הצדיק מגולל את הניסים הגדולים

בסיומו של חג הפסח האחרון – לפני שנה בדיוק – הזדעזע עם ישראל כולו מהבשורה הקשה: "הצדיק עבר אירוע לב!" • 'ברסלב סיטי' מגיש שחזור קורע לב מהתקופה הכואבת בשיחה נדירה ומרתקת אותה זכינו לקיים עם הצדיק

ט"ו ניסן תשע"ג, 26/03/2012

"אף אחד לא יצליח להבין מה הרגשתי באותם רגעים ארוכים. הרגשתי כאבים אדירים בליבי ונשימתי נעתקה. לא הבנתי מה קורה, אבל הרגשתי שהנשמה עומדת לפרוח ואלו רְגָעַי האחרונים בזה העולם".

זכינו להיכנס אל מעון קודשו של אדוננו מורנו ורבנו, כבוד קדושת מוהרא"ש שליט"א – מנהיגם של חסידי ברסלב תלמידי "היכל הקודש" ברחבי העולם. ביקשנו לשמוע לראשונה מפיו על אירועי הלב הקשים שעבר בחג הפסח האחרון ועל הניסים הגדולים שהתרחשו עמו, למען יתעוררו העם וילמדו כיצד אפשר להחזיק מעמד על פי עצותיו הקדושות של רבינו הקדוש רבי נחמן מברסלב זי"ע גם במצבים הכי קשים, אפילו כשהחרב מונחת על צווארו של אדם רחמנא ליצלן.

הצדיק ישב בחדרו, במעונו ביבנאל עיר ברסלב, שקוע בספר ליקוטי מוהר"ן שפתוח לפניו על השולחן. "ראשית אני רוצה לפתוח בתודה והודאה לקדוש ברוך הוא, שאני בכלל יושב פה עכשיו, משוחח, לומד וכותב. אומר לכם פתוח, לא חלמתי שאוכל אי פעם להיות פה. מה שהיה איתי זה ניסים גדולים, רחמים וחסדים גמורים", פותח הצדיק את השיחה המרתקת.

 כל החדשות שהיו בזמן האירועים הקשים »

עד לפני שנה היה הצדיק, שמתגורר בשכונת בורו פארק בברוקלין, מגיע כמידי חודש לביקור בארץ הקודש, על מנת לחזק ולעודד את אלפי חסידי ברסלב שצמאים לשמוע את דבריו, לחזות בפניו ולהסכית לעצותיו ולדברי החיזוק הנובעים מהנחל נובע מקור חכמה רבינו הקדוש זי"ע. בחצי השנה שלאחר אירועי הלב הקשים הצטמצמו הביקורים והפכו לפחות תכופים. לשמחת כולם, לאחרונה שוב זוכים מדי זמן קצר לקבל פניו בארץ הקודש. בביקורו הראשון בארץ שנערך בחודש אב אשתקד, כשלושה וחצי חודשים לאחר אירועי הלב, הגיעו אלפים ליבנאל עיר ברסלב כדי לראות את הצדיק ולקבל פניו, להיות בטוחים שהוא אכן כאן, בניגוד לדברי הרופאים שפקפקו בכך שהצדיק יוכל להגיע ארצה תוך תקופה כה קצרה.

לוקח את צרות עם ישראל אל ליבו הטהור. הצדיק בקבלת קהל

התקף הלב הקשה מכולם

היה זה בחול המועד פסח, י"ט ניסן ה'תשע"ב, יום רביעי בלילה, הצדיק ישב ועסק בלימוד גמרא בחדר לימודו שבבניין מתיבתא "היכל הקודש" דחסידי ברסלב בשדרה ה-11 בבורו פארק. "בשעה שתיים בלילה באמצע הלימוד, התחלתי להרגיש לחץ אדיר וחזק מאוד בכל אזור החזה, לחץ שאי אפשר לתאר בכלל. איבדתי את הנשימה. לא הבנתי מה קורה כי מימי לא הרגשתי כאבים עזים כאלו, אף שאני סובל על הלב כבר חמישים שנה בגלל הצרות הרבות שאני עובר, כאלו כאבים עוד לא היו", כאן עוצר הצדיק את שטף דיבורו, נראה ששוקל האם לחשוף מעט ממה שנושא בליבו הטהור. לבסוף ממשיך: "דעו לכם, כל צרה שיהודי מספר לי אני מרגיש את זה כצרה הפרטית שלי ממש, ופשוט לוקח את זה אל הלב שלי, פשוטו כמשמעו. ככה חונכתי, ככה אני חי וככה אני יצא מזה העולם".

