ומחמת שהתחילו אנשים רבים להתקרב אל רבנו ז"ל ונתעוררו על ידו מאוד מאוד בעבודת השם יתברך, על ידי זה נעשתה איזו מחלוקת עליו מהרבנים דעיר מעדוועדיווקע. ופעם אחת היה מזמר בשולחנו את המזמור (תהילים קכד, א): "לולי ה' שהיה לנו" כמה פעמים, ואחר כך הפף פניו אל ה'עולם' ואמר: "עדין אין אתם נחשבים מאנשים שלי, כי יהיה עת שכל העולם כולם יעמדו עלי ויחלקו כולם עלי, ואז מי שיתחזק ויהיה נשאר אצלי, זה יהיה נחשב מהאנשים שלי באמת". אבל מאחר שהיו שם לרבנו ז"ל הרבה מקורבים ואנשים ידידים, על כן כל שונאיו נפלו לפניו.
בימים ההם שלח הגביר ר' לייב דאבראווניר מעיר קרמענטשאק, שיש לו בן, יצחק אייזיק שמו, והוא בן גיל ביתו השניה שרה, ורוצה להשתדך עמו. ורבנו ז"ל לא רצה את השידוך. ונענה ר' חייקיל אל רבנו ז"ל: "רבי, אתם לוקחים על עצמכם מחלוקת חדשה!" כי הגביר ר' לייב כבר נשתדך עם כמה מצדיקי הדור, ועכשיו רבנו ז"ל ממאן בו, ותהיה שוב מחלוקת חדשה על רבנו ז"ל. ומחמת שדרכו של רבנו ז"ל לא להתעקש על שום דבר, ענה רבנו ז"ל: "זאל ער געבען א טויזנט רענדליך" [שיתן אלף מטבעות], (וכוונתו הייתה, שעל ידי זה מסתמא לא יתרצה הגביר ר' לייב), אך ר' לייב הסכים תכף ומיד לזה, ונגמר הדבר, ונתארסה בתו השניה של רבנו ז"ל שרה עם יצחק אייזיק בן ר' לייב (עוד קודם אחותה הבכירה אדל).
ואז בימים ההם היה לרבנו ז"ל מקורב אחד, ושמו ר' אברהם פעטרבורגער, שהוא היה רגיל לרשום אז את תורת רבנו ז"ל. וכל מקום שנכתב בליקוטי מוהר"ן "לשון חברים" זהו מלשונו של ר' אברהם פעטרבורגר (ולשונו אינה מדוייקת היטב).
