפש והיה מורה למקורביו את דרכי החיים ואת דרכי האמונה. בזכות דרכו זו קיבל תוספת לכינויו, ומן הזמן ההוא ואילך נקרא בשם 'בעל שם טוב'.

בשנת ת"ק קבע הבעש"ט את בית מדרשו בעיירה מז'יבוז', שם הייתה קהילה יהודית עתיקה המפורסמת ברבניה שהיו גדולי תורה. אל העיירה נהרו תלמידיו הרבים ושם לימד והפיץ את תורת החסידות שחוללה מהפך ותחייה רוחנית בעם ישראל. רבנים וצדיקים היו יושבים לפניו ומקשיבים לתורתו ולחוכמתו הגדולה. כך נוצרה סביבו חבורת חסידים צדיקים גדולים ובנוסף אליהם גם אנשים פשוטים שהיו זקוקים להוראותיו והדרכותיו בחייהם ונהרו אליו בהמוניהם.

נודע כאוהב ישראל גדול המכיר ומייקר את גדולת האנשים פשוטים השומרים תורה ומצוות מתוך אמונה תמימה. שלח את תלמידיו למקומות שונים על מנת לסייע ליהודים תמימים, לעודדם ולקרבם ללימוד תורת החסידות. את תורתו מסר בפני מקורביו ותלמידיו ואלה הפיצו את הדברים בשמו והביאו לפרסומו ברבים.

 מעשה שהיה

סיפר מוהרא"ש זצוק"ל: במוצאי שבת אחת אמר הבעל שם טוב לתלמידיו 'בואו וניסע'. התלמידים, שהייתה להם אמונת חכמים תמימה ברבם, לא שאלו: 'רבי לאיפה? רבי לאן? רבי למה?!', הרבי אמר משהו, אז זהו זה! לבעל-שם-טוב הקדוש היה עגלון בשם אלכסי, ציוו התלמידים שירתום את העגלה, ובאו והודיעו לרבי שמוכנים לנסיעה, וישבו כולם במצות רבם בעגלה. הבעל שם טוב הקדוש עצם עיניו בדבקות גדולה כל הנסיעה והתלמידים מביטים, והעגלון מצליף בסוסים והם דוהרים, עד שנכנסו לתוך יער באמצע הלילה.

היה זה אמצע החודש, הלבנה האירה מאוד, רואים רק אילנות בעבי היער, ונפל פחד על כולם. בפתע פתאום אמר הבעל שם טוב הקדוש לעגלון לעצור, וירד הוא וכל תלמידיו, והחלו לפסוע בתוך היער, והתלמידים שרויים בפחד גדול, אינם יודעים להיכן הולכים, וכך פסעו ופסעו, עד שהגיעו לאיזה אילן ועצרו שם. וכולם עמדו סביב, והבעל שם טוב הקדוש מסתכל ומסתכל על האילן, וכולם תמהים ומסתכלים זה על זה בפליאה – מה רואים כאן?!

לפתע פתאום חשו באיזה נדנוד רוח, שתלשה עלה מהאילן, ולקחה את העלה, והבעל שם טוב הקדוש מתחיל ללכת אחר העלה, והעלה פורח עם הרוח כמה מטרים רחוק מהאילן, והבעל שם טוב הקדוש ממשיך לילך אחר העלה, והתלמידים הולכים אחר רבם, והתבוננו איך העלה עף עם הרוח מטרים רחוקים מהאילן, ולבסוף החל העלה לרדת מטה, והבעל שם טוב הקדוש נעצר, ורואה את העלה יורד, עד שנח על האדמה, וברגע שהגיע לאדמה, יצאה תולעת מהאדמה זחלה אל העלה, והחלה ללעוס אותו.

אמר הבעל שם טוב הקדוש לתלמידים: "הנכם רואים, בתוך האדמה יש תולעת רחוקה מהאילן כעשרים-שלושים מטרים, והיא רעבה, ואין לה מה לאכול, והיא קוראת להשם יתברך בתפילה שיתן לה לאכול, אזי מביא הקדוש-ברוך-הוא רוח, ומורידה את העלה, והעלה עף כשלושים מטרים, עד שמגיע לחור התולעת, והיא אוכלת אותו. הרואים אתם מה נקראת השגחה?! אפילו תולעת קטנה, הקדוש-ברוך-הוא דואג למזונה".

