שאלה: מאת יקותיאל: השאלה הופנתה דרך מערכת 'ברסלב סיטי' ללשכת כ"ק מוהרא"ש שליט"א, הצדיק מיבנאל, אשר השיב במכתב נפלא. תשובה: |
||
![]() |
||
בעזה"י יום א' לסדר קרח כ"ז סיון ה'תשע"ב שלום וברכה אל יקותיאל נ"י לנכון קבלתי את מכתבך. הדבר הראשון שביקש אותנו מאד מאד להיות רק בשמחה, ולהכריח את עצמו עם כל הכוחות להיות בשמחה, ואמר (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן כ"ד) מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד, ותיכף ומיד כשאדם רוצה להיות איש כשר, עבירה שהוא בעצבות, וצריכים לעשות כל מיני פעולות שבעולם להיות רק בשמחה, כי הס"מ מכניס את כל אחד בעצבות ובמרירות ובדכאון, ובזה הוא לוכד את כל העולם, ולכן מוכרחים להכריח את עצמו עם כל הכוחות רק להיות בשמחה. ואי אפשר להסביר את גודל הענין הזה שאדם מרגיל את עצמו לדבר אל הקדוש ברוך הוא, עד שגילה לנו רביז"ל בעצמו (שיחות הר"ן סימן קנ"ד) שעיקר מה שהגיע למדריגתו הוא רק על ידי ענין פראסטיק (פשיטות) שהיה מדבר הרבה, ומשיח הרבה בינו לבין קונו, ואמר תהלים הרבה בפשיטות, ועל ידי זה דייקא הגיע למה שהגיע. ואמר אם הייתי יודע שהשם יתברך יעשה ממני מה שאני עתה, דהיינו חידוש כזה, הייתי עושה ביום אחד מה שעשיתי בשנה כולה (כלומר שהיה מזדרז כל כך בעבודתו עד שמה שהיה עושה ועובד השם יתברך בשנה כולה היה עושה ביום אחד), והיה מתגעגע מאד אחר מעלת העבודה של פראסטיק (פשיטות) באמת, ואמר איי איי פראסטיק. גם אמר שדיבר עם כמה צדיקים גדולים ואמרו גם כן שלא הגיעו למדריגתם כי אם על ידי ענין פראסטיק, שעסקו בעבודתם עבודת השם יתברך בפשיטות גמור בהתבודדות ושיחה בינו לבין קונו וכו'. ועל ידי זה דייקא הגיעו למה שהגיעו. ולא יבלבל דעתו בתחילת לימודו שירצה להבין תיכף, ומחמת זה יקשה לו הרבה תיכף ולא יבין כלל, רק יכניס מוחו בהלימוד ויאמר כסדר בזריזות וממילא יבין. ואם לא יבין תיכף יבין אחר כך. ואם ישארו איזה דברים שאף על פי כן לא יוכל לעמוד על כוונתו, מה בכך? כי מעלת ריבוי הלימוד עולה על הכל, וכמו שאמרו חכמינו הקדושים (שבת ס"ג.): 'לגמור והדר לסבור ואף על גב דלא ידע מה קאמר' שנאמר (תהלים קי"ט כ') "גרסה נפשי לתאבה", כי על ידי ריבוי הלימוד שילמד במהירות ויזכה ללמוד הרבה, על ידי זה יזכה לעבור כמה פעמים אלו הספרים שלומד, לגומרם ולחזור להתחיל ולגומרם פעם אחר פעם. ועל ידי זה ממילא יבין בפעם השני והשלישי כל מה שלא היה מבין בתחילה, כל מה שאפשר להבין ולעמוד על דבריהם, ודיבר רביז"ל הרבה מאד בענין זה. ואי אפשר לבאר דברים אלו בכתב היטב. אבל באמת הוא דרך עצה טובה מאד בענין הלימוד. כי על ידי זה