"עכשיו כבר אין סיכוי שהילדה תתעורר לצערי" הסביר לי הרופא הראשי ואני פרצתי בבכי מר, סכר של דמעות החל לזרום מעיניי • עדות אישית מצמררת שזורה באמונה כמעט בלתי נתפסת ז' בטבת תשע"ה, 29/12/2014 | חני גולדברג |
||||||||
|
|
||||||||
|
בשורות הבאות אשתף אתכם בסיפור אישי, ניסי ופלאי, שהתרחש באופן חד משמעי בזכות ברכתו של מורי ורבי כבוד קדושת מוהרא"ש שליט"א הצדיק מיבנאל. היה זה לפני כ-19 שנה, עסקתי אז בתחום חינוך בנות ישראל במסירות נפש עם תנאים קשים במיוחד. הייתי בתחילת הריון וקיבלתי מכתב חיזוק ממוהרא"ש ובו נכתב בין היתר: "הקדוש ברוך הוא יעזור, בזכות שאת מחדירה אמונה בבנות ישראל את תראי בהיריון הזה ניסים נגלים". המילים "ניסים נגלים" היו תמוהים לי קצת, לא הבנתי את הכוונה. רק לאחר מכן התברר לי עד כמה מילותיו של הצדיק מדודות ושקולות ולכל מילה יש כוונה גדולה, כפי שאספר בהמשך. ארבעה ימים לאחר קבלת המכתב התחילו בעיות עם ההיריון. אושפזתי מספר פעמים, עברתי בדיקות תכופות והודיעו לי שההיריון הזה מסוכן, היו אפילו כמה פעמים שהרופאים כמעט והחליטו שאין מנוס מלבצע הפלה לנוכח הקשיים שהתגלו, אך בחסדי ה' יתברך ובזכות ברכתו של מוהרא"ש שכתב שיהיו ניסים נגלים, החזקתי מעמד והצלחתי לשרוד עד לחודש השביעי, שבוע 32. בשבוע ה-32 ילדתי תינוקת קטנטונת, פגה במשקל של 1.390 ק"ג. לאחר הלידה הכניסו את ילדתי הקטנטנה לאינקובטור והיא הייתה במעקב התפתחותי בפגייה. הייתי אז מלאה בחרדות לגבי בריאותה והרמתי טלפון ללשכתו של מוהרא"ש בארה"ב, כשהצדיק ענה סיפרתי על המצב וקיבלתי ברכה/הבטחה מפורשת: " אל תדאגי התינוקת הזאת עוד תהיה סבתא". כמובן זה הרגיע אותי מאוד והייתי בטוחה כי הילדה תצא מזה ותתפתח יפה ככל הילדות. קראנו לילדה פייגא על שם אמו של רבינו הקדוש רבי נחמן מברסלב זי"ע.
טיסה לבית החולים כחודשיים לאחר מכן נערכה חתונת בן זקוניו של מוהרא"ש בברוקלין ואני התכוונתי לנסוע לשם ולהשתתף בשמחה הגדולה יחד עם בני משפחתי, כמו שעשו משפחות נוספות מחסידי ברסלב. חשבתי לקחת איתי את התינוקת וביקשתי את אישורם של הרופאים. "אם היא תעלה במשקל ותגיע ל-2 ק"ג נאשר לה את הטיסה", השיבו לי בבית החולים. ואכן, לקראת הטיסה היא כבר שקלה 2 קילו והחלטנו לצרף אותה למסע לארה"ב. הכול היה ערוך לקראת הנסיעה. המזוודות הביגוד וכל הסידורים הנצרכים לקראת הטיסה. נשאר לנו דבר אחד לעשות, להתקשר לצדיק ולבקש ממנו את ברכת הדרך. התקשרתי לצדיק וסיפרתי שאנחנו רוצים להגיע ולהשתתף בשמחת נישואי בנו הצעיר ושאנו כבר מאורגנים ומוכנים לצאת לדרך. אך בתגובה שאל מוהרא"ש בקפידה: "ומה עם התינוקת ..? מה עם התינוקת…? לא עוזבים ככה תינוקת!" פסק בנחרצות וקבע שלא ניסע בשום פנים ואופן, אפילו לא בעלי לבדו. לא הרהרנו חלילה על דברי הצדיק, פרקנו את המזוודות, ביטלנו את הכרטיסים, ונשארנו בארץ.