 גלגולי נשמות

	האוהל על ציון הבעל שם טוב במז'יבוז'

ידוע כי הבעל שם טוב הקדוש היה עוסק בתיקון נשמות וגלגולים. פעם הלך כמה שעות לתוך היער להתבודד כדרכו בדביקות גדולה, עד שתעה בתוך היער ולא ידע איך לצאת, והבין שהכל בהשגחה פרטית מאת השם יתברך ובוודאי יש לו מה לתקן בתוך היער. פתאום הגיע ליד נחל קטן עם מים, ובתוכו היתה צפרדע גדולה באופן לא רגיל, והצפרדע קרקרה וצעקה לפני הבעל שם טוב בקולות משונים. הבעל שם טוב, שהבין את שפתה, שמע שצועקת שהיא מחכה לתיקון. שאל אותה: 'מה קלקלת ואיך הגעת לכאן?' וענתה הצפרדע שהיתה בעולם לפני שמונה מאות שנה, והיתה נשמת תלמיד חכם גדול, שזילזל מאוד במצות נטילת ידים עד שעשה ליצנות ממנה, והיה חוטא ומחטיא את הרבים, כי היה דורש ברבים נגד מצות נטילת ידים, ועונשו היה שיתגלגל בצפרדע היושבת על יד המים, במקום שאין בני אדם מגיעים לשם. שאל אותה הבעל שם טוב: 'הלא היה האריז"ל בעולם לפני כמה מאות שנה, ולמה לא הלכת אליו לתיקון?', וענתה לו: 'מחמת שבגלגול הקודם הייתי חוטא ומחטיא את הרבים, נגזר עלי לשבת במקום נידח ומרוחק מבני אדם, ולא יכולתי להגיע אל האריז"ל לתיקון, אבל עכשיו שאתם הגעתם לכאן אנא רחמו עלי ועסקו בתיקוני. לקח הבעל שם טוב הקדוש ספל של מים מן הנהר, ועשה עליו ברכת שהכל בכוונה גדולה ושתה מן המים, אחר כך רחץ ידיו על הצפרדע, ופתאום מתה הצפרדע, ויצאה ממנה הנפש המגולגלת וקיבלה תיקונה.

ופעם סיפר מוהרא"ש, שהרב הקדוש 'המגיד ממעזריטש' ביקש פעם מרבו הבעל שם טוב הקדוש שיסביר לו את דברי הזוהר בנושא גלגולי נשמות ומהו עניין 'סוד הגלגול'? ואמר לו הבעש"ט שייסע לאיזה יער מסוים ששם יש אילן ומעיין שעובר תחתיו, ויתחבא מאחורי איזה אבן ממול ויראה מה שנעשה שם, אבל לא יקום ממקומו ולא יגיד שום דבר על מה שרואה אלא יחזור אליו ויספר כל מה שראה.

 נסע המגיד הקדוש לאותו היער והתחבא בסמוך לאותו אילן ומעיין שהורה לו הבעש"ט. פתאום ראה שמגיע למקום שר חשוב על סוס, והתיישב לנוח תחת האילן, ואכל ושתה ורחץ פניו במי הנהר ולאחר מכן המשיך בדרכו, אבל בפזיזותו שכח במקום את הארנק שלו שהיה מלא עם כסף. לאחר קצת זמן הגיע לשם איש אחר וגם הוא ישב לנפוש תחת אותו האילן ופתאום מצא את הארנק ששכח שם השר. כמובן שהוא שמח מאוד על המציאה, לקח את הארנק והלך לדרכו. לאחר עוד קצת זמן בא לשם איש עני ונכה רוח שהיה עייף ויגע והתיישב תחת האילן ואכל לחמו היבש ושתה מן המעיין ולאחר מכן שכב לנוח מעט באותו המקום. לפתע הגיע בחזרה השר החשוב ששכח את הארנק במקום, כולו מלא כעס העיר את העני משנתו וצעק עליו שיחזיר לו את הארנק ששכח כאן, העני המסכן לא ידע על מה מדבר אותו השר, וענה לו שלא ראה שום ארנק ושום כסף. בכעסו היכה השר את העני במכות רצח, עד זוב דם, וכשראה שאין עוד מה לעשות עם העני הזה וכבר לא יוציא ממנו את כספו עזב את המקום כשהעני מתבוסס בדמו. כל זאת ראה המגיד הקדוש ולא היה רשאי לומר שום דבר כפקודת רבו.

