קסא. האם רבנו הלך עם שטריימל?
אודות מה ששאלת אם רבנו הלך עם שטריימל, כן הוא בימי מוהרנ"ת, שרבנו חבש שטריימל, וכן מוהרנ"ת בעצמו היה חובש שטריימל (כן הוא ב'עלים של תרופה', מכתב שעד).
כן נהג אחריו ר' נחמן טולטשינער ובנו ר' אברהם וכן נוהג ר' יצחק נרו יאיר (זצ"ל). כי הוא מלבוש ישראל, ועלינו ללבושו ולא להתבייש מפני המלעיגים.
כן יעזור לך ה' יתברך, שגם כן אתה תהיה נזהר בזה כל ימי חייך, והלבוש הזה הנהיג הבעל שם טוב הקדוש…
אף שבאמת כובע זה אינו מעכב לעבודת ה' יתברך, אף על פי כן כובע זה נתחבב כבר בין אלפים ורבבות רבבות מישראל מימות הבעל שם טוב הקדוש, ובפרט שגם רבנו חבשו, עלינו גם לילך במנהג טוב זה.
(אשר בנחל כרך יח, מכתב ב' תקצא, תשלז)
קסב. האם רבנו הלך עם פאות ארוכות?
רבנו הלך בפאות ארוכות (עיין שבחי הר"ן, סימן טו) מוהרנ"ת הלך בפאות ארוכות (עיין בימי מוהרנ"ת, חלק ב).
שמעתי מרבי לוי יצחק שרצון רבנו היה, שנלך עם הפאות לחוץ (היינו, לא אחורי האוזן) ועיין בליקוטי מוהר"ן (חלק א', סימן יז) שלפעמים איש הישראלי עושה נענוע בפאה שלו, וגורם שעשועים גדולים למעלה אצלו יתברך, וצריך לקיים כל זאת בתמימות ובפשיטות גדולה.
(אשר בנחל כרך יח, מכתב ב' תקצא, תשלז)
קסג. מה מקור השם חשמונאים?
אודות ששאלת בעניין החשמונאים וכו'. הנה מובא בספרים שהם נקראים על שם העיר חשמונה בפרשת מסעי (במדבר, לג, כט) ויש שרצו לומר, שהם מהעיר חשמון בספר יהושע (יהושע, טו, כג).
ומצאתי דבר נפלא בספר 'בני יששכר', (מאמרי חודשי כסלו טבת, מאמר ד', אות לח) ח'ש'מ'ו'נ'א'י ראשי תבות:
"ח'ודש ש'בת מ'ילה א'סרו י'וונים ו'עתה נ'תקנו".
היינו בחנוכה, אז התיקון לשלוש מצוות אלו. ומסביר – למה רצו היוונים את שלוש המצוות האלו? כי רצו את הטבע על ההשגחה, וזה ל'בנה מ'אדים ש'בתאי – שלושה כוכבי לכת, והמה נכנעים אל ישראל על ידי הנהגת התורה.
שבתאי – על ידי מצוות שבת. מאדים – על ידי מצוות מילה, לבנה – על ידי קידוש החודש. וזה ראשי תבות ח'ש'מ'ו'נ'א'י'- ח'ודש ש'בתאי מ'אדים ו'המה נ'כנעים א'ל י'שראל, עיין שם.
(אשר בנחל כרך יח, מכתב ב' תרכה, תשלח)
קסד. מה מעלת ווידוי דברים?
אודות שאלתך מה מעלת ווידוי דברים וכו', עליך לדעת, אשר בזה שאדם מתוודה לקדוש ברוך הוא, בזה מגלה שמאמין בו יתברך, כי אחרת לא היה מתוודה. על כן מצוות ווידוי היא המצווה הגדולה ביותר.
ורואים במציאות, אשר בני אדם עושים עוול לזולתם, ואצל זולתם מתחילה להיכנס שנאה כלפיהם, ואומרים לעצמם:
"הלא עשיתי לו טובות רבות, עזרתי לו בכל רגע ורגע, הלוויתי לו בעת צרתו וכו', ולפתע פתאום הוא עושה לי עוול, מציק ומרע לי, תחת להכיר טובה וכו' ?!"