באותה שעה אף אדם בעולם לא ידע על המצב הקשה בו נתון הצדיק. שתי קומות מעל לחדרו מתגוררים בחורי הישיבה הלומדים במקום, כולם כבר נמו את שנתם ולא העלו בדעתם מה מתרחש עם רבם הגדול. גם הרבנית, אשת הצדיק, שהייתה באותה שעה בבית שנמצא בקומה העליונה של הבניין, לא תארה לעצמה מה שקורה. "בחדרי יש פעמון", מספר הצדיק, "אם אני מצלצל שומעים את זה בדירה שלי או בפנימייה של הבחורים. הרבה אנשים שאלו אותי מדוע לא צלצלתי באותו הרגע והזעקתי אנשים לחדרי. לא יכולים להסביר את זה, הרגשתי באותם רגעים ארוכים שזהו זה, גמרתי. לא יכולתי לקום או לזוז, כלום".

	"זה מה שקיבלתי מרבינו". הצדיק בעת תפילה ודביקות

"הדבר היחיד שעשיתי זה להתפלל. זה מה שקיבלתי מרבינו – חרב התפילה. לא פעמון, לא לקרוא לעזרה, שום דבר, רק הפה. תיכף ומיד התחלתי לבקש את הקדוש ברוך הוא 'ריבונו של עולם תעזור לי, תחוס ותרחם עלי'. קיוויתי שהכאב יחלוף ואצליח להגיע לביתי, לעלות אל המיטה ולקרוא קריאת שמע. המשכתי לבקש בלי הפסקה 'ריבונו של עולם תרחם עלי שאוכל לעלות את ארבעת הקומות עד לביתי'. לא הפסקתי מלדבר אל הקדוש ברוך הוא, אף שהרגשתי שכלו כל הקיצים, והסוף בא".

"תוך כדי שאני מתבודד ומדבר אל הקדוש ברוך הוא, לאט לאט חזרה הנשימה, אך עדיין הרגשתי כאבי תופת איומים. בסופו של דבר הצלחתי ועליתי עד למעלה למרות הקושי העצום. לא גיליתי לאף אחד מה היה, רק  קראתי קריאת שמע והלכתי לישון בחולשה גדולה. הרופאים לא מצליחים להבין איך עשיתי את זה במצב שהייתי בו, אבל אני כן מבין, כי אני יודע מה שרבינו לימד אותנו שאין לנו שום עצה בעולם רק להתפלל אל הקדוש ברוך הוא, ורק בכוח הזה הצלחתי לעלות לביתי. לאחר מכן שאל אותי הרופא מה הרגשתי באותם רגעים: 'הרגשת כאילו יושב עליך פיל?', עניתי לו: 'פיל אחד? הרגשתי כאילו יושבים עלי עשרה פילים!', כששמע זאת אמר לי: 'אתם אחד ממיליון שהצליח לעבור אירוע כזה בשלום'…".

הלם בארץ הקודש

בשעת בוקר מוקדמת קם הצדיק ולמד את שיעוריו הקבועים כפי שנוהג מידי יום לפני תפילת שחרית. לאחר התפילה המשיך בסדר לימודו הקבוע וכשסיים עלה לביתו לאכול פת שחרית והמשיך בסדר יומו. אף אדם לא ידע על מה שקרה בלילה האחרון, הכאבים חלפו והיה נדמה כאילו הכול שב על מקומו בשלום. מאחר והיה זה ערב חג שביעי של פסח, פנה הצדיק לנוח בשעות הצהריים. "פתאום – שוב פעם", ממשיך הצדיק, "חשתי באמצע השינה בכאבים עזים עד כדי כך שהוצרכתי לקפוץ מהמיטה. זאת הייתה התקפת לב שנייה, שהייתה חלשה יחסית למה שעברתי בלילה הקודם".