יום הטיסה המתוכננת הגיע ורבים מחברינו יצאו לדרכם לשדה התעופה כדי להשתתף בחתונה הגדולה. הרגשנו טעם של החמצה. זמן קצר לאחר המראת הטיסה שעליה היינו אמורים להיות חל שינוי חד במצב בריאותה של בתי הקטנטונת פייגא בת החודשיים. היא החלה להיחנק ולהכחיל בצורה מחרידה, כתוצאה מליחה פנימית שהיא לא הצליחה להוציא. טסנו לבית החולים, הוציאה לה את הליחה והכניסו אותה לבדיקות. "יש לה חיידק שנקרא RSV, בגלל שהיא פגה החיידק הזה מסוכן יותר מאשר אצל ילדה רגילה ולצערנו נשקפת סכנה ממשית לחייה", זו הבשורה שהודיעו לי הרופאים לאחר הבדיקות. כמעט התעלפתי. לאחר יומיים של אשפוז, מצבה הלך והחמיר והרופאים החליטו להעביר אותה באמבולנס טיפול נמרץ לבית החולים רמב"ם בחיפה. גם שם הודיעו לי הרופאים שהיא בסכנת חיים. היא לא נשמה כלל והייתה במצב של 100% הנשמה. אחד הרופאים שאל אותי מה שם התינוקת, עניתי פייגא (בעברית = ציפורה) והרופא אמר שלצערו ה"ציפורה" הזו כבר לא תפרוש כנפיים בזמן הקרוב… כך מצאנו את עצמנו צמודים לאינקובטור בבית החולים, כשבתוכו שוכבת בתנו התינוקת בת החודשיים, שוקלת 2 ק"ג ומונשמת באופן מלא ממכונת הנשמה. אז כבר הבנו את כוונתו הנסתרת של הצדיק שהורה לנו לבטל את הטיסה, אם ההתקף של התינוקת היה מתרחש באוויר היא לא הייתה שורדת אותו. אין סיכוי. כעת נותר לנו רק לקוות לישועת ה'. אמונה איתנה בהבטחה נדירה בכל חצי שעה הזריקו לפייגא שלי שתי זריקות כדי שתמשיך לחיות, המוח שלה וכל מערכת השרירים התנגדו לפעולת ההנשמה והזריקות נועדו לשתק את המוח והשרירים כך שלא יוכלו להתנגד להנשמה. הרופאים המשיכו לנבא שחורות ואמרו שאם הילדה לא תתעורר לאחר תשעה ימי הנשמה, היא לא תתעורר יותר לעולם. " היה לנו מקרה נדיר מאוד שתינוקת התעוררה לאחר תשעה ימים, אבל לאחר עשרה ימים אין שום סיכוי שתתעורר ותצא מזה" הסבירו לנו הרופאים. עשרה ימים עברו והקטנטונת שלי לא מתעוררת. היא עדיין מונשמת באופן מלא והרופאים כבר מתחילים להכין אותנו לגרוע מכל, שעות ספורות נותרו לה לחיות…
"עכשיו כבר אין סיכוי שהילדה תתעורר לצערי" הסביר לי הרופא הראשי ואני כמעט נשברתי. פרצתי בבכי מר, סכר של דמעות החל לזרום מעיניי אך למרות הכל נאחזתי חזק בברכתו של הצדיק שאמר כי היא עוד תהיה סבתא, פניתי לרופא ואמרתי בכוחות לא לי: "תקשיב לי טוב, הילדה שלי תחיה…!!" הרופא ספק כפיו וענה: "אני יודע שאתם דתיים ויש לכם אמונה, אבל אני אומר לך את זה בכאב לב גדול – אין לילדה סיכוי". חלפו ארבעה ימים נוספים, התינוקת שרדה כבר 14 יום בהנשמה מלאה. והנס העצום קרה! פייגא פתחה את שתי עיניה הטהורות לתדהמת כל הנוכחים, האחיות והרופאים. במשך השבועיים האלו הזריקו לה כ-1000 זריקות כדי לשתק את המוח והשרירים בשביל שתוכל לנשום, והנה היא מתעוררת ובוכה כמו תינוקת רגילה. לאחר שעיכלנו כולנו את המצב, ציננו הרופאים את התלהבותי הגדולה והסבירו שאמנם היה פה נס בלתי רגיל והתינוקת התעוררה, אך לאחר כל כך הרבה ימים שבהם קיבלה את הזריקות לשיתוק המוח והשרירים, מרבית הסיכויים שהדבר השפיע וישפיע עליה למשך החיים. לאחר מספר ימים שוחררנו מבית החולים. הענקתי לרופאים במתנה תמונת ענק של הצדיק מיבנאל ועליה כתבתי את המילים הבאות: "בחסדי ה' יתברך ותודות לצוות הרפואי המסור פייגא פרשה כנפיים…" בשבילי זה היה סוג של סגירת מעגל. חזרתי הביתה עם רגשות מעורבים – מצד אחד הילדה נראית בריאה והיא בהכרה מלאה, אך מהצד השני חששתי מנבואתם הקודרת של הרופאים. אמנם הצדיק הבטיח שהתינוקת תגדל ותהיה סבתא, אך מי אומר שתהיה בריאה?! להיות סבתא פגועת מוח או לוקה בניוון שרירים לא נראה לי כמו דבר מדהים. בלשון המעטה. התקשרתי שוב פעם ללשכתו של הצדיק, סיפרתי את כל מה שעברנו והודיתי בבכייה על הנס העצום שבתי חזרה לחיים. באותה נשימה הוספתי וביקשתי על בריאותה וקיבלתי הבטחה חדה וברורה: " אל תדאגי, פייגא תהיה סבתא בריאה!". חרף כל התחזיות הפסימיות וכל הנבואות השחורות, פייגא גדלה באופן רגיל לחלוטין, גם בבית הספר היא התפתחה באופן יוצא מן הכלל כיתר בני גילה הן בתחום השכלי והן בתחום המוטורי. כיום חסדי ה' יתברך היא נשואה באושר ובריאות עם ילדה חמודה ובריאה משלה.
|