יכולים לזכות ללמוד הרבה מאד לגמור כמה וכמה ספרים וגם יזכה להבין הדברים יותר, מאשר היה לומד בדקדוק גדול כי זה מבלבל מאד מן הלימוד. וכמה בני אדם פסקו מלימודם לגמרי על ידי ריבוי הדקדוקים שלהם. ומאומה לא נשאר בידם. אבל כשירגיל עצמו ללמוד במהירות בלי דקדוקים הרבה, התורה תתקיים בידו, ויזכה ללמוד הרבה מאד, גמרא ופוסקים כולם, ותנ"ך ומדרשים וספרי הזוהר וקבלה ושאר ספרים כולם, ומי שמרגיל את עצמו ללמוד בדרך זה, הוא נעשה מתמיד עצום, שתמיד קורא במקרא וגורס במשניות ובגמרא וכו' וכו'. ולכן כל מי שנמנה על אנשי שלומינו היקרים, מוכרח להשתדל להפיץ את אור רביז"ל בעולם, ואי אפשר לתאר את גודל הזכות שיש לו בזה שמקרב אחרים, וזה דבר גדול מאד לדבר גם עם הזולת עם דיבורי אמונה והשגחה פרטיית, ועל ידי זה יחזור הדיבורים אליו, וכמו שאמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן קפ"ד) כשיש אור ישר נעשה אור חוזר, כי כשמדברים עם הזולת ואפילו לא פועלים אצלו, על כל פנים הדיבורים חוזרים אליו, שהוא נתעורר מהדיבורים האלו, ולכן אשרי מי שזוכה לקרב אחרים, וזה תיקון גדול מאד מאד, ורביז"ל רצה מאד שאנשי שלומינו יעסקו בזה, ואפילו שיסעו נסיעות העיקר לקרב רחוקים, ותמיד עורר אותנו על זה, וכל אלו שלא רצו לעסוק בזה, קרא אותם עצים יבשים (חיי מוהר"ן סימן תקנ"ג), ובזוהר מאד מפליג באלו שמקרבים רחוקים, ואמרו (תרומה קכ"ח:) תא חזי כל מאן דאחיד בידא דחייבא, ואשתדל ביה למשבק ארחא בישא, איהו אסתלק בתלת סלוקין מה דלא אסתלק הכי בר נש אחרא, גרים לאכפייא סטרא אחרא, וגרים דאסתלק קודשא בריך הוא ביקריה, וגרים לקיימא כל עלמא בקיומיה לעילא ותתא, ועל האי בר נש כתיב (מלאכי ב') "בריתי היתה אתו החיים והשלום" וזכי למחמי בנין לבנוי, וזכי בהאי עלמא וזכי לעלמא דאתי, כל מארי דינין לא יכלין למידן ליה בהאי עלמא ובעלמא דאתי, עאל בתריסר תרעי ולית מאן דימחי בידיה. ועל דא כתיב (תהלים קי"ב) "גבור בארץ יהיה זרעו דור ישרים יבורך הון ועושר בביתו וצדקתו עומדת לעד זרח בחשך אור לישרים" וגו'. ומי שזוכה להיות על ראש השנה ראוי לו לשמוח מאד מאד, כמו שכתוב (נחמיה ח') "אכלו מעדנים ושתו ממתקים כי חדות הוי"ה הוא מעוזכם" וזה נאמר על ראש השנה, ואף שזה בא מאד מאד קשה לאדם, עם כל זאת צריכים למסור את נפשו ולבוא אליו בראש השנה, שאז כולם מוכרחים לבוא, וידוע שרביז"ל הרבה לדבר מענין ציונו הקדוש, מי שזוכה לבוא אפילו באמצע השנה זה דבר גדול מאד, ואמר שיהיה לו מזה תענוג גדול מאד, ולכן אשרי מי שיכול לחטוף להיות בכל פעם אצל ציון רביז"ל אפילו באמצע השנה (אם רק יכול), אבל בראש השנה צריכים כולם לבוא.
|