וכך היה נוהג מתחילה שכל מגמתו וכל יגיעתו הייתה רק לשבר בראשונה התאווה הכללית הזאת. ולא היה משגיח כלל בתחילה לשבר תאוות האכילה, רק אדרבה, בתחילה היה אוכל הרבה מאוד, הרבה יותר משאר בני אדם. ואמר, שאז היה ממשיך כל התאוות לתוך תאוות אכילה. ואחר כך שבר גם זאת התאווה של אכילה. והיו לו כמה מיני יגיעות ועבודות ומלחמות וניסיונות עד אין מספר, קודם ששבר התאווה הכללית. וכמה וכמה תפילות ובכיות ושיחות, שהיה מתפלל ומתחנן ושופך ליבו לפני השם יתברך בכמה וכמה מיני תחנונים וריצויים ופיוסים, שיהיה השם יתברך בעזרו להינצל מתאווה זו, עד אשר זכה לעמוד בכל הניסיונות, וקידש עצמו מאוד בפרישות תאווה זו עד אין שיעור וערך, עד אשר זכה לשבר תאווה זו לגמרי, עד אשר היה לפלא אצלו על מי שנדמה לו שקשה לשבר תאווה זו, כי אמר, שאין זו תאווה כלל.
והיה מרבה לדבר בעניין זה, בעניין ביטול ומיאוס תאווה זו. ואמר, שאי אפשר לדבר מזה עם אנשים שכבר נתגשמו בעניין זה, כי כבר נתערבו דמיהם כל כך, עד שנתערבה דעתם, עד שאין יכולים להבין כלל, ואין נכנס בליבם כלל, שאפשר למאס תאווה זו, על כן אי אפשר לדבר עמהם בזה הרבה.
אבל באמת מי שהוא חכן אמת קצת יכול בנקל למאס תאווה זו לגמרי. כי אמר שאין זה ניסיון כלל למי שהוא רק חכם באמת. ואמר שבהכרח שיש בכל זה סוד, כי באמת אין זו תאווה כלל.
והתפאר בעצמו מאוד בגודל חוזקו בשבירת תאווה זו, והיה קדוש גדול ונורא מאוד בעניין זה. ואמר על עצמו, שאין לו שום תאווה כלל. ואמר שאצלו זכר ונקבה שווים; דהיינו שאין לו שום מלחמה מחמת איזה צד הרהור, כשרואה או מדבר עם איזו אישה, כי הכול שווה אצלו.
