נעילת שערי בית המדרש:
ביקש שבליל שבת הגבאי יוודא שלא נשאר אדם בבית המדרש, ולאחר מכן לנעול את המקום, כי הקפיד שלא יישנו שם.
אורחים שנקלעו למקום היו מסדרים להם מקומות לינה אצל אנשי שלומנו, והיו תקופות שהיה אף גמ"ח מזרנים בפיקוחו של הצדיק ואפשרו לבחורים לישון על מזרנים בעזרת הנשים של בית המדרש הישן או בקומתו השלישית.
חלוקת עלונים בבית המדרש:
התנגד שיכניסו עלונים לבית הכנסת מפני שהדבר גורם לזלזול בתפילה, ולא משנה מי כתב את העלון.
אם קרה וכן הביאו עלונים היה מבקש שיחלקו אותם בגמר התפילה מחוץ לבית הכנסת.
טרחא דצבורא:
היו ממתינים עד שהצדיק יגיע לבית המדרש ואז החלו להתפלל ולומר את הקורבנות. הצדיק היה מגיע בזמן כדי שהתפילה תתחיל בזמן.
לעיתים רחוקות בימי חול, כשהיה אנוס מפני עול טרדות הציבור וחשש שמא יאחר להגיע ביקש שיתחילו את התפילה בזמנה ולא יחכו לו.
הדריך את החזנים שלא להאריך בסלסולים כדי לסיים בזמן. כך נהג בתפילות במשך כל השנה ובפרט בתפילות בראש השנה באומן.
הדלקת נר תמיד:
הקפיד שיהיה נר תמיד דולק לכבוד רבנו. בבית מדרשו באמריקה היה מדליק בעצמו נר תמיד זה, וביבנאל מינה אדם אחראי על ההדלקה. מנר זה הקפיד שלא ידליקו לצורך אחר.
אמר שצריך להדליק נר לרבנו בבית המדרש ולא בבתים הפרטיים, כמו כן לא לשים "למנצח" בצורת מנורה בבית עם שמות הקודש, בגלל שיש תינוקות שמסתובבים עם בגדים לא נקיים.
צניעות:
הקפיד שבנות מגיל ארבע לא ייכנסו לעזרת גברים.
בסיום התפילה מוהרא"ש היה מבקש שהנשים ילכו לביתם ולא יחכו לבעלים ברחבה שליד בית הכנסת, כדי למנוע התקהלות וערבוביה בין גברים לנשים.
היה חשוב למוהרא"ש מאוד שלא ידברו בית הכנסת. בית הכנסת נועד רק לתפילה ולא לדברים בטלים, כך היה מדגיש השכם והערב.
כדי למנוע דיבורים בעזרת נשים הוא מינה אישה שתקפיד על נהלים אלו ותזכיר לנשים שמקדש מעט מיועד לתפילה, לדבר רק עם ה'.
כמו כן ביקש שלא תותר כניסה לילדות קטנות (פחות מגיל שתים עשרה שנה) לדרשותיו כדי למנוע דיבורים שלא לצורך.
מקומות ישיבה לאורחים:
ביקש שיכינו מקומות ישיבה מיוחדים לאורחים הנכבדים. פעם בשיחה לאנשי שלומנו אמר מוהרא"ש, גם אם קניתם את זכות הישיבה בבית הכנסת ושילמתם ממון רב על כך, אם יגיע אורח והתיישב בכיסא שלכם אל תקימו אותו, כדי לא לפגוע בכבודו.
לפעמים אף במהלך הדרשה היה מבקש מיהודי שישים את בנו על ברכיו כדי שאורח או אדם מבוגר יוכל לשבת.
כשהגיעו רבנים אורחים אישי ציבור נכבדים היה מבקש שיושיבו אותם ב"מזרח".
קריאת שיר השירים:
בערב שבת לפני תפילת מנחה היו קוראים שיר השירים, כל מתפלל קרא בפני עצמו ואז כמובן, גם ילדים שהיו מגיעים גם כן קראו.
לימוד פרקי אבות:
מוהרא"ש הנהיג במשך שנים רבות ללמוד בכל יום חול, לפני תפילת שחרית, פרק אחד ממסכת "אבות". במסכת זו שישה פרקים, כך שבמשך שישה ימים סיימו אותה וביום שבת היו חוזרים על כל ששת הפרקים מתחילה ועד סוף, וכך נהג הצדיק בעצמו.
בתקופת ספירת העומר, מוהרא"ש היה מדגיש בשיחותיו את חשיבות לימוד פרקי אבות.
ספר "משלי":
היה מבקש שיקראו בכל יום פרק אחד מספר "משלי", כל אחד באופן פרטני והסביר את בקשתו שספר "משלי" זה הספר מוסר הגדול ביותר.
