ביתי פתוח לרווחה לכל לב נשבר ונדכה:

אודות וידוי דברים, מעולם לא אמרתי לשום בריה שבעולם שיפרש לפני את לבו, ויעיד עלי זאת השם יתברך בעצמו. רק יען שביתי פתוח לרווחה לכל לב נשבר ונדכה… תיכף ומיד כשאדם נכנס אצלי, מספר לי כל מה שעבר עליו. מרוב שיחו וצערו, אני מבקש אז מהשם יתברך: "ריבונו של עולם, שמע בקול האדם הזה, הוא חושב שמדבר אלי, שיהיו הדיבורים מקושרים אליך".

(אשר בנחל, חלק לא, ד' תתקפא, שנת תשמ"ג)

ברוחי אני אהיה עמכם בספרים הקדושים:

אחי ורעי היקרים! אף שאני כותב לכם בכל יום ויום  כמעט, כל זה מפני שאין לי פנאי לכתוב לכל אחד בפרטי פרטיות, אף על פי כן יהיה חשוב בעיניכם כאילו כתבתי לכל אחד ואחד מכם בפרטיות, ויכנס אל תוך לבבו כמו שהייתי מדבר עמו בעצמו בפרטי פרטיות.

סוף כל סוף לא אשאר פה. ויבוא היום והשעה והרגע שיהיה לי ההכרח להיפרד מכם עם גופי הגשמי, אבל ברוחי עדיין אהיה עמכם בתוך הספרים הקדושים.

(אשר בנחל, חלק לא, ד' תתקפז, שנת תשמ"ג)

איני קובר שום יהודי:

הנה נוטלים את גופתו (של פלוני בעת הקבורה) בלי רחמנות, ומכניסים אותה לתוך האדמה, ושופכים עליו עפר.

יש מנהג שכל אחד לוקח מעדר עם עפר ושופך גם כן. אני איני מחזיק מהמנהג הזה, כי אין לזה מקור.

 הרבה פעמים בלוויה רוצים לכבד אותי בזה – לשפוך עם מכוש עפר, ואינני חפץ. שואלים אותי אחר כך: "למה?" אני עונה: "אינני קובר שום יהודי – לא בחייו ולא במותו".

אינני רואה את זאת כיבוד, לשפוך עפר על השני. בעבור זה יש 'חברא קדישא', שהם יעשו את העבודה. אני אישית אינני קובר שום יהודי.

(אשר בנחל, חלק לא, ד' תתקסג, שנת תשמ"ג)

כשאני לא יכול לפעול אני לא לוקח כסף:

דע לך שלא הייתה לי שום כוונה וכו'. בפעם הראשונה שלא לקחתי את הפדיון, כי ראיתי מה שראיתי וכו', ודבר שאני לא יכול לפעול אני לא לוקח כסף. ובפעם השנייה זה היה תיכף ומיד אחר שעשיתי הבדלה, בחוץ על הרחוב אני לא לוקח פדיונות וכו', ולכן תפסיק לדמיין דמיונות כאילו אני ברוגז עליך…

(אשר בנחל, כרך קסד מכתב  ה'  קפא, מנחם אב תשס"ז)

הדיבור הראשון זו כוונתי:

בדרך כלל אני רק אומר פעם אחת, ולא חוזר על עצמי, ותמיד את הדיבור הראשון זו כוונתי. אבל אחר כך כשבני אדם רוצים לשמוע את מה שהם רוצים לשמוע, ורוצים לקבל מה שהם רוצים לקבל וכו'. אזי אני מסבב אותם בצורה כזו שישמעו מה שהם רוצים ולשמוע, ולעשות מה שהם רוצים לעשות, וממילא הם נופלים אחר כך בפח, ושלא יבואו אחר כך בטענות אלי, וזה כלל גדול בדרכי עם בני אדם, אצלי הוא "תפוס לשון ראשון".

(אשר בנחל, כרך קסד מכתב ה שעא, אלול תשס"ז)