"ברוך ה', זכיתי לישועה גדולה" – פותחת נועה בסיפורה האישי.
"לפני כשנה וחצי הגעתי ליבנאל, כדי לטבול ב'מקווה מלכה' הידוע כמסוגל לפריון.
בננו הבכור הגיע כבר לגיל ארבע. מאוד רצינו בעלי ואני בילדים נוספים. ניסינו טיפולי פוריות שונים, אך לשווא. כל הטיפולים כשלו, בזה אחר זה, והשאירו בלבנו מרירות גדולה.
הפרופסור שמטפל בנו, הכין עבורנו תוכנית טיפול נוספת חדשנית ומשודרגת. חתמנו על כל הטפסים, ערכנו את כל הבדיקות הנדרשות וכבר היינו מוכנים לבצע את הטיפול, אלא שאז שמענו סיפורי ישועות על 'מקווה מלכה' ביבנאל, אודות נשים עקרות שטבלו במקווה ונושעו.
הדבר הצית בלבנו תקווה גדולה ורצון עז להגיע למקווה ישועות זה.
כשהגעתי לטבול במקווה אמרה לי הבלנית: "שיהיה לך בהצלחה והעיקר שתהיה לך אמונת חכמים חזקה, גם אם לא תזכי בחודש זה להיריון… אל תתייאשי…"
לאחר הטבילה, בעלי ואני עלינו לציון הצדיק, התפללנו וביקשנו לזכות לילדים נוספים.
דבריה של הבלנית אכן חיזקו ועודדו אותי מאוד. שכן באותו חודש לא נפקדתי, אך לא התייאשתי. כעבור חודשיים חזרתי שוב מחוזקת באמונת חכמים גדולה.
טבלתי שוב במקווה מלכה, לאחר מכן התפללתי על ציונו של הצדיק. ברוך ה', באותו חודש נפקדתי בהיריון טבעי לחלוטין ללא שום טיפול רפואי.
בחסדי ה' נולדה לנו בת בריאה ושלמה. עז היה רצוננו להגיע לציון הצדיק ולומר שם תודה לה' שזכינו לישועות בזכות הצדיק.
אלא שכל פעם הייתה מניעה אחרת…
עד שגמלה בנו ההחלטה שאנו נוסעים ויהי מה. ביום רביעי י' בשבט תשע"ט (שבוע לפני ההילולא) הגענו לציון הצדיק ביבנאל. ביום זה מזג האוויר היה סוער וגשום בכל רחבי הארץ, רוחות עזות נשבו, גשמי עוז נתכו ארצה, אך הדבר לא מנע מאתנו להגיע ליבנאל.
בציון הצדיק ערכנו סעודת הודיה לבורא עולם, שם ליד מצבתו של הצדיק אמרתי:
"מוהרא"ש, הגענו כאן להגיד תודה… תודה… אלפי תודות… תודה ללא הפסקה… זיכית אותנו בילדה נפלאה לאחר ארבע שנות ציפייה.
מוהרא"ש… תודה רבה!
ריבונו של עולם תודה רבה!"
