בקרוב אהיה מורה למקצועות קודש בתיכון דתי, כיצד אחזק את התלמידים?

שאלה:

מאת יאיר:
לכבוד הצדיק האהוב מחיה הנפשות, שלום ובריאות שלמה וטובה. בשנת הלימודים הבאה אהיה מורה בתיכון דתי בכיתה ט' במקצועות קודש תורה, נביא, גמרא והלכה. כיצד אפשר לעורר בתלמידים היקרים אהבה וחשק ללימודים הקדושים הללו, וכיצד אפשר "להדליק" אותם לאהבת ה' ועבודת ה'?

השאלה הופנתה דרך מערכת 'ברסלב סיטי' ללשכת כ"ק מוהרא"ש שליט"א, הצדיק מיבנאל, אשר השיב במכתב נפלא.

תשובה:

בעזה"י יום ב' לסדר בלק י"ב תמוז ה'תשע"ב

שלום וברכה אל יאיר נ"י

לנכון קבלתי את מכתבך.

אין לך מושג את גודל הזכות שיש לך שנעשית מלמד ומורה לתלמידים, כי זה הזכות הכי גדולה שרק יכולים לקוות ולצפות, כמאמרם ז"ל (בבא בתרא ח:) על הפסוק (דניאל י"ב) "ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד" אלו מלמדי תינוקות; והפירוש הפשוט הוא, כמו שלא יכולים לספור את הכוכבים, כי הם לאין ספור, כך אי אפשר להסביר את גודל השכר של מלמדי תינוקות שמחדירים בהם אמונה פשוטה בו יתברך, ויראת שמים שלימה.

ולכן אשרי מי שהוא עכשיו מלמד תינוקות של בית רבן, ומחדיר בהם אמונה פשוטה בו יתברך, וזכותו גדול בשמים, עד שאין יכולין לספור את הזכויות שלו, כמו שאי אפשר לספור את הכוכבים.

מלמד ומורה אסור לו אף פעם להשפיל תלמידים בשום פנים ואופן וכו', ההצלחה הכי גדולה עם תלמידים רק להגביה אותם ולזרוק מחמאות על ימין ועל שמאל, וזה מגביה את הבטחון העצמי של התלמיד, וזה צריך להיות העבודה של כל מלמד ומורה רק להגביה את התלמיד, ולהראות לו את יופי החיים וכו', ולצייר לו הכל ורוד וכו', ובזה הוא בונה את העתיד של התלמיד וכו'. ואם שיש שאוחזים אחרת וכו', זה טעות חמורה, כי בלהשפיל תלמיד ולהראות לו הטעויות שלו וכו', זה רק מכניס בו דכאון פנימי וכו', וכעס על החברה וכו', וחוסר בטחון עצמי וכו', והורסים לו את כל העתיד שלו וכו'. ולכן העבודה של מלמד ומורה צריך להיות רק להגביה את התלמיד, ולהראות לו שהוא כן יכול וכו', והוא כן יצליח וכו', ולבנות את האישיות שלו וכו'.

אנחנו מוצאים סיפור מה שחכמינו הקדושים מספרים (תענית כ"ד.) רב איקלע לההוא אתרא גזר תעניתא ולא אתא מיטרא, נחית קמיה שליחא דצבורא אמר משיב הרוח ונשב זיקא אמר מוריד הגשם ואתא מיטרא, אמר ליה מאי עובדך, אמר ליה מיקרי דרדקי אנא ומקרינא לבני עניי כבני עתירי, וכל דלא אפשר ליה לא שקלינא מיניה מידי, ואית לי פירא דכוורי, וכל מאן דפשע משחדינא ליה מינייהו ומסדרינן ליה ומפייסינן ליה עד דאתי [רב הגיע לאיזה עיר והיה שם בצורת, וגזר להתענות כדי שירד גשם, ולא ירד גשם, פתאום קם אחד והיה שליח ציבור, ורק התחיל לומר "משיב הרוח" התחילו לנשוב רוחות, "מוריד הגשם" התחיל לבוא גשם עז, שאל אותו רב מה העבודה שלך שבזכות זה שהתפללת וכבר הגיע רוחות וגשמים? ענה ואמר אני מלמד תינוקות, ואני מלמד לכולם בשווה בין בני העניים ובין בני עשירים, ומי שאין לו כסף אני לא לוקח ממנו תשלום, ויש לי בריכה של דגים (אקווריום) וכל ילד שמתרשל בהלימוד, אני משחד אותו עם דגים, ומפייס אותו בכל מיני פיוסים עד שהוא בא ולומד], רואים מכל זה שזה היה דרכם של חכמינו הקדושים רק באהבה ובפיוס וכו', יכולים לשבות את לב התלמיד.

העולה על הכל לספר להתלמידים המון סיפורים של חכמי ישראל וצדיקי הדור, שזה מושך מאד את לב התלמיד, וכמו שאמר רביז"ל (לקוטי מוהר"ן חלק א' סימן רמ"ח) דע שסיפורי מעשיות מצדיקים, הוא דבר גדול מאד, כי על ידי סיפורים מצדיקים נתעורר ונתלהב הלב בהתעוררות גדול להשם יתברך בחשק נמרץ מאד, כי הרשימו שעשה אותו הצדיק שמספרין ממנו, על ידי עבודתו את השם יתברך, זאת הרשימו נתעוררת בעת שמספרין מהצדיק, והיא מעוררת להשם יתברך בהתעוררות גדול, ולכן מה טוב ומה נעים להיות רגיל ולספר סיפורים להתלמידים, שזה מושך את הלב אליו יתברך. והרב הקדוש מצאנז זי"ע בעל "דברי חיים" שאל פעם את המלמדים של בניו האם הם לומדים איתם מוסר? והשיבו כן! וכששאל אותם איזה ספרי מוסר? ענו ואמרו "חובת הלבבות". ענה ואמר להם לא לזה התכוונתי, אלא תספרו להם סיפורי צדיקים מהרבי רבי אלימלך מליזענסק זי"ע ומהרבי רבי זושא מאניפאלי זי"ע. רואים מזה את גודל הכח של סיפורי צדיקים, שמושך את הלב של הילדים לחקות אותם.

הקדוש ברוך הוא יעזור שיהיה לך הצלחה מופלגת עם התלמידים, כי כך אמרו חכמינו הקדושים (סנהדרין יט:) כל המלמד בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו.

המאחל לך ברכה והצלחה מן השמים