בהמשך היום היה הצדיק נתון בחולשה גדולה מאוד. חסידי ברסלב שהשתתפו בתפילת ערבית של החג סיפרו כי אף ששמו לב שבימים הקודמים היה נראה הצדיק חלש, באותו ערב היה הדבר ניכר ביותר. בלילה ערך הצדיק קידוש וסעודת החג יחד עם בני המשפחה ולאחר מכן ירד לבית המדרש לעריכת שולחן שביעי של פסח יחד עם אנשי שלומנו חסידי ברסלב. "מוהרא"ש חילק יין כנהוג ושר יחד עם כולם לכבוד החג ובחצות לילה אמרנו את שירת הים. בכל הזמן הזה ישב איתנו, ולמרות שהיה חלש מאוד קם לרקוד יחד עם כולם במשך דקות ארוכות בדבקות גדולה", מספר אחד החסידים.

דוקטור ר' יצחק רוזנברג, מאברכי אנ"ש חסידי ברסלב בבורו פארק, מגולל בפנינו את מה שקרה בלילה שלמחרת – ליל שבת קודש שהיה גם ליל יום טוב אחרון של פסח: "אחרי תפילת ערבית בבית המדרש וריקוד קצר עברו אנ"ש להתברך מפי מוהרא"ש. רוב המתפללים כבר יצאו מבית הכנסת אך מוהרא"ש נשאר יושב על כסאו ושוחח איתי. תוך כדי דיבור הרגשתי שמשהו לא בסדר ולאחר זמן קצר אמר לי בעצמו שאינו חש בטוב ומרגיש כאבים בחזה. תיכף ומיד שלחתי את בני שיזעיק את ידידי ר' שמחה לעווי שעובד ב'הצלה איסט מידווד'. בינתיים עזרתי למוהרא"ש לעלות לביתו לאט לאט, שם ראיתי במו עיני איך שנמצא בשיאה של התקפת לב מחרידה. האמבולנס הגיע ובתוך זמן קצר פינינו את מוהרא"ש לבית החולים 'מיימונידיס' הסמוך". בשלב זה עדיין לא ידעו רוב אנ"ש מכל המתרחש, היות וכולם היו עסוקים באותה עת בסעודת השבת והחג ואיש לא העלה בדעתו מה שקרה כמה דקות לאחר שיצאו מבית המדרש.

	ישר לטיפול נמרץ. מנהל בית החולים בשיחה עם העסקנים

"כשלקחו אותי לבית החולים", ממשיך הצדיק לספר את השתלשלות העניינים, "הכניסו אותי ישר לטיפול נמרץ למחלקה מיוחדת של אירועי לב. מן השמיים עזרו שהגיעו לטפל בי הרופאים הכי טובים שיש ובכל זמן שהותי בבית החולים הייתה לי סייעתא דשמיא מיוחדת. בזמן שהגעתי ראיתי שפינו לבית החולים עוד אישה מבוגרת, היא התלוננה על כאבים חזקים בבטנה, אך למעשה הייתה זו התקפת לב, אותי לקחו ימינה למחלקת אירועי הלב ואותה לקחו לצד שמאל לטיפול נמרץ רגיל, ועד שהתחילו לטפל בה לצערנו הרב היא כבר נפטרה. הבנתי שמראים לי משמיים שהמקרה שאני עובר אינו פשוט כלל. ראיתי זאת בחוש כי באותם עשרה ימים ששהיתי בבית החולים, שבעה אנשים הרבה יותר צעירים ממני נפטרו מהתקפת לב, הכול מהשמיים". מנהלי בית החולים ועסקנים בכירים התאספו מיד לטכס עצה על מנת שהצדיק יקבל את הטיפול הטוב ביותר. לאחר התייעצות קצרה הודיעו כי הכאבים העזים מהם סבל בימים האחרונים היו מספר התקפות לב. החזקה שבהן שהתרחשה ביום רביעי הייתה מסוכנת מאוד שקשה לצאת ממנה, ושתי התקפות חלשות יותר אירעו ביום חמישי ובליל שבת.

