מה הוא בעצם חסיד ברסלב? ומה מוטל על חסיד ברסלב בזמננו?

שאלה:

מאת יקותיאל:
שלום וברכה. אני מקורב אל רבנו ז"ל כבר כמה שנים וברוך השם אני זוכה גם להיות כל שנה בראש השנה באומן. רציתי לשמוע מהרב מה הוא בעצם חסיד ברסלב? ומה מוטל על חסיד ברסלב בזמננו?

השאלה הופנתה דרך מערכת 'ברסלב סיטי' ללשכת כ"ק מוהרא"ש שליט"א, הצדיק מיבנאל, אשר השיב במכתב נפלא.

תשובה:

בעזה"י יום א' לסדר קרח כ"ז סיון ה'תשע"ב

שלום וברכה אל יקותיאל נ"י

לנכון קבלתי את מכתבך.

התפקיד של כל חסיד ברסלב הוא לציית את רביז"ל, שזה שלימות ההתקרבות, כמובא בדבריו ז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן קכ"ג) העיקר והיסוד שהכל תלוי בו, לקשר עצמו להצדיק שבדור, ולקבל דבריו על כל אשר יאמר כי הוא זה, דבר קטן ודבר גדול. ולבלי לנטות חס ושלום, מדבריו ימין ושמאל, כמו שאמרו חכמינו הקדושים (ספרי שופטים) 'אפילו אומר לך על ימין שמאל ועל שמאל ימין תאמין לו', ולהשליך מאתו כל החכמות, ולסלק דעתו כאילו אין לו שום שכל, בלעדי אשר יקבל מהצדיק והרב שבדור. וכל זמן שנשאר אצלו שום שכל עצמו, אינו בשלימות, ואינו מקושר להצדיק. ולכן צריכים לזרוק את השכל שלו ולקיים את דברי הצדיק האמת שהוא רביז"ל בתמימות ובפשיטות גמור.

הדבר הראשון שביקש אותנו מאד מאד להיות רק בשמחה, ולהכריח את עצמו עם כל הכוחות להיות בשמחה, ואמר (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן כ"ד) מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד, ותיכף ומיד כשאדם רוצה להיות איש כשר, עבירה שהוא בעצבות, וצריכים לעשות כל מיני פעולות שבעולם להיות רק בשמחה, כי הס"מ מכניס את כל אחד בעצבות ובמרירות ובדכאון, ובזה הוא לוכד את כל העולם, ולכן מוכרחים להכריח את עצמו עם כל הכוחות רק להיות בשמחה.

הדבר השני שהזהירנו מאד להרגיל את עצמנו לדבר עמו יתברך כאשר ידבר איש אל רעהו, בתמימות ובפשיטות גמור, ואמר (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן כ"ה) ההתבודדות הוא מעלה עליונה וגדולה מן הכל. דהיינו לקבוע לו על כל פנים שעה או יותר להתבודד לבדו באיזה חדר או בשדה, ולפרש שיחתו בינו לבין קונו בטענות ואמתלאות בדברי חן ורצוי ופיוס, לבקש ולהתחנן מלפניו יתברך, שיקרבו אליו לעבודתו באמת. ותפלה ושיחה זו יהיה בלשון שמדברים בו וכו', ואת כל אשר עם לבבו ישיח ויספר לפניו יתברך, הן חרטה ותשובה על העבר, והן בקשת תחנונים לזכות להתקרב אליו יתברך מהיום ולהלאה באמת, וכיוצא בזה כל חד לפום דרגה. ויזהר מאד להרגיל עצמו להתמיד בזה מדי יום ביום שעה מיוחדת.

ואי אפשר להסביר את גודל הענין הזה שאדם מרגיל את עצמו לדבר אל הקדוש ברוך הוא, עד שגילה לנו רביז"ל בעצמו (שיחות הר"ן סימן קנ"ד) שעיקר מה שהגיע למדריגתו הוא רק על ידי ענין פראסטיק (פשיטות) שהיה מדבר הרבה, ומשיח הרבה בינו לבין קונו, ואמר תהלים הרבה בפשיטות, ועל ידי זה דייקא הגיע למה שהגיע.

ואמר אם הייתי יודע שהשם יתברך יעשה ממני מה שאני עתה, דהיינו חידוש כזה, הייתי עושה ביום אחד מה שעשיתי בשנה כולה (כלומר שהיה מזדרז כל כך בעבודתו עד שמה שהיה עושה ועובד השם יתברך בשנה כולה היה עושה ביום אחד), והיה מתגעגע מאד אחר מעלת העבודה של פראסטיק (פשיטות) באמת, ואמר איי איי פראסטיק. גם אמר שדיבר עם כמה צדיקים גדולים ואמרו גם כן שלא הגיעו למדריגתם כי אם על ידי ענין פראסטיק, שעסקו בעבודתם עבודת השם יתברך בפשיטות גמור בהתבודדות ושיחה בינו לבין קונו וכו'. ועל ידי זה דייקא הגיעו למה שהגיעו.

