רבבות אנשים זכו להגיע לאומן בימי ראש השנה, ימי הדין והמשפט. הנהירה ההמונית לציון רבנו נהפכה לתופעה קבועה ושגרתית בנוף הישראלי, נהירה שאין לה אח ורע בכל תולדות העם היהודי.

מוהרא"ש זי"ע שם את כל מרצו ומסר נפש כדי לפרסם את דבר רבנו בעולם. כפי שניכרים הדברים בספריו ובקונטרסים אותם הפיץ בכל קצוות תבל וכן בדרשותיו לשומעי לקחו.

רק השנה, הודו בפני מספר אנשים, מקורבים חדשים, שהיו להם קשיים ולבטים רבים אם לנסוע לציון, ומי ששכנע אותם בצורה מוחלטת להגיע לאומן היו אלו ספריו של מוהרא"ש.

עוד לפני עשרות שנים צפה מוהרא"ש שזרם העולים לציון רבי נחמן ילך ויגבר, משנה לשנה. המניעות יהפכו לנעימות והציון הקדוש יהפך לתל תלפיות של תפילה קדושה ואהבת ישראל.

וכך כתב הצדיק במכתביו:

כל זמן שאני חי אגלה ואפרסם את דעת רבנו במסירות נפש הכי גדולה, ואז תראו שעוד יבוא היום שיבואו לכל הפחות מיליון אנשים על ראש השנה לרבנו בעיר אומן. אף שזה עכשיו חלום גדול, יראו עינינו וישמח לבנו ותגל נפשנו בישועתו יתברך, ומי יודע אם אתם תזכו לראות את זה.

(אשר בנחל, כרך יב', מכתב א' תקסו, שנת תשל"ד)

אני יודע ומאמין באמונה שלמה, כי סוף כל סוף נראה נסים נגלים, איך שדבר רבנו יכבוש את כל העולם כולו, וכולם יסעו אל ציונו הקדוש, ואף שעכשיו כל העניין נראה כחלום, אך יש לי קבלה וכו' שכך יהיה.

(אשר בנחל, כרך ח', מכתב תתקטו, שנת תשל"ד)

יחד עם זאת, היו אנשים שלא זכו לטוס לאומן והם התקבצו בקיבוץ של אנשי שלומנו. יהודים יקרים אלו עשו מאמצים כבירים להגיע ולבסוף הזכות הגדולה נמנעה מהם. כזה הוא סיפורו של יהודה שהכרתיו לראשונה ביום השני של ראש השנה ב'היכל הקודש' בבני ברק.

יהודה התפלל עמנו, בשמחה עילאית ובחדוותא דלבא. בסיום התפילה ניגשתי אליו וברכתי אותו בברכת "שנה טובה ומבורכת". לאחר החלפת מספר מילות נימוס התפתחה בינינו שיחה מעניינת, במהלכה סיפר לי יהודה את סיפורו:

"אני תושב אלעד ובעצם הייתי אמור לטוס לאומן, רכשתי כרטיס טיסה ב- 900 דולר והכל היה מוכן כבר לטיסה, אותה אני מתכנן כבר שנה שלמה…

בתי התינוקת חלתה בערב שבת בדלקת ריאות חריפה, אושפזה בבית הרפואה "מעייני הישועה". וברגע אחד כל התוכניות השתבשו. רעייתי ואני עברנו לגור אצל קרובי משפחה בבני ברק. שם בבית המשפחה רעייתי טיפלה בתינוקת הרכה שנולדה לפני מספר שבועות ואני נאלצתי לשהות ליד מיטתה של בתי החולה כל השבת והיום הראשון של ראש השנה.

רק היום מצבה של הבת השתפר מאוד והרופאים אמרו לי שאוכל ללכת להתפלל מחוץ לבית הרפואה כך זכיתי להגיע למניין שלכם" – סיפר יהודה שדמעות של שמחה מציפות את עיניו.

"פה בבית המדרש קיבלתי חיות שמחה והתלהבות מחודשת. לא זכיתי  אומנם להגיע לאומן, אך זכיתי להתפלל בקיבוץ של אנ"ש, אשרינו שהתפללנו ביחד".

כדי לחזק את יהודה ואת יתר המתפללים שנבצר מהם להגיע לאומן, הצגתי בפניהם את דברי קודשו של מוהרא"ש אשר כתב לאנשים שבורי לב  שהתאכזבו קשות על כך שלא הגיעו לאומן.

לקט הדברים הרי הוא לפניכם.