הרה"צ ר' אליעזר הגר, בן האדמו"ר מויזניץ מונסי שליט"א, וגיסו הרה"ח ר' יצחק טווערסקי, בן האדמו"ר מסקווירא בורו פארק שליט"א, שניהם עסקנים בכירים שעוסקים רבות בתחום הרפואה, דאגו להזעיק לבית החולים את הרופאים הבכירים ביותר בניו יורק העוסקים בתחום הלב. מנכ"ל בית החולים מר דוגלס ג'בלון דאג לחדר נפרד ומרווח עבור הצדיק, בזמן שהרופאים עסקו בהתייעצות לגבי הטיפול הנכון. "תוך כדי שהם עומדים סביבי ומתייעצים מה לעשות, פתאום קבלתי עוד התקפה חזקה על הלב, וחשתי בכאבים עזים ממש לפני עיני הרופאים שעמדו סביבי", מוסיף הצדיק. בעקבות התקפת הלב הרביעית שהתרחשה בו במקום הוחלט לערוך צנתור באופן מיידי.

השעה הייתה שעת בוקר מאוחרת של יום שבת קודש, ולבתי המדרש של "היכל הקודש" בבורו פארק ובוויליאמסבורג הגיעה הידיעה על מצבו הקשה של הצדיק. רבים מאנ"ש התאספו מיד לאמירת תהילים על מנת לעורר רחמי שמיים. באותו הזמן יצר עובד גוי מטעם בית החולים קשר עם אחד מעסקני חסידי ברסלב בארץ הקודש, שם היה זה דקות ספורות לאחר צאת השבת, והודיע לו על המצב הקשה. בארץ ישראל לא היה שום מושג על מה שקרה במהלך השבת והידיעה התקבלה בהלם מוחלט!

	הלם מוחלט. אמירת תהילים בשעת לילה מאוחרת ביבנאל

בתוך דקות ספורות מרגע קבלת הידיעה בארץ החלו לזרום אלפי חסידי ברסלב לבתי המדרש של החסידות ברחבי הארץ, לשאת תפילה וזעקה לנוכח המצב בו שרוי המנהיג הדגול. בבית הכנסת הגדול ביבנאל עיר ברסלב התאספו המונים וקראו תהילים בהשתפכות הנפש ובבכיות עצומות במהלך כל הלילה. אוטובוסים מאורגנים יצאו מלאים לעצרות תפילה בקברי צדיקים. הידיעות שהגיעו מארה"ב היו מעורפלות ולא ברורות, מאחר ולא הייתה אפשרות ליצור קשר עם בני הקהילה בחו"ל ולברר את המצב לאשורו. חוסר הידיעה גרם לפאניקה גדולה בקרב הרבבות שכבר עודכנו במצב דרך אתרי החדשות ושידורי הרדיו.

"האנדרלמוסיה בארץ הייתה גדולה", מספר הר"ר אברהם משה ברדוגו, המשב"ק ומנהל לשכתו של הצדיק בארץ. "אני אישית פחדתי מאוד, חשבתי לעצמי מה אני יכול לעזור מכאן. התקשרתי למחלקת קרדיולוגיה בבית החולים בו מוהרא"ש היה מאושפז, הצגתי את עצמי וביקשתי פרטים על המצב בשם אלפי משפחות החסידים בארץ ישראל. הודיעו לי שמוהרא"ש עבר צנתור שלא הצליח לייצב את בריאותו והוא צפוי להיכנס לניתוח לב פתוח קריטי מאוד שיקבע את הגורל. כל העת הגיעו אלי טלפונים מאדמורי"ם ורבנים שביקשו להתעדכן במצבו של מוהרא"ש".

המצב קריטי!

בני המשפחה והמקורבים ששהו ליד מיטת הצדיק בבית החולים דאגו להציב שמירה שמנעה את כניסת התלמידים המודאגים שהתאספו בבית החולים. בזמן שהצוות הרפואי התכוננו לניתוח הקריטי, ביקש הצדיק, שהיה כל הזמן בהכרה מלאה, שיביאו לפניו גמרא על מנת שיספיק ללמוד את 'הדף היומי'.