הדבר השלישי שגילה לנו רביז"ל זה את סדר הלימוד שלו (שיחות הר"ן סימן ע"ו) שסיפר עמנו הרבה בענין זה, שטוב ללמוד במהירות ולבלי לדקדק הרבה בלימודו. רק ללמוד בפשיטות בזריזות. ולבלי לבלבל דעתו הרבה בשעת לימודו מענין לענין, רק יראה להבין הדבר בפשיטות במקומו. ואם לפעמים אינו יכול להבין דבר אחד, אל יעמוד הרבה שם ויניח אותו הענין וילמד יותר להלן. ועל פי הרוב ידע אחר כך ממילא מה שלא היה מבין בתחילה כשילמד כסדר בזריזות להלן יותר, ואמר שאין צריכין בלימוד רק האמירה לבד, לומר הדברים כסדר, וממילא יבין.

ולא יבלבל דעתו בתחילת לימודו שירצה להבין תיכף, ומחמת זה יקשה לו הרבה תיכף ולא יבין כלל, רק יכניס מוחו בהלימוד ויאמר כסדר בזריזות וממילא יבין. ואם לא יבין תיכף יבין אחר כך. ואם ישארו איזה דברים שאף על פי כן לא יוכל לעמוד על כוונתו, מה בכך? כי מעלת ריבוי הלימוד עולה על הכל, וכמו שאמרו חכמינו הקדושים (שבת ס"ג.): 'לגמור והדר לסבור ואף על גב דלא ידע מה קאמר' שנאמר (תהלים קי"ט כ') "גרסה נפשי לתאבה", כי על ידי ריבוי הלימוד שילמד במהירות ויזכה ללמוד הרבה, על ידי זה יזכה לעבור כמה פעמים אלו הספרים שלומד, לגומרם ולחזור להתחיל ולגומרם פעם אחר פעם. ועל ידי זה ממילא יבין בפעם השני והשלישי כל מה שלא היה מבין בתחילה, כל מה שאפשר להבין ולעמוד על דבריהם, ודיבר רביז"ל הרבה מאד בענין זה.

ואי אפשר לבאר דברים אלו בכתב היטב. אבל באמת הוא דרך עצה טובה מאד בענין הלימוד. כי על ידי זה יכולים לזכות ללמוד הרבה מאד לגמור כמה וכמה ספרים וגם יזכה להבין הדברים יותר, מאשר היה לומד בדקדוק גדול כי זה מבלבל מאד מן הלימוד. וכמה בני אדם פסקו מלימודם לגמרי על ידי ריבוי הדקדוקים שלהם. ומאומה לא נשאר בידם. אבל כשירגיל עצמו ללמוד במהירות בלי דקדוקים הרבה, התורה תתקיים בידו, ויזכה ללמוד הרבה מאד, גמרא ופוסקים כולם, ותנ"ך ומדרשים וספרי הזוהר וקבלה ושאר ספרים כולם, ומי שמרגיל את עצמו ללמוד בדרך זה, הוא נעשה מתמיד עצום, שתמיד קורא במקרא וגורס במשניות ובגמרא וכו' וכו'.

הדבר הרביעי שימסור את נפשו לגלות ולפרסם את דעת רביז"ל בעולם, כי זה קירוב הגאולה, ורביז"ל רצה מאד מאד שנקרב אחרים, ואמר (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן י"ד) שאי אפשר לעלות את כבודו יתברך אלא על ידי שמקרבים רחוקים, ודבר זה מאד מאד חשוב בעיניו יתברך.

