מה יותר טוב, להתבודד ביום או בלילה? ובלילה, האם עדיף יותר אחר חצות?

מאת שמעון:
שלום עליך רבי ומורי. יש לי שאלה, מה יותר טוב, להתבודד ביום או בלילה? והאם יותר טוב להתבודד קודם חצות או אחר חצות?

השאלה הופנתה דרך מערכת 'ברסלב סיטי' ללשכת כ"ק מוהרא"ש שליט"א, הצדיק מיבנאל, אשר השיב במכתב נפלא.

תשובה:

שלום וברכה אל שמעון נ"י

לנכון קבלתי את מכתבך.

אני לא מבין את שאלתך? רביז"ל אמר (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן נ"ד) אדם צריך להרגיל את עצמו מהרגע שהוא קם משינתו, שתיכף ומיד יזכיר את עצמו בו יתברך, וכך צריך ללכת עד שהוא הולך לישון, נמצא שמהרגע שאדם קם והוא מרגיש שהקדוש ברוך הוא נמצא עמו, ואין בלעדו יתברך כלל, אזי צריכים לפתוח את הפה ולדבר אל הקדוש ברוך הוא, וכך ימשיך לדבר עד שהולך לישון.

ועל כן למה צריכים לבלבל את עצמו? אדם צריך לדעת שמלא כל הארץ כבודו, ואמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ס"ב)

למה אדם לא מתפלל להקדוש ברוך הוא, מפני שאין לו אמונה, כי אם היה מאמין באמונה אמיתית שהוא יתברך מלא כל הארץ כבודו, ושוקד על שפתיו, אזי היה תמיד מדבר עמו יתברך.

ולכן אני לא מבין את שאלתך מה שאתה שואל, מה יותר טוב להתפלל ביום או בלילה וכו', אדם צריך תמיד לדבר אל הקדוש ברוך הוא, וצריך שתדע שכל דיבור ודיבור שאדם מדבר עמו יתברך, זה הצלחה נצחית. ולמה בני אדם לא מדברים אל הקדוש ברוך הוא? הרי פיהם ברשותם וכו', אלא אדם חושב שהוא צריך לדבר עכשיו כמה שעות וכו', ומחמת שהוא מבוהל ומבולבל וכו', או שיש לו מניעות אחרים וכו', על ידי זה הוא לא מדבר אפילו דיבור אחד לפניו יתברך וכו', ובאמת גילה לנו רביז"ל (חיי מוהר"ן סימן ת"מ) אפילו כשאין יכולין לדבר בהתבודדות רק תיבת רבונו של עולם גם כן טוב מאד, ואמר שיכולין להכיר באחד אם יש לו התבודדות וכו', עיין שם. היינו כשאדם מיושב בדעתו, סימן שהוא מתבודד הרבה עמו יתברך.

ולכן אדם צריך להרגיל את עצמו לדבר אל הקדוש ברוך הוא תמיד, ולא להתבלבל משום דבר, ואפילו שהוא לא יכול לדבר רק דיבור אחד, יהיה יקר בעיניו מאד מאד הדיבור הזה, כי מכל דיבור שבר ישראל מדבר אל הקדוש ברוך הוא, נעשה מזה רעש בכל העולמות, ומחמת שרוב בני אדם לא מאמינים בעצמם וכו', נדמה להם מה כבר יהיה אם אדבר דיבור אחד וכו', ובאמת זה טעות, כי עם דיבור אחד יכולים לנענע את כל העולמות וכו', ולפטור את עצמו מכל הדינים שעליו וכו'.

לדוגמא כשאדם הולך על הרחוב עליו לבקש "רבונו של עולם שמרני אל כי חסיתי בך, ותשמור את עיניי שלא אכשל בהסתכלויות ובראיות אסורות", ואם כבר נכשל חס ושלום, תיכף ומיד יתוודה ויאמר "רבונו של עולם יצרי הרע בוער בי עד מאד, ונכשלתי עכשיו בראיה אסורה". אם אדם היה מרגיל את עצמו כך לדבר כל היום, פה דיבור ושם דיבור וכו' וכו', אזי היה אצלו ענין אחר לגמרי, והיה מיושב בדעתו וכו', והיה ניצול מכל מיני צרות ויסורים וכו', כי זה שייך על כל פרט ופרט בהחיים, כגון מדברים לשון הרע ורכילות וכו', עליו תיכף ומיד לומר "רבונו של עולם תשמור אותי שאני לא יכשל בלדבר לשון הרע ורכילות", או כשיש מחלוקת וכו', תיכף ומיד יאמר "רבונו של עולם שלא יהיה לי שום חלק עם בעלי מחלוקת, ותשמור אותי שלא אתערב עם שום בעלי מחלוקת".

ולכן אני לא מבין את שאלתך וכו', אדם צריך להרגיל את עצמו תמיד לדבר עם הקדוש ברוך הוא בתמימות ובפשיטות גמור.

ואמר רביז"ל (שיחות הר"ן סימן קנ"ד) שעיקר מה שהגיע למדרגתו הוא רק על ידי ענין פראסטיק (פשיטות) שהיה מדבר הרבה, ומשיח הרבה בינו לבין קונו, ואמר תהלים הרבה בפשיטות. ועל ידי זה דייקא הגיע למה שהגיע, ואמר אם הייתי יודע שהשם יתברך יעשה ממני מה שאני עתה, דהיינו חידוש כזה, הייתי עושה ביום אחד מה שעשיתי בשנה כולה (כלומר שהיה מזדרז כל כך בעבודתו עד שמה שהיה עושה ועובד השם יתברך בשנה כולה היה עושה ביום אחד), והיה מתגעגע מאד אחר מעלת העבודה של פראסטיק (פשיטות) באמת, ואמר איי איי פראסטיק. גם אמר שדיבר עם כמה צדיקים גדולים ואמרו גם כן שלא הגיעו למדריגתם כי אם על ידי ענין פראסטיק, שעסקו בעבודתם עבודת השם יתברך בפשיטות גמור בהתבודדות ושיחה בינו לבין קונו וכו'. ועל ידי זה דייקא הגיעו למה שהגיעו.

הקדוש ברוך הוא השומע תפילות ישראל ישמע בתפילתי שאני מבקש ומתפלל בעדך תמיד שיהיה לך הצלחה מרובה ובכל אשר תפנה תשכיל ותצליח.

המאחל לך ברכה והצלחה מן השמים