כשחזר המגיד אל הבעל שם טוב וסיפר לו את מה שראה, ענה ואמר לו: 'כל מה שראית הוא 'סוד הגלגול', ובזה תבין את דברי הזוהר. בגלגול הקודם היה אותו השר שראית חייב כסף לאיש השני שראית לוקח את הארנק, ובארנק היה בדיוק אותו הסכום שהיה חייב לו בגלגול הקודם. כאשר הלכו אותם השניים אל דין תורה בגלגול הקודם, באו לפני רב ודיין שהוא כיום אותו איש העני, והאיש הראשון נתן לו שוחד שבגללו פסק את הדין לטובתו, וממילא לא שילם לשני את הכסף שהיה חייב לו. לכן עתה בגלגול הזה שילם הראשון לשני את חובו מבלי שאפילו ידע על כך, והרב הדיין שקיבל השוחד ולא פסק דין הוגן, עכשיו קיבל עונשו שנעשה עני וקיבל מכות רצח מהאיש הראשון שנתן לו השוחד. נמצא שהכל ביושר ובחשבון צדק'. סיים הבעל שם טוב את דבריו למגיד הקדוש ואמר: 'עתה תבין את דברי הזוהר "דין רזא וסידורין דגלגולא", כי הקדוש ברוך הוא מסבב סיבות שסוף כל סוף יתוקן הכל על ידי סודי ורזי הגלגול'.

פטירתו

הבעל שם טוב לא השאיר אחריו כתבים, וכל החומר המצוי כיום על חייו ועל פועלו נכתב כולו בידי תלמידיו. קובץ המעשיות החשוב ביותר על חייו ופועלו של הבעש"ט הוא הספר 'שבחי הבעש"ט'.

בחג השבועות שנת תק"כ, בהיותו בסך הכל בן 62 שנים, עלתה נשמתו להיכל הצדיקים שבגן עדן, ומנוחתו כבוד בעיר מז'יבוז' שבאוקראינה.

הצדיק מיבנאל מוהרא"ש זצוק"ל בתפילה על ציונו של הבעל שם טוב הקדוש במז'יבוז'

תלמידיו המשיכו את דרכו והפיצו את תורתו ברחבי העולם. הידועים שביניהם הם רבי דוב בער – המגיד ממעזריטש, רבי יעקב יוסף כהן מפולנאה בעל ה"תולדות יעקב יוסף", רבי יחיאל מיכל מזלוטשוב ורבי פנחס מקוריץ. תלמידיהם המשיכו בדרכם והפיצו את תורת החסידות שהתפשטה בקצב מהיר ואלפים הצטרפו לשורותיה. חצרות חסידיות בעלי דגשים שונים קמו במהלך השנים, כשכולן יונקים את כוחן ואת דרכן מאורו של הבעל שם טוב הממשיך להאיר עד ימינו אלה.

הניח אחריו את בנו רבי צבי ובתו מרת אדל שהייתה האמא של מרת פייגא שהיא אימו של רבינו הקדוש רבי נחמן מברסלב. וכתב מוהרא"ש: "רבינו ז"ל ביקש שתמיד נזכירו על שם אמו פייגא, אפילו אחר הסתלקותו, וזה על הכרת הטוב מה שעשתה אמו איתו, שבעת ההריון עמו הייתה מבלה הרבה בציון סבה הבעל שם טוב הקדוש זי"ע, והירבתה בתפלה שהוולד הזה יהיה צדיק מיוחד במינו, והייתה שופכת דמעות כמים שם עבורו, וכן אחר כך שנולד רבינו ז"ל, הייתה נוהגת לקחת אותו עם העריסה אל ציון הבעל שם טוב הקדוש זי"ע, ובילתה שם שעות על גבי שעות בתפילות ובקשות עם בכיות עצומות, שהילד הזה יגדל מוצלח מאד".

אמר רבינו ז"ל (חיי מוהר"ן סימן רע"ט): "מן רבי שמעון בן יוחאי שהיה חידוש כמפורסם היה העולם שקט, עד האריז"ל, היינו שמרבי שמעון בן יוחאי עד האריז"ל לא נתגלו חדשות כמו שנתגלו על ידי רבי שמעון בן יוחאי, עד שבא האריז"ל שהיה חידוש כמפורסם, והוא גילה חדשות לגמרי שלא נמצא מי שיגלה חדשות כאלה עד האריז"ל, ומן האריז"ל עד הבעל שם טוב הקדוש זי"ע היה גם כן העולם שקט בלי חידוש, עד שבא הבעל שם טוב הקדוש זי"ע שהיה חידוש נפלא, וגילה חדשות, ומן הבעל שם טוב הקדוש זי"ע עד עתה היה גם כן העולם שקט בלי חידוש כזה, והיה העולם מתנהג רק על פי ההתגלות שגילה הבעל שם טוב הקדוש זי"ע עד הנה, עד שבאתי אנוכי, ועתה אני מתחיל לגלות חדשות נפלאות לגמרי".

זכותו הגדולה תגן בעדנו ותאיר את דרכנו. אמן.

מהי הנקודה המרכזית שלימד אותנו רבינו הבעל שם טוב הקדוש?

מהו ההבדל האמיתי בין שיטת הליטאים לשיטת החסידות?

מדוע הבעש"ט הקדוש היה מתפלל כמו ילד קטן?