ולכן כל מי שנמנה על אנשי שלומינו היקרים, מוכרח להשתדל להפיץ את אור רביז"ל בעולם, ואי אפשר לתאר את גודל הזכות שיש לו בזה שמקרב אחרים, וזה דבר גדול מאד לדבר גם עם הזולת עם דיבורי אמונה והשגחה פרטיית, ועל ידי זה יחזור הדיבורים אליו, וכמו שאמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן קפ"ד) כשיש אור ישר נעשה אור חוזר, כי כשמדברים עם הזולת ואפילו לא פועלים אצלו, על כל פנים הדיבורים חוזרים אליו, שהוא נתעורר מהדיבורים האלו, ולכן אשרי מי שזוכה לקרב אחרים, וזה תיקון גדול מאד מאד, ורביז"ל רצה מאד שאנשי שלומינו יעסקו בזה, ואפילו שיסעו נסיעות העיקר לקרב רחוקים, ותמיד עורר אותנו על זה, וכל אלו שלא רצו לעסוק בזה, קרא אותם עצים יבשים (חיי מוהר"ן סימן תקנ"ג), ובזוהר מאד מפליג באלו שמקרבים רחוקים, ואמרו (תרומה קכ"ח:) תא חזי כל מאן דאחיד בידא דחייבא, ואשתדל ביה למשבק ארחא בישא, איהו אסתלק בתלת סלוקין מה דלא אסתלק הכי בר נש אחרא, גרים לאכפייא סטרא אחרא, וגרים דאסתלק קודשא בריך הוא ביקריה, וגרים לקיימא כל עלמא בקיומיה לעילא ותתא, ועל האי בר נש כתיב (מלאכי ב') "בריתי היתה אתו החיים והשלום" וזכי למחמי בנין לבנוי, וזכי בהאי עלמא וזכי לעלמא דאתי, כל מארי דינין לא יכלין למידן ליה בהאי עלמא ובעלמא דאתי, עאל בתריסר תרעי ולית מאן דימחי בידיה. ועל דא כתיב (תהלים קי"ב) "גבור בארץ יהיה זרעו דור ישרים יבורך הון ועושר בביתו וצדקתו עומדת לעד זרח בחשך אור לישרים" וגו'.

הדבר החמישי שישתדל מאד לנסוע לראש השנה אל ציון רביז"ל, שהוא כל כך הזהיר אותנו על דבר זה, ואמר בפירוש (חיי מוהר"ן סימן ת"ג) הראש השנה שלי עולה על הכל, והיה פלא אצלי מאחר שהמקורבים שלי מאמינים לי ולמה לא יזהרו כל האנשים המקורבים אלי שיהיו כולם על ראש השנה איש לא יעדר, כי כל ענין שלי הוא רק ראש השנה, והזהיר לעשות כרוז שכל מי שסר אל משמעתו ומקורב אליו יהיה על ראש השנה אצלו לא יחסר איש.

ומי שזוכה להיות על ראש השנה ראוי לו לשמוח מאד מאד, כמו שכתוב (נחמיה ח') "אכלו מעדנים ושתו ממתקים כי חדות הוי"ה הוא מעוזכם" וזה נאמר על ראש השנה, ואף שזה בא מאד מאד קשה לאדם, עם כל זאת צריכים למסור את נפשו ולבוא אליו בראש השנה, שאז כולם מוכרחים לבוא, וידוע שרביז"ל הרבה לדבר מענין ציונו הקדוש, מי שזוכה לבוא אפילו באמצע השנה זה דבר גדול מאד, ואמר שיהיה לו מזה תענוג גדול מאד, ולכן אשרי מי שיכול לחטוף להיות בכל פעם אצל ציון רביז"ל אפילו באמצע השנה (אם רק יכול), אבל בראש השנה צריכים כולם לבוא.

העולה על הכל להתמיד הרבה בספרי רביז"ל, כי בפירוש גילה לנו (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן קצ"ב) אשר פניו שכלו ונשמתו נמצאים בתוך ספריו הקדושים, וידוע אשר רביז"ל רצה מאד מאד שנלמד את ספרו הקדוש "לקוטי מוהר"ן", עד שיהיה שגור על פיו, וכבר נשמע מפיו הקדוש שאמר (חיי מוהר"ן סימן שמ"ו) שהספר הקדוש שלו לקוטי מוהר"ן שיצא בעולם הוא אתחלתא דגאולה, ואמר מאחר שיצא בעולם אני חפץ מאד שילמדו אותו, כי צריכים ללמוד אותו הרבה עד שיהיה שגור בעל פה, כי הוא מלא מוסר והתעוררות גדול מאד להשם יתברך אשר אין ערוך אליו, אחר כך אמר בפירוש שהלימוד בחיבוריו הקדושים הוא אתחלתא דגאולה; אשרי מי שמתמיד בספריו הקדושים "לקוטי מוהר"ן", "סיפורי מעשיות", "ספר המדות" ובשיחותיו הקדושים אשר רשמם מוהרנ"ת ז"ל "שיחות הר"ן", "חיי מוהר"ן", ויעשה מכל ספר שיעור אחד ביום עד שיהיה בקי בהם, ואז טוב לו כל הימים.

הלוואי שתכניס את הדברים האלו בתוך לבך, אז תדע מה זה חסיד ברסלב, ומה הוא צריך לעשות בימי חיי הבלו, כל זמן שהוא נמצא בזה העולם.

הקדוש ברוך הוא השומע תפילות ישראל ישמע בתפילתי שאני מבקש ומתפלל בעדך תמיד שיהיה לך הצלחה מרובה ובכל אשר תפנה תשכיל ותצליח.

המאחל לך ברכה והצלחה מן השמים