בתאריך כ"ט בסיון נחטף מטוס איירבוס A300 של חברת התעופה הצרפתית אייר פראנס, המטוס נחטף לאחר שהיה בחניית ביניים בעיר אתונה שביוון, במטוס שהו מן החטיפה 248 איש בניהם היה הגאון רבי יצחק הוטנר יחד עם אשתו בנו וכלתו, לאחר החטיפה אילצו החוטפים את הטייסים להטיס את המטוס לעיר בנגאזי שבלוב, שם חנה המטוס כ-7 שעות ולאחר מכן הורו לטייסים להטיס את המטוס לעיר אנטבה שבאוגנדה מרחק של – 3,800 ק"מ מארץ ישראל.
כשהגיעו לאנטבה הפרידו המחבלים בין היהודים לשאר הנוסעים אותם שיחררו, סכנת חיים מוחשית נשקפה ליהודים החטופים, עתה נעזוב את הצד הגשמי ונפנה אל הצד הרוחני והשמימי שבסיפור כפי שמסופר בספר ״אש קודש״ (סיפור ״ימי התלאות״): באותה שנה התאספו מי שהתאספו וכתוצאה מקנאה ושנאה חתמו נגד כ"ק מוהרא"ש זי"ע והספרים הקודשים שחיבר. ואז, בחודש תמוז, הגיעו הידיעות על חטיפתו של מטוס נוסעים ובו יהודים רבים. הדאגה הייתה גדולה, כל אחד מישראל ששמע על כך הזדעזע והנושא הפך לשיחת היום. עצרות תפילה אורגנו, תינוקות של בית רבן התפללו וכולם קיוו לטוב אלא שהוא לא נראה באופק. המצב היה עגום.
"רבנו ז"ל אומר שהשם הוא הנפש" שח מוהרא"ש הקדוש לתלמידו הנאמן ר' שמואל דוד יונגרייז ז"ל, "ויש בבחינה זו מסירת נפש. כי יש עשרה הרוגי מלכות שמסרו נפשם על קידוש ה' בשביל יחודא קדושא בריך הוא ושכינתא כידוע, שעיקר הייחוד על ידי מסירת נפש, והם ראו באותן הדורות, שאי אפשר לתקן ולעשות ייחודים למעלה כי אם על ידי נשמותיהם, על כן מסרו נפשם על קידוש השם…"
ר' שמואל דוד שמע והתפלא. אך מוהרא"ש הקדוש מיהר להמשיך: "וכן על ידי אבידת השם, היינו המפורסם, דהיינו שיש אחד שהוא מפורסם ואינו מפורסם, דהיינו שהוא מפורסם בפי כל והכול מדברים ממנו…"
ועדיין הדברים לא היו ברורים. מדוע מוהרא"ש הקדוש משמיע לו דווקא עתה את הדברים האלו?
מוהרא"ש הקדוש המשיך לחזור על דברי רבנו ז"ל ובסיומם יהיו הדברים מובנים: "אבל יש אחד שעושה זאת ברצונו ובדעתו, שמוסר נפשו על קידוש השם, דהיינו המפורסם שלו, שהוא בחינת שם כנ"ל, שהוא בחינת נפש כנ"ל… כי הכול דוברים עליו, ובודים עליו כזבים שלא עלה על דעתו, ושי לו שפיכות דמים ממש מזה ועושה את זה בכוונה, כי הוא בחינת מסירת נפש כנ"ל, וגם יש לו שפיכות דמים מזה כנ"ל והוא מציל את ישראל בזה ממה שהיה ראוי לבוא עליהם, חס ושלום, בשביל הייחוד כנ"ל, ועל ידי מסירת שמו שהוא נפשו כנ"ל, הוא מציל אותם כנ"ל".
"אני מוסר את שמי ואת נפשי! שידברו עלי ויכפישו אותי ובעזרתו יתברך היהודים הללו ישובו לביתם בריאים ושלמים".
ההמשך, מן הסתם, ידוע לכל. פתשגן הכתב נגד ספריו הקדושים של הצדיק נכתב, הודפס והופץ. שמו הקדוש הוכפש וחולל ואש המחלוקת בערה כפי שלא בערה עד אז ולא שקטה זמן רב אחרי כן. הנזקים היו גדולים ומוהרא"ש כאב את כאבם של נשמות רבות אשר הפסידו את תיקונם.
אך ליהודים ששהו במטוס הייתה אורה. בדרך נס ומכיוון לא צפוי הם זכו להינצל.
וזה מה שהיה חשוב לצדיק. "על ידי מסירת שמו שהוא נפשו כנ"ל, הוא מציל אותם".