הרב ברדוגו: "הודעתי לכולם בארץ על העדכון שקיבלתי מבית החולים. ביבנאל התגברו הבכיות והזעקות במטרה לקרוע את רוע הגזירה. לפתע קיבלתי טלפון מחו"ל, על הקו היה אחד העובדים בבית החולים שהודיע לי כי 'הרבי הגדול' מבקש שאגיע במהירות האפשרית לארה"ב יחד עם מנהל משרדי הקהילה ביבנאל ר' אברהם עמר. כששמעתי את זה, הלחץ שלי עלה לשיאים שאי אפשר להסביר, פרצתי בבכי נורא, התחננתי להקב"ה שיציל אותנו מהגרוע מכל והכול יהיה בסדר". המשב"ק ומנהל משרדי הקהילה יצאו מיד לשדה התעופה ואיתם מספר מקורבים.

עם הרופא המנתח בבית החולים בניו יורק

בשעה 19:40 (שעון ארה"ב) נכנס הצדיק אל חדר הניתוח, כולם הבינו שאלו השעות הקריטיות ביותר וזה הזמן לקרוע שערי שמים. השעות הבאות עברו בחוסר ידיעה מוחלטת, גם לשוהים בסמוך לחדר הצדיק. עם יציאת השבת בארה"ב יצאו רבים מאנשי שלומנו להעתיר בתפילה בקברי הצדיקים של האדמורי"ם הקדושים מליובאוויטש, סאטמר, סקולען וריבניץ זי"ע.

"בשעת בוקר מוקדמת, זמן קצר לפני שעלינו למטוס, קיבלנו עדכון מבית החולים שהניתוח הסתיים ומוגדר כמוצלח. כעת, כך נאמר לנו, מוהרא"ש נמצא תחת הרדמה בחדר התאוששות", מספר הרב ברדוגו. "כששמענו זאת הלחץ ירד מעט אך עדיין לא ידענו מה יהיה. במטוס היו מספר חברי כנסת ואדמורי"ם שכבר היו מעודכנים במה שקרה וביקשו לשמוע פרטים נוספים על המצב". הרופאים הודיעו לבני המשפחה כי נכון לעכשיו אין סיבה להמתין במקום והסבירו שבדרך כלל השפעתם של חומרי ההרדמה פוסקת לאחר כ-8 עד 12 שעות. חלק מבני המשפחה ניצלו את הזמן ופרשו למנוחה לאחר היום הקשה שעברו. להפתעת כולם ולתדהמת הרופאים, לאחר 3 שעות בלבד התעורר הצדיק, צלול מאוד, זוכר הכול אך חלש ביותר. הרופאים שהגיעו מיד לערוך בדיקות בישרו לנוכחים כי אכן הכול עבר בהצלחה, אך עכשיו מתחילה תקופה קשה ולא פשוטה של החלמה והתאוששות. זמן קצר לאחר מכן ביקש הצדיק מבנו – על ידי תנועות ידיים מאחר ולא יכול היה לדבר, להביא לפניו דף ועט. "יישר כוח, הילדים שיתפללו, בנים ובנות", כתב הצדיק בשארית כוחותיו ורמז להעביר את המסר אל תלמידי מוסדות החינוך בארץ ובעולם שהתפללו כל העת לרפואתו, על מנת שימשיכו בתפילות הבוקעות רקיעים.

בינתיים נחתה המשלחת מארץ הקודש בשדה התעופה בארה"ב, שם המתין אחד מאנ"ש שאסף אותם. הרב ברדוגו ממשיך ומספר: "הנהג בישר לנו בשמחה שהניתוח עבר בהצלחה ובאופן בלתי צפוי מוהרא"ש כבר התעורר מההרדמה וכעת נמצא במנוחה. רצנו בזריזות למקווה ומייד לאחר מכן הגענו אל בית החולים. במקום הייתה שמירה אדוקה אך לנו אפשרו להיכנס אל חדרו של מוהרא"ש. המראה הראשוני היה קשה ביותר, לא יכולתי לעמוד בזה, לראות את הרבי שלי שהוא כל החיות שלי, הצדיק שתמיד פעיל ונמרץ ומראה מלכותי נסוך על פניו, שוכב על המיטה תשוש ובלי כוחות, אינו יכול לדבר ומוקף בעשרות צינורות ומכשירים מכל הכיוונים. כשראה אותנו חייך חיוך רחב על אף חולשתו הגדולה. היינו נרגשים מאוד עם דמעות בעיניים. בתנועות ידיים ביקש מאתנו לעמוד לצדדיו, אני מימין ור' אברהם עמר משמאל. מוהרא"ש פרס את ידיו לצדדים והבנו שברצונו ללחוץ את ידינו, שמנו ידינו בידיו ומוהרא"ש אימץ אותנו בחום. לאחר מכן רמז שברצונו ללמוד את הדף היומי, הבאנו גמרא גדולה והחזקנו אותה משני צדי המיטה לפניו. מוהרא"ש הזיז בקושי את האצבע מעל גבי הדף ולמד במסירות נפש. המשפחה אמרו שזה לא שייך כי הרופאים אמרו שאסור להתאמץ, ומוהרא"ש סימן להם שכבר מסיים, רק עוד כמה שורות, ולבסוף סיים הכול". השניים יצאו מן החדר דומעים, היה זה יותר מדי עבורם.

