בזכות מה זכה המפקד בצה"ל לילדים?
גב' שירלי דהאן ממושב עוצם מספרת:
ברוך ה', אנו מקורבים למוהרא"ש, הצדיק מיבנאל כבר למעלה מחמש עשרה שנה. בתוקף תפקידי כבלנית במקווה המקומי וכמדריכת כלות צעירות לקראת יום חופתן, אני מעודדת נשים צעירות להגיע ולטבול ב"מקווה מלכה" ביבנאל.
אילנית הייתה אחת הצעירות שזכיתי להדריכה ולהכינה לקראת יום הנישואין, היא נשאה בשעה טובה ומוצלחת לבועז, איש צבא מובהק המשמש כמג"ד באזור העיר שכם.
כשנתיים וחצי לאחר הנישואין פגשתי את אילנית והתעניינתי במצבה. היא ספרה לי כי למרות כל המאמצים שהם משקיעים עדיין לא זכתה להיפקד.
"אילנית" – כך אמרתי לה – "דעי לך שיש מקווה סגולתי ממש ביבנאל, אותו בנה המוהרא"ש במסירות נפש עילאית המסוגל לפקוד נשים עקרות. אני ממליצה לך לנסוע לשם ולטבול, ובעזרת ה', תזכי לילדים".
אילנית היססה רבות וטענה שיש לה הרבה קשיים כדי להגיע למקום, מה גם שיש לבעלה תפקיד מחייב מאוד המקשה עליהם להגיע ליבנאל.
באחד הימים חזרתי מיבנאל לאחר שהשתתפתי בהכנסת ספר תורה, התקשרה אילנית אלי ובפיה בקשה:
"בעלי ואני הגענו למסקנה שאין לנו מה להפסיד וכדאי לנו להגיע ליבנאל. בעלי לקח יום חופש מהצבא ואני מבקשת שתסדרי לנו גם צימר מטופח ביום מסוים כדי שנישאר ללון במקום… כך גם אזכה לטבול במקווה מלכה וגם נזכה ליום נופש בצפון".
שמחתי מאוד לעזור לה, מיד סדרנו לה צימר אצל מכרים ביבנאל, וקיוינו שישועתה תבוא בקרוב.
יום אחד לפני הגעתם של הזוג ליבנאל, ארע מקרה טראגי ביותר, חברו הטוב ביותר של בועז, נהרג בעת מילוי תפקידו.
זה קרה בעת פעילות צבאית בשכם, החבר נסע בג'יפ ועלה על מטען צד. בועז המג"ד הכריז כי כל התוכניות נדחות והוא עסוק כעת בהכנה להלוויה הצבאית שתערך לסגנו.
אילנית רעייתו שעודכנה על הפיגוע החבלני, החליטה על דעת עצמה לבטל את הנסיעה ליבנאל וביטלה את הגעתם לצימר.
באותו ערב, לאחר ההלוויה חזר בועז לביתו מצוברח ועייף מאוד, הן לא קל הדבר להיפרד מחבר שהיה עימו בפעילות צבאית רבות בשנים.
לתדהמתה של אילנית אמר בועז:
"בואי וניסע ליבנאל"?
"מה ליבנאל?" – התפלאה אילנית – "תראה איך אתה נראה בקושי אתה עומד על הרגליים"…
החלטתי שאנו נוסעים ליבנאל, גם אם כבר הספקת לבטל את הצימר אנחנו נוסעים"… – אמר בועז כיאה למפקד סמכותי.
אילנית זכתה לטבול ב"מקווה מלכה" ובאותו חודש היא כבר נפקדה, כעבור תשעה חודשים הזוג חבקו בן חמוד והפכו להורים מאושרים ושמחים.
בועז ואילנית הבינו שה' עשה להם ישועה גדולה, כי במשך שנתיים וחצי הם עשו מאמצים להביא ילד לעולם אך ללא הצלחה. הם עשו בדיקות והרופאים שטפלו בהם ראו שיש גם לבועז וגם לרעייתו קשיים בפריון וכבר הכינו אותם לתהליך של טיפול פוריות… וברוך ה' הישועה הגיעה.
כעבור שלוש שנים שאלתי את אילנית:
"נסעתם לציון מוהרא"ש כדי להודות לו?"
"לא, לא נסענו, טרדה רודפת טרדה, בעלי גם מאוד עסוק במסגרת תפקידו הצבאי כך שלא התפנינו לנסוע ליבנאל" – אמרה אילנית.
באחד הימים התקשרה אלי אילנית ובקשה שאסדר לה צימר ביבנאל, בעלי לקח מיום חופש מהצבא אנו נוסעים ליום נופש בצפון גם להודות לצדיק וגם אזכה שוב לטבול במקווה מלכה.
אמרו ונסעו.