חיוב תשלום נדרים ונדבות:
מוהרא"ש היה מקפיד בעניין הנדרים. היה מבקש מהגבאים שיזכירו מידי פעם את חומרת עוונו של אדם שנודר ואינו משלם.
תמיד היה חוזר על דברי חז"ל: "טוב שלא תידור משתידור ולא תקיים".
קניית עליות ע"י נשים:
היה אומר שאינו דרך ארץ שנשים יצעקו ויבקשו לרכוש מצוות, הבעל יכול לרכוש עבורן את המצוות ולזכות אותן בזכות המצווה.
הבאת ילדים קטנים לבית הכנסת:
מוהרא"ש היה מעודד מאוד את הגעתם של הילדים הקטנים הבאים להתפלל עם האבות בבית הכנסת.
משום כך היה מבקש מר' בנימין מזרחי הי"ו וממני לחלק לילדים חטיף או סוכריה לכל ילד שיושב ליד האבא ומתפלל יפה, בעיקר בתפילות ליל שבת.
מוהרא"ש היה מבקש שנחלק להם את הממתקים בסיום התפילה כדי שבית
הכנסת יישאר נקי.
כמו כן היה ממריץ את הילדים ומעודד אותם לומר בקול רם: "ימלוך ה'" לפני שמחזירים ספר תורה להיכל.
יחד עם זאת היה מתנגד שילדים קטנים ישולבו בקטעי תפילה כמו: אמירת פסוקי דזימרה. כי סבר שעל שליח ציבור להוציא את הקהל ידי חובה של התפילה מתחילתה ועד סופה.
ספר תורה מהודר:
בהיכל היו מספר ספרי תורה, ספרי תורה ספרדיים וספרי תורה אשכנזים. ביניהם ספר תורה שנכתב לע"נ אמו הרבנית וספר תורה שנכתב לע"נ אביו הגאון הגדול.
במשך השנה מוהרא"ש לא היה מקפיד איזה ספר להוציא, זה היה נתון לשיקול דעתו של הגבאי.
למעט שבוע שחל בו יום השנה של אביו ד' בתשרי, ושל אמו ח' בחשוון, אז היה מקפיד להוציא את הספר שנכתב לע"נ אחד מהוריו.
בפרשת "זכור" לא הקפיד להוציא ספר תורה אשכנזי או ספר תורה שנכתב לע"נ אחד מהוריו אלא רק את הספר המהודר ביותר ושקראו בו הכי הרבה במהלך השנים.
הגבהת ספר תורה:
ביבנאל היו מגביהים את ספר התורה כמנהג הספרדים לפני קריאת התורה, גם כשהצדיק נכח בתפילה. ובאמריקה – הגביהו לאחר קריאת התורה כמנהג בני אשכנז.
לא להיות משונה:
הקפיד על התנהגות נאותה ולבוש מכובד. כיפה לבנה רק בשבת ולא בימי חול. לאנשים שטובלים בבוקר לפני התפילה ביקש שלא יגיעו לבית המדרש כשמגבת מונחת על ראשם כדי לייבש את השערות.
ביקש שיתפללו בכוונה וברגיעה בלי תנועות חיצוניות מיותרות, ולהתפלל בשקט ולא בצעקות.
היה רגיל לומר "משונה קרן – חצי נזק ברשות הרבים". לא להיות "משונה" בין הבריות. פעמים שהיה שולח אותי להעיר בעדינות ליהודי על כך שלא מתפללים באופן זה בבית מדרשנו.
מוהרא"ש הסביר שתפילה בכוונה – זו תפילה שאדם חושב על מילות התפילה שהוא מוציא מפיו, מקשר בין הפה והלב, ויודע שהוא מתפלל לפני בורא עולם.
בשמחת תורה:
היה מבקש שלכבודה של תורה כולם יעלו לתורה. מעליית רביעי והלאה כשהעולים היו עולים בזה אחר זה לא היו מקפידים להעלותם לפי סדר של כהן לוי ישראל.
ילדים פחות מגיל בר מצווה עלו עם העולה בעלייה של "ולאשר אמר". העולה היה מברך וכל הילדים הרכים היו עומדים תחת חופת טליתו. לאחר מכן היו מברכים אותם ואומרים את הפסוק: "המלאך הגואל אותי" וגו'.
קריאת פרשת "זכור":
היה מאפשר לכל עדה לקרוא בטעמי המקרא שלה. בנוסח אשכנז, ירושלמי, מרוקאי, ותימני.
בעת קריאת המגילה:
הזהיר לא להשתמש בשום חומר נפץ וכדי למחות את זכר עמלק אמר לכתוב על סוליות הנעליים, באחת "עמלק" ובשנייה "ס"מ" ולרקוע ברגליים בצורה שקטה ולא פראית בעת ששומעים את החזן אומר "המן".
בשלוש מקומות במהלך המגילה כל הקהל היה רוקע ברגליו ביחד.