"נשארנו במשך כל היום בבית החולים, בחדר סמוך", מספר הרב עמר. "עדיין היינו המומים והתקשינו לעכל את מה שראינו, תמיד אנחנו רגילים לראות את מוהרא"ש שמח, מחזק אותנו ברגעי משבר ומשמח אותנו, ובאותו רגע הכול היה נראה אחרת. בלילה לא הצלחנו להירדם, לא העלנו בדעתנו שנגיע למצב כזה, יום קודם היינו בשבת ביבנאל בשמחה גדולה והנה יום לאחר מכן אנחנו בארה"ב בסמוך למיטת חוליו של מוהרא"ש, זה היה קשה מאוד".

	ביקש מהבחורים לומר תהילים. מחוץ לחדר הצדיק בביה"ח

הימים שלאחר מכן היו ימי התאוששות לא קלים, הצדיק החל בתהליך של החלמה, בתחילה הצליח לדבר מעט, ביום שני כבר הצליח אפילו לשבת, דבר שהותיר את הרופאים המומים, אך כל תנועה דרשה מאמץ גדול ולוותה בכאבים אדירים. ביום שלישי קם הצדיק על רגליו והצליח לצעוד בתוך המחלקה, שוב, בניגוד לתחזיות הרופאים. "בכל אותם ימים קיבלנו טלפונים ללא הפסקה מאלפי אנשים דואגים מכל שכבות הציבור, אנשים סיפרו לנו שהם מתחזקים מדי יום על ידי ספריו הקדושים של הצדיק, קשורים אליו בלב ונפש ומוכרחים לדעת על מצבו". ממשיך הרב עמר לספר. "הסברנו לכולם את המצב ושמוכרחים להמשיך ולהתפלל כי עדיין זקוקים לרחמי שמיים מרובים. בנו של מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א התקשר ומסר שאביו מתפלל מידי יום על בריאותו של מוהרא"ש ומבקש להתעדכן במצבו. מעניין לציין שהאדם הראשון איתו שוחח מוהרא"ש דרך הטלפון היה הרב אריה דרעי – מראשי ש"ס כיום, שהתקשר שוב ושוב לקבל אינפורמציה ולבסוף הצליח לשוחח עם מוהרא"ש בעצמו ומסר שהוא מתפלל יחד עם כלל ישראל להחלמתו המהירה".

שבת בבית החולים

הרב עמר: "במטרה לשמח את מוהרא"ש, הדפסנו תמונת ענק של בית הכנסת הגדול ביבנאל עיר ברסלב ותלינו אותה בהפתעה בחדרו. ידענו שזה אחד הדברים החשובים למוהרא"ש בחיים, הרי למעלה מ-20 שנה חיכה לבית הכנסת הזה והנה הוא בנוי ומושלם בתכלית הפאר וההדר. תארנו לעצמנו שזה משהו שיכול להעלות קורת רוח על פניו. כשהתעורר ממנוחתו וראה את התמונה התרגש מאוד וראינו שמחה על פניו. ניצלנו את ההזדמנות ומסרנו למוהרא"ש שבכל רחבי העולם מתפללים בעד החלמתו המהירה".

