משי בציונו של מוהרא"ש זצוק"ל

לאחר שבילדותו חונך העיתונאי נתן משי כנגד כ"ק מוהרא"ש זצוק"ל, הוא עשה השבוע את דרכו לציונו הקדוש ביבנאל שם ביקש את סליחתו • טור מיוחד

ז' באדר תשע"ה, 26/02/2015 | נתן משי

לאחר אינספור פיתולים בכבישי הגליל וגשם זלעפות שניתז לכל עבר, כולל טעות קלה בניווט ה-Waze, ושלטי הבחירות מזווית העין ״אתם לא שקופים – המהפכה חוזרת״, הגעתי. 

המיקום: בית העלמין במעלה הר יבנאל, קבר מוהרא״ש שיק. הזמן: אמש בשעת לילה. השעה 02:30 לפנות בוקר, והמקום שוקק חיים.

תאורה קלה מאפילה אלומת אור על החוסים תחת האוהל הטרי שהוקם לא מכבר, ומצבה הדורה מעטירה את מתחם הקבר. יריעת ברזנט זמנית עוטפת את הציון ותחתיה מצטנפים מניין מתפללים מצינת הליל ומטיפות הגשם. 

העילה הרשמית שבגינה הגעתי היא בקשה סליחה.

תקציר: נולדתי לתוך חסידות ברסלב. ולצערי, בסביבה שממנה גדלתי, לא העריכו את הרב שיק זצ"ל, וזה בלשון המעטה. לכן קרה שבילדותי נקטתי בצעדים מבזים כנגדו – בטיפשות של נער צעיר בימים.

"אבקש כאן ברשותכם מחילה וסליחה". ציונו של מוהרא"ש ביבנאל (צילום: מאיר גרונבלאט)

"בהיותי נער זלזלתי בצדיק"

ניגשתי חרישית לציון כשידי ממששת את מצבת האבן הקרה, כשלפתע רעד בלתי מוסבר אחז בי. החלטתי שהגיע העת לסגור מעגל וקטעתי לרגע את הנוכחים ממילמול פסוקי התהילים וביקשתי את רשותם לומר את המילים הבאות: "בהיותי נער זילזלתי לצערי בצדיק הטמון כאן, ולכן אבקש כאן ברשותכם מחילה וסליחה, ומקווה שבקשתי תיפול על אוזניים קשובות", סיימתי.

אנחת רווחה יצאה ממני. הרגשתי שמשא כבד שהעיק לי במשך תקופה ארוכה הוסר ממני. 

בינתיים, התוועדתי לסגולה החדשה – מוהרא"ש שיק זצ"ל כתב בצוואתו החקוקה על מצבת השיש המרשימה: "מבטיח לכל בחור רווק שיבוא לקברי ויגמור את כל ספר התהילים שימצא את זיווגו".

מתברר שזה הטרנד המוביל לעת עתה בשבועות האחרונים, בקרב הממתינים לזיווגם. בואו נזכור שטרם מלאו 30 יום לפטירתו של הצדיק מיבנאל, ושלל סיפורי ישועות יש למכביר. אחד מהנוכחים ציין בפני: "יום לאחר הקבורה של הרב הגיע בחור בן 26 שהתקשה במציאת זיווגו וסיים את ספר התהילים, והתארס כעבור שבוע". עוד אחד מצטט: "מוהרא"ש זצ"ל אמר כי לאחר פטירתו קברו יהפוך להיות כציון הרשב"י ועד כה זה מתממש".

כמובן שלא יכולתי לסרב והצטרפתי באישון ליל ובקור האוחז בצפון הארץ ב-03:00 לפנות בוקר לקריאת התהילים.

איני נוהג לשתף, אך לא יכולתי שלא

איני נוהג לשתף רגעים אינטימיים מחיי בפומבי, אך כאן ראיתי חובה להעלות את הדברים על הכתב מבחינת "מודה ועוזב ירוחם".

רציתי גם ליידע את הציבור על מתחם קבר נוסף שסוחף אחריו את עמך בית ישראל שעולים ממילא באופן תדיר לצפון על מנת לפקוד את קברי ישראל כדי להעתיר בתפילה על ישועת הכלל והפרט. 

הדרך חזור לביתי נעשתה בצורה רגועה יותר, כשברקע מתנגן לו הניגון העתיק והמרגש "סולו קוקוש" מחצר הקודש קאליב.

» למאמרים נוספים של חסידות ברסלב