על כן מתמלאים בליבם שנאה גדולה כלפיו, ובו ברגע שההוא בא ואומר:
"שגיתי, טעיתי, לא חשבתי על מעשי, מחול לי, סלח לי! אני מכיר את מקומי, ומודה שעשיתי לך רע, אתה היית טוב כלפי, ומסרת נפשך בעבורי, ושילמתי לך רעה, אבל אז לא הייתי שפוי בדעתי, לא מדעת עשיתי, על כן סלח לי!"
תיכף ומיד מתעוררת בהם מידת הרחמים ומוחלים וסולחים: ואפילו יהא אדם האכזרי והקשוח ביותר, אם בא זולתו לבקש סליחה, ובחרטה שלא ישוב לאיוולתו, תיכף ומיד יתמלא לבו רחמים, וימחול בלב שלם.
על אחת כמה וכמה באין ערך כלל הקדוש ברוך הוא, שהוא אב הרחמן, ואפילו כשאדם חוטא, הכוח של המקום ברוך הוא נמצא בתוכו, ועם מה הוא חוטא?
עם כוחותיו יתברך, כי אם יוציא ממנו הקדוש ברוך הוא את החיות, הוא כבר פגר מת, חתיכת אדמה, ואף על פי שאדם לוקח את הכוחות שנותן הבורא ומורידם לטומאה, רחמנא ליצלן, אף על פי כן רואים רחמנותו יתברך, שמרחם על בריותיו, ונותן להם את החיות לחיות, לנשום, לראות, ללכת, להתנועע וכו', ומחכה בסבלנות רבה, עד שישובו אליו בתשובה ויכירוהו.
ולכן כשאדם בא ומבקש סליחה ממנו יתברך, ואומר:
"ריבונו של עולם, לא הכרתי אותך, לא ידעתי שאתה נמצא בי, לא זכרתי שאתה פה אתי". בוודאי מוחל וסולח לו: כי זה מה שהוא יתברך מחכה מאתנו – שנבוא אליו ונכיר אותו.
(אשר בנחל, כרך יח', מכתב ב' תקעב, שנת תשל"ח)
קסה. מהי ענווה אמתית ומהי גאווה?
אודות עניין ענווה וגאווה וכו', הלא כבר אומר רבנו (עיין ליקוטי מוהר"ן, חלק ב', סימנים: כב, עב, ובחלק א', סימן קצז) שאין זה כפי שבני אדם חושבים, שגאווה היינו, שאני מחזיק את עצמי להכי עשיר, הכי חכם, הכי גיבור וכו', וענווה היינו להיפך, שאני מחזיק עצמי להכי עני, הכי מושפל והכי בזוי.
אין זה נקרא גאות וענווה, אלא חנופה בעלמא, שאני רוצה לחנוף את הזולת, אזי אני עושה עצמי מסכן או טיפש וכדומה, אלא מהי ענווה וגאות אמתית? כשאדם יודע, שהקדוש ברוך הוא מחייה מהווה ומקיים את כל העולם כולו, ודומם, צומח חי מדבר זה אלוקות, זו שלמות ענווה.
היינו, שאני מבטל את עצמי לקדוש ברוך הוא, ואף שיתנו לי כל הכבוד שבעולם, ויהיה לי כל הכסף, אין זה מזיז אצלי כהוא זה, כי אני יודע שהכול מאתו יתברך, אזי מה שייך בזה גאווה, כי הלא אני נמצא בידיו יתברך?!
ולהיפך, ברגע שאדם שוכח מהקדוש ברוך הוא, וחושב שהכול בא מכוחו הוא, הוא צבר כסף, הוא צבר כוח וכבוד, זו נקראת גאות, כי סילק את השכינה ממנו.
(אשר בנחל, כרך יח', מכתב ב' תריב, שנת תשל"ח)
קסו. האם אנשי שלומנו נהגו לרקוד בליל חג השבועות?