ביום רביעי, ארבעה ימים לאחר הניתוח, כתב הצדיק מכתב ראשון לכלל חסידי ברסלב בכל העולם: "אין מילים בפי להודות לכם על החסד חינם שעשיתם איתי והתפללתם עבור בריאותי, שאני בטוח שרק בזכות זה החזיר לי הקדוש ברוך הוא את החיים. כבר ידוע לנו מה שאמר רבינו ז"ל בעת שעזב את עיר ברסלב לנסוע לאומן להסתלק לעילא ולעילא, 'אם תחזיקו את עצמכם ביחד תוכלו להמשיך אותי אליכם', רואים מזה את גודל המעלה כשכלליות אנשי שלומינו היקרים מחזיקים את עצמם ביחד ומחזקים אחד את השני, ומתפללים אחד עבור השני".

"ישר כח, הילדים שיתפללו". ילד תשב"ר באמירת תהילים באחת מעצרות התפילה לרפואת הצדיק

ברחבי העולם המשיכו כל העת בעצרות תפילה. נסיעות מרוכזות לקברי צדיקים ולכותל המערבי התקיימו מידי יום, נשות חסידי ברסלב ערכו הפרשת חלה המונית לזכותו ולרפואתו של הצדיק, תינוקות של בית רבן קראו תהילים, וכולם חיכו לבשורות טובות. "במשך השבוע השתפר המצב מיום ליום והרופאים היו בהלם מקצב ההחלמה המהיר", ממשיך הרב עמר לספר. "דיברו על כך שאולי כבר לפני שבת ישוחרר מוהרא"ש לביתו, אך על מנת לשמור על מנוחה מוחלטת הוחלט שיישאר בשבת בבית החולים ולאחר מכן יבחנו שוב את נושא השחרור. בערב שבת ביקש מוהרא"ש לקרוא אליו את בחורי הישיבה שלומדים בבורו פארק, וביקש מהם להמשיך ללמוד ולומר הרבה תהילים לרפואתו, בפרט בשבת קודש. בתחילה חשבנו לארגן בשבת מניין מצומצם בתוך החדר אבל הרופאים פסלו את הרעיון על הסף מחשש לפיקוח נפש".

"בצאת השבת עידכנו את החסידים בארץ הקודש, שהיו מאוד לחוצים, שהשבת עברה בשלום וההחלמה מתקדמת אך למרות זאת צריכים עוד הרבה רחמי שמיים. ביום ראשון בבוקר הייתה הערכת מצב עם כל הרופאים הבכירים שאמרו שלפי קצב ההחלמה וההתאוששות המהירים הם ממליצים לשחרר את מוהרא"ש עוד באותו היום. כל הצוות הגיע להיפרד ולהתברך ומוהרא"ש הודה להם מאוד על הטיפול המסור והמקצועי. בשעות הבוקר מוהרא"ש השתחרר והגיע חזרה לביתו לשמחתם של כלל אנ"ש בכל העולם. זה היה אירוע מרגש מאוד, בפרט שכולם ראו בחוש איך שהתפילות פעלו ושבוע בלבד לאחר הניתוח הקשה כבר שוחרר, זה היה נס גלוי. עם הגיעו לביתו נערכה קריאת התורה ומוהרא"ש בירך ברכת 'הגומל' בבכי נרגש של הודיה, וכולנו בכינו יחד במשך דקות".

	נס גלוי. תמונה נדירה של הצדיק זמן קצר לפני השחרור

החל מיום השחרור היה הצדיק מסוגר בביתו כשהכניסה מותרת לאנשים בודדים בלבד. בתחילה התקיימו מנייני תפילה בתוך הבית עם בחורי הישיבה, אך רופאים שהגיעו לערוך בדיקות שגרתיות ביקשו מהצדיק שלמען בריאותו ימתין מספר ימים ויתפלל בלי מניין, 'מדובר בסכנת נפשות', הסבירו, והצדיק קיבל. בליל שבת קודש לאחר תפילת ערבית עלו קהל החסידים לביתו של הצדיק לאחל שבת שלום, לרובם הייתה זו הפעם הראשונה שחזו בפני הקודש מאז הפינוי לבית החולים, שתי שבתות בדיוק קודם לכן. "נכנסתי אל הבית בתור ארוך שהשתרך שם", מספר אחד החסידים, "הלב פעם בחוזקה, כולם רעדו מהתרגשות. ככל שהתקדם התור הלב דפק מהר יותר. מוהרא"ש ישב על כיסאו מוקף בבני משפחה, והנהן בראשו לשבת שלום עם חיוך רחב שהמיס את כולם. אי אפשר לתאר את ההרגשה ברגעים האלו שהיו יקרים לנו יותר מהכול".