ברוך ה', באותו חודש אילנית זכתה שוב להיפקד ונולדו לה תאומים מתוקים בן ובת. כך זכה המפקד בצה"ל לילדים בזכות "מקווה מלכה".
"אני לא רוצה ילדים!" – זעק הבעל מיוסר
גב' שירלי דהאן ממושב עוצם מספרת סיפור נוסף:
יעל היא חברה טובה של אחותי אור, שתיהן עובדות ביחד בבאר שבע. יעל התאלמנה לאחר שבעלה נהרג בתאונת דרכים מחרידה. יעל לקחה את עובדת אובדן בעלה ללב, ושקעה בדיכאון.
כעבור שנתיים הכירה יהודי, צעיר ממנה בחמש שנים, והחליטה להינשא לו. חוץ מהבן רחמים, בן חמש, שהיה ליעל מנישואיה הראשונים, לא היו לזוג ילדים נוספים. שניהם היו בתקווה שה' יזכה אותם בילדים משותפים.
באחד הימים אחותי אור פוגשת את יעל בעבודה בוכה וממורמרת עד מאוד.
"יעל, מדוע את בוכה?"
כבר שנים שבעלי ואני עושים טיפולי פוריות אך ללא הצלחה, הנה בני היחיד בן שמונה עשרה שנה ולא זכינו בילדים משותפים, כל חודש שאיני מתעברת אני פשוט שוקעת בדיכאון ובמרירות. בעלי נעשה מתוח ועצבני וכשהוא רואה אותי מתמרמרת ובוכה הוא זועק ואומר:
"אני לא רוצה ילדים!" – זעק הבעל המיוסר- "אני מעדיף שאשתי תהיה בריאה ושמחה!".
בהכוונתי, יעל היגיעה ליבנאל, טבלה ב"מקווה מלכה" וברוך ה' זכתה להתעבר באותו חודש, וללדת תאומות.
כך זכו בני הזוג לבנות תאומות משותפות והשמחה והרגיעה חזרה לביתם הקט.
מה רב טובך אשר צפנת ליראיך
מוריה מור יוסף מאופקים מספרת:
היה זה בתקופת מבצע "שומר החומות" סוף חודש אייר תשפ"א. מעזה נורו קרוב לחמשת אלפים רקטות לשטחה של ישראל, הרקטות הגיעו עד למרכז והארץ הייתה כמרקחה.
הסובלים העיקריים היו אנשי הדרום, לכן בעלי ואני החלטנו לעזוב את עיר מגורינו אופקים ולעבור לצפון, התגוררנו בעיר הקודש צפת. במשך שני עשר יום נמשך מבצע זה עד שהוכרז מצב של "הפסקת אש".
באותו לילה החלטנו לחזור לביתנו באופקים. כשיצאנו מצפת בעלי ביקש ממני -מאחר ולי יש רישיון ואני נוהגת ברכב המשפחתי – לכי לטבול במקווה מלכה הידוע כסגולה בדוקה להיריון, כי הגיע ליל הטבילה.
אמרתי לבעלי שהדבר קשה עלי, מאחר ועלי להאריך את הדרך, זו שעת לילה ואני מאוד עייפה.
בעלי לא הרפה ממני ואמר כבר עשינו יותר משבעה טיפולי פוריות, (הפרייה חוץ גופית- I.V.F) ללא הצלחה. טיפולים אלו עלו לנו הון רב ושאבו מאיתנו את כל כוחות הגוף והנפש. כעת, יש לנו הזדמנות להגיע ליבנאל, וזוהי סגולה בדוקה, האם לא חבל להפסיד זאת!!!
שמעתי בקול בעלי, ונסענו במסירות נפש טבלתי לראשונה בחיי במקווה מלכה. כשבוע לאחר מכן עשינו שוב טיפול פוריות וברוך ה', הטיפול הצליח וזכיתי להתעבר.
בליל ההילולה של הצדיק האחרונה שחל ביום יז בשבט תשפ"ב באנו, בעלי ואני לציון מוהרא"ש כדי להודות לו על שה' עזר לנו בזכותו. כעת אני בחודש התשיעי להריוני ומחכה בכיליון עיניים ללידה.
אני מפרסמת את המקווה הסגולתי הזה לכל חברותי וממליצה עליו בחום לכל מכרי. כשסיפרתי את סיפור ישועתי לאחד מהרבנים. הוא אמר שאפשר לרמוז את הישועה בפסוק מהתהילים (לא,כ):
"מה רב טובך אשר צפנת ליריאך פעלת לחוסים בך נגד בני אדם.
ה' מצפין ומחביא את הטוב שלו בצפון, זאת אומרת בגלל הטילים מהדרום הגענו צפונה למקווה מלכה, אש"ר = רבי אליעזר שלמה, פעלת לחוסים בך, פועל ישועות למי שחוסה בו.