אודות ששאלת, אם אמת, שאצל אנשי שלומנו רוקדים הרבה בליל חג השבועות כשערים כל הלילה.
כן הוא אמת, כי אי אפשר לקבל את התורה, רק על ידי שמחה. כמובא כמה פעמים בדברי רבנו, כי השמחה היא הכלי לקבל בו את אור התורה.
ובאמת מנהג זה הוא מנהג קדמון עוד מהבעל שם טוב הקדוש ותלמידיו הקדושים שנהגו כך…
וכן אנשי שלומנו נזהרים ללכת לטבול קודם אור היום, שאז הוא עת רצון נורא ונפלא מאוד מאוד, כי אז נפתח שער החמישים מקווה העליונה (עיין ליקוטי מוהר"ן, חלק א', סימן נו).
(אשר בנחל כרך יח, מכתב ב' תרסז, תשלח)
קסז. מדוע נזהרים אנשי שלומנו לטבול בליל שבועות?
אנשי שלומנו נזהרים ללכת לטבול קודם אור היום, שאז הוא עת רצון נורא ונפלא מאוד מאוד, כי אז נפתח שער החמישים. מקווה העליונה (עיין ליקוטי מוהר"ן, חלק א', סימן נו).
(אשר בנחל, כרך יח', מכתב ב' תרסז, שנת תשל"ח)
קסח. איזו מסכת כדאי לסיים בערב פסח?
אודות שאתה שואל בעניין סיום לערב פסח, כי אתה בכור, והזמן קצר. אתה יכול לסיים מסכת 'תמיד', והיא גם מסכת, ויש לה רק כשמונה דפים, וזה בנקל לך.
(אשר בנחל, כרך יח', מכתב ב' תרעב, שנת תשל"ח)
קסט. מה המקור למנהג שיהיו בעת הלוויה והקבורה עשרה אנשים?
אודות ששאלת מהיכן המנהג, שיהיו לפחות עשרה אנשים בהלוויה ובקבורה, חיפשתי ומצאתי בשאלות ותשובות "מחנה חיים", חלק א', תשובה כג', שמאריך בזה, עיין שם.
כשמלווים את המת, ראוי ונכון לומר מזמור צא: "יושב בסתר" כמה וכמה פעמים. ואם מלווים אישה, ראוי ונכון לומר "אשת חיל" כל המזמור (משלי לא). כי זו סגולה למת להינצל ממה שצריך להינצל, ועל כולם – טוב מאוד ללוות את המת ולהתבודד אז אליו יתברך, ולבקש ולהתחנן ממנו יתברך, שבשעה שילוו אותו, שיהיה את מי ללוות וכו'.
היינו שימלא את עצמו בחיים חיותו עם תורה ועם תפילה ועם מצוות ומעשים טובים, כי רק זה אשר מלווה את האדם.
(אשר בנחל כרך יט, מכתב ב' תשכד, תשלח)
קע. כיצד יידע האדם שהוא עושה צדקה וחסד בלב שלם?
אם אדם עושה צדקה וחסד, אף שיודע שיקבל בחזרה עלבונות וביזיונות שפיכות דמים, ויהיו לו כפויי טובה, אך הוא ממשיך לעשות חסד, סימן שהצדקה והחסד שלו הם בלב שלם.
ולכן זהו הניסיון לכל אחד בזה העולם – שייעשה את הצדקה והחסד רק בשביל הקדוש ברוך הוא ולא בעבור הבריות.
כי אדם ישלמו לו רע תחת טוב וזה ברור! אך אם ממשיך בעשיית החסדים והטובות, ואינו מסתכל על אשר משלמים לו בחזרה, בזה מגלה טוהר לבו, שכוונתו עם אמת, והקדוש ברוך הוא ישלם לו בחזרה כפל כפליים, וטוב יותר לקבל את השכר מאתו יתברך ולא מבשר ודם, שהיום כאן ולמחר בקבר.
(אשר בנחל כרך יט, מכתב ב' תשה, תשל"ח)
