האם בגלל שאני נכשל בשמירת העיניים עלי להפסיק לעזור בקריאת התורה?

שאלה:

מאת דור:
הייתי בתקופה של רוחניות טובה כולל תפילות במניין ועזרה בקריאת התורה בבית הכנסת אך בזמן האחרון יצרי מתגבר עלי, וגורם לי תאווה להסתכל בתמונות אסורות. האם זה נקרא צביעות? והאם עלי להפסיק לעזור בקריאה בבית הכנסת?

השאלה הופנתה דרך מערכת 'ברסלב סיטי' ללשכת כ"ק מוהרא"ש שליט"א, הצדיק מיבנאל, אשר השיב במכתב נפלא.

תשובה:

בעזה"י יום א' לסדר פנחס י"ח תמוז ה'תשע"ב

שלום וברכה אל דור נ"י 

לנכון קבלתי את מכתבך.

אדם צריך להתחזק ביתר שאת ביתר עוז, ושום דבר בעולם לא יוכל לשבור אותו, יהיה איך שיהיה ויהיה מה שיהיה, אסור להשבר משום דבר, יש דיבור מרביז"ל "כשאדם אוכל חזיר, על כל פנים שיראה שלא ירד השומן על זקנו", זאת אומרת אם אחד כבר נכשל בעוון חמור, שעל כל פנים שלא ילך לו בתאווה ובתאבון, אותו דבר נפלת ונכשלת בהסתכלות תמונות אסורות, ובכל מיני זבל וזוהמא ולכלוך וכו', זה לא אומר שאתה צריך לעזוב עכשיו את כל הקדושה שאתה כן זוכה.

עצתי שהדבר הראשון שתמסור את נפשך להיות רק בשמחה, כי כל התאוות רעות, ובפרט תאוות ניאוף שבוער באדם, זה בא מהקליפה שנקראת על שם יללה, שמכנסת באדם עצבות ומרירות ודכאון פנימי, ומזה בא שהוא מחפש בזבלים וכו', או בכלי משחית וכו', כל מיני עירום תיעוב וזיהום וכו', להסתכל בהם וכו', וככל שנכנס בזה, נופל יותר בדכאון פנימי, כי נכשל בחטא המגונה של הוצאת זרע לבטלה, שמטמטם את מוחו ודעתו, ומעקם את לבו וכו', עד שהוא מלא קושיות וספיקות עליו יתברך וכו', עד שמשתגע לגמרי, כי הניאוף משגע את האדם, כמובא בדברי רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ל"ו) כי הנואף הוא משוגע לגמרי, ובפרט מי שמרגיל את עצמו להסתכל בתמונות תועבה וכו', או מסתכל על נשים, הוא משוגע לגמרי, כמו שכתוב (דברים כ"ח ל"ד) "והיית משוגע ממראה עיניך אשר תראה". כי מי שלא שומר על העינים שלו נעשה משוגע ממש פשוטו כמשמעו, ורוב המשוגעים משתגעים רק מחמת תאוות ניאוף.

ולכן כדי להתרפאות מהמחלה הזו, אתה צריך לעשות כל מיני פעולות שבעולם רק להיות בשמחה, כי רביז"ל אמר (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן כ"ד) שגם חכמי הרופאים אמרו שכל המחלות והחלאים רעים באים לאדם רק מחמת חסרון השמחה, ולכן צריכים להתאמץ ביתר שאת ביתר עוז להיות בשמחה, כי השמחה היא רפואה לכל, ולהיפך העצבות והמרה שחורה זה מביא לאדם את כל המחלות.

ולכן תכריח את עצמך להיות בשמחה, וחכמינו הקדושים אמרו (תנחומא שמיני) אין השמחה ממתנת לאדם, לא כל מי ששמח היום שמח למחר, ולכן ראה לחטוף שמחה ולהיות תמיד בשמחה, ועל ידי זה יומשך עליך ברכה והצלחה בכל מעשה ידיך, והרגע שתהיה שש ושמח, כבר תגעל להסתכל על תמונות תועבה, ולעשות כל מיני חטאים ועוונות, ולאונן וכו', להוציא זרעו לבטלה וכו', שזה בעצמו הורג את האדם לגמרי, ומשגע אותו וכו', ולכן תיקח את עצמך בידיך, אבל בשום פנים ואופן אל תעזוב את הקדושה, וסוף כל סוף אחר הרע תבוא אל הטוב, רק תחזיק מעמד ולהתפלל בכל יום על מדת השמחה, שרק זה מה שיכול להציל אותך, ולכן תהיה רגיל לומר בכל יום ובכל עת את התפלה הזאת:

רבונו של עולם זכיני להיות בשמחה תמיד, ואזכה להרגיש את השמחה ברמ"ח איברי ושס"ה גידי, עד שהשמחה תגיע לרגלי, שאזכה לרקוד בכל יום מרוב שמחה על גודל החסד שעשית עמדי, שנבראתי מזרע ישראל, ואני יכול לקיים את מצוותיך, אנא רחם עלי והרחק ממני את העצבות והעצלות, וזכיני לדבר בכל יום עם אחרים משמחה, ואזכה לשמח את אחרים, ועל ידי זה גם אני אזכה לשמוח, ובזכות השמחה אזכה להכלל בך לגמרי, עד שלא אראה לפני עיני רק את אמתת מציאותו יתברך, איך שאתה מחיה ומהווה ומקיים את כל הבריאה כולה, וזכיני לאמונה ברורה ומזוככת שאזכה לדעת בידיעה ברורה שאתה נמצא ואין בלעדיך נמצא, ועל ידי זה תמחול לי על כל עוונותי, ואזכה להכלל בך מעתה ועד עולם אמן סלה.

הקדוש ברוך הוא השומע תפילות ישראל ישמע בתפילתי שאני מבקש ומתפלל בעדך תמיד שיהיה לך הצלחה מרובה ובכל אשר תפנה תשכיל ותצליח.

המאחל לך ברכה והצלחה מן השמים