בתור זוג צעיר זכינו לגור ביבנאל כשנה אחת לאחר הנישואין. המצב הכלכלי שלנו היה קשה ולא יכולנו לעמוד בנטל השכירות. החלטנו לעבור לדרום הארץ, לנתיבות. לחמי הייתה דירה מיועדת להשכרה בנתיבות והם אפשרו לנו לגור בדירה ופטרו אותנו מתשלום השכירות.
פתרנו אומנם, במעט את בעייתנו הכלכלית, אך בעיה אחרת העיבה על שמחת החיים שלנו. שנים רבות היינו נשואים ולא זכינו להיפקד בפרי בטן.
באחד הימים, הגענו ליבנאל להתברך מפי הצדיק. ברוך ה', זכינו ומוהרא"ש הביא לנו קמע וברך אותי שאזכה להיריון. בעלי ואני יצאנו מחדרו של הצדיק בתחושה טובה, של התרוממות הרוח שזכינו גם לקמע וגם לברכה.
תקופת מה, לאחר מכן נסענו לטבריה לפקוד את ציונו של התנא רבי מאיר בעל הנס. כשהגעתי לציונו בכיתי ללא הרף, בכיתי בדמעות שליש ללא הפוגה. אישה מבוגרת שהייתה במקום, נגעה קלות בכתפי ואמרה:
"גב' למה את בוכה? למה את בוכה? הרגעי, ה' שמע כבר תפילתך!"
כשסיימתי את תפילותיי ויותר נכון את בכיותי, תרתי אחר האישה שדברה איתי חיפשתי ולא מצאתיה. רציתי מאוד להודות לה על כך שהיא הרגיעה את רוחי הסוערת. חיפשתי וחיפשתי אך לשווא…
בשבילי זה היה רמז נוסף שה' קיבל את תפילתי וחשתי שהנה החודש הזה אני אהיה סוף סוף בהיריון…
כעבור מספר שבועות הגעתי שוב ליבנאל ונכנסתי בעלי ואני במטרה שהצדיק יברך אותנו. מוהרא"ש נתן לי שוב קמע ואמר:
"עכשיו, אתם צריכים בן זכר, ואני אהיה הסנדק"!
באותם הימים לא ידעתי שאני בהיריון. אך ידעתי שאם הצדיק גוזר שיהיה לי בן זכר – אז כך יהיה.
כעבור מספר ימים התברר לי שאני אכן בהיריון, נולד לי בן ביום יב בטבת קראנו לו על שם הצדיק "אליעזר שלמה " ומוהרא"ש היה הסנדק שלו.
שנה לאחר מכן נולד לי בן נוסף וקראתי לו נחמן מאיר. נחמן על רבנו, רבי נחמן. ומאיר על שם רבי מאיר בעל הנס.
מוהרא"ש הקדוש הסתלק מאיתנו ביום יז בשבט תשע"ה, חבל על דאבדין… אך אנו מרגישים אותו על כל צעד ושעל. כל אימת שאנו פותחים ספר "אשר בנחל" קוראים את מכתביו מקבלים מהם חיזוק וחיות של קדושה ואף מקבלים רמזים כיצד להתנהל בחיינו הפרטיים.