באותו השבוע נערכה במעונו של הצדיק שמחת הברית לנינו, בה השתתפו רק בני המשפחה ובחורי הישיבה. בימים שלאחר מכן הגיעו אדמורי"ם ורבנים לביקור חולים, ובהמשך, בהוראת הרופאים, יצא הצדיק מביתו בכל יום לטיול ברחוב הסמוך. מדי מספר ימים הגיעו לביתו של הצדיק משלחת רופאים על מנת לעקוב מקרוב על מצב בריאותו. התקדמות משמעותית בהחלמה נרשמה כאשר בשבת שלאחר מכן ירד הצדיק מביתו להשתתף בתפילת שחרית של שבת, לשמחת כולם.

להגיע אל רבינו באלונקה

יום חמישי, י"ח אייר, יום הילולת רבי שמעון בר יוחאי. מאות מחסידי ברסלב התכנסו לבית המדרש "היכל הקודש" בבורו פארק לחגוג את סעודת ההודיה על נס הצלתו של הצדיק. התרגשות חלפה בקהל

כאשר נכנס הצדיק אל היכל בית המדרש והחל בשירת "בר יוחאי" יחד עם כולם. בדרך כלל, מידי שנה בשנה נמצא הצדיק בזמן הזה באתרא קדישא מירון, על ציון הרשב"י הקדוש, אך בשנה זו נבצרה כמובן האפשרות. במהלך הסעודה נשא הצדיק דברי קודש במשך זמן רב כשהוא מודה להקב"ה על החזרת הנשמה. ד"ר רוזנברג מספר כי בסיום הדרשה פנה אליו הצדיק ואמר לו 'דיברתי קצר, כפי שביקשו הרופאים, כדי לשמור על הכוחות', וכאשר ענה הד"ר שהדרשה נמשכה למעשה קרוב לשעה, אמר לו הצדיק: 'הרגשתי כאילו חלפו 10 דקות בלבד'.

שלושה חודשים לאחר מכן, כאשר טובי הרופאים קבעו כי לא נשקפת סכנה לעלות על מטוס – נערך ביקורו הראשון של הצדיק בארץ הקודש. ביבנאל עיר ברסלב התקיימה סעודת הודיה ענקית בהשתתפות אלפים ובראשם רבנים ואישי ציבור שהגיעו להשתתף בקבלת הפנים לכבוד לצדיק.

לסיכום השיחה חושף הצדיק בפנינו דבר שראוי לכל חסיד ברסלב לדעת: "מיד כשהתעוררתי מהניתוח הקשה שהיה לי, וראיתי שאני בחיים, הבקשה הראשונה שהייתה לי אל הקב"ה 'רבונו של עולם, החזרת לי את הנשמה, אני מבקש ממך שאזכה להיות בראש השנה תשע"ג בקיבוץ הקדוש של רבינו באומן'.

"הייתי מבקש שייקחו אותי באמבולנס ואלונקה אל הציון הקדוש". בתפילה על ציון רבינו באומן, ערב ראש השנה תשע"ג

"אז זה היה נראה כמו חלום לא מציאותי ואף אחד לא יכול היה להאמין שזה יקרה, אבל ברוך ה', בסייעתא דשמיא גדולה מאוד, זכיתי בסופו של דבר להגיע לאומן בראש השנה. עם ישראל צריכים להבין שלהיות אצל רבינו בראש השנה הוא דבר כל כך חשוב, עד כדי כך שאם לא הייתי יכול להגיע הייתי מבקש שייקחו אותי באמבולנס ואלונקה אל הציון הקדוש".

יהי רצון ונזכה לראות בקרוב מאוד ברפואתו השלימה של הצדיק ויזכה לקבל את פני משיח צדקינו שיבוא ויגאל את כל עם ישראל בקרוב ממש. המשיכו להתפלל בכל יום ויום לרפואתו והתחזקותו של מורינו ורבינו רבי אליעזר שלמה בן מלכה שליט"א.