ראה לחזק את עצמך מאוד מאוד, שגם אתה זכית להתפלל בקיבוץ רבנו בבני ברק. בוודאי הקיבוץ באומן אין למעלה מזה, אבל מי שאינו יכול להיות באומן, אזי בכל מקום שרק מתקבצים עשרה מאנשי שלומנו, שם נקרא קיבוץ, לכן ראה להחיות את עצמך בזה מאוד מאוד.

(אשר בנחל, כרך פ', מכתב  יז תקפא, שנת תשנ"ב)

יתירה מזאת, בכל שנה אנשים היו שולחים מכתב למוהרא"ש ומספרים לו את מרירות לבם שלא רק שלא זכו להגיע לציון רבנו אלא אף נתקעו בדרך, בגבול רומניה רוסיה. אנשים שבורים אלו מצאו ניחומים במכתביו של הצדיק שניחם עודד והרגיע אותם על מעלתם הגדולה ועל התיקונים שזכו לעשות בדרך לציון רבנו

וכך כתב הצדיק במכתביו:

לנכון קיבלתי את מכתבך, וכן אני מבין מרחוק את צערך הקשה ממה שעבר עליך על הדרך, שנתקעת באמצע הדרך, ולא זכית להגיע על ראש השנה.

עם כל זאת עליך לדעת, כי בוודאי זה מתיקוני רבנו, ובוודאי הייתה בזה כוונה עמוקה, שתישארו על אם הדרך, כדי לתקן נשמות המשוטטות שם מאות שנה, ולא היו יכולים לעלות רק על ידי שזכיתם להיות שם על ראש השנה.

כי בוודאי אין דבר כזה, מי שרוצה לנסוע, ומשתוקק ומוסר את נפשו להגיע אל ציון רבנו, ונוסע כבר ונתקע באמצע הדרך, בוודאי זה מתיקוני רבנו, שזה רצון רבנו שתהיו שם.

ובוודאי גם אתם זכיתם למה שזכיתם על פי תיקוני רבנו שתהיו שם. על כן אסור ליפול בדעתך כלל, רק לשמוח כל השנה, ובפרט שזכינו להיפגש ביחד באומן.

(אשר בנחל, כרך פ', מכתב  יז תקעב, ח' תשרי תשנ"ב)

ראה לחזק את עצמך להיות בשמחה עצומה, ותהיה סבלן גדול על כל מה שעובר עליך. כי תדע, שכל מה שעובר עליך – הכול בהשגחה פרטית ממנו יתברך. כי בוודאי רבנו רצה שתבואו אליו, וכן מסרתם את נפשכם, ונסעתם אל ציון רבנו על ראש השנה, אך נתקעתם באם הדרך.

עליך לדעת, כי הכול זה תיקוני רבנו, כי מי יודע מה תיקנתם שם על ידי העיכוב שהתעכבתם בדרך. כי יש נשמות ערומות המסתובבות בעולם הזה כבר מאות בשנים, ולא היה להם תיקון, ועל ידי שנתקעתם בדרך והתפללתם במניין על גבול רומניה ורוסיה, על ידי זה אתם מתקנים את הנשמות האלה.

אף שאני יודע שאתה קטן בעיניך, ואתה חושב מה שוות התפילות שלי, מה שוות העבודות שלי… עד שאזכה לעסוק בתיקון נשמות… אל תאמר כן, כי בוודאי עניין הנשמות הוא נעלם נעלם נעלם ונסתר נסתר נסתר מכל בני אדם. ואם היו בני אדם יודעים את גודל מעלתם בשמים, היו תמיד מחזקים את עצמם בכל מיני אופנים שבעולם.

(אשר בנחל, כרך פ', מכתב  יז תקעג, ח' תשרי תשנ"ב)

מה אומר לך, ידידי היקר! ראוי לך לשמוח מאוד על נועם חלקך, על אשר בנחל שם גורלך.

הן אמת שאני יודע, שאתה שבור מאוד מאוד מכל מה שעבר עליך, בפרט בעניין הנסיעה של ראש השנה, שנתקעתם באמצע הדרך, ולא זכיתם להגיע לאומן על ראש השנה. עם כל זאת ראו להתחזק מאוד מאוד, כי בוודאי זה היה מאת רבנו, והוצרכתם לתקן משהו באמצע הדרך. ומי יודע את גודל השעשועים שזכיתם שם. על כן אתה צריך לעשות כל מיני פעולות שבעולם להיות בשמחה.

(אשר בנחל, כרך פ', מכתב  יז תקפז, שנת תשנ"ב)