שאלה: מאת יצחק: השאלה הופנתה דרך מערכת 'ברסלב סיטי' ללשכת כ"ק מוהרא"ש שליט"א, הצדיק מיבנאל, אשר השיב במכתב נפלא. תשובה: |
||
בעזה"י יום ב' לסדר פנחס י"ט תמוז ה'תשע"ב שלום וברכה אל יצחק נ"י לנכון קבלתי את מכתבך. רביז"ל אמר (שיחות הר"ן סימן נ"א) כנגד התאוות המטרידים את האדם, באמת אין נמצא שום תאוה כלל, כי אכילה ושתיה הוא הכרח לקיום הגוף, וגם בנים מוכרחים להוליד, וכל זה האדם מוכרח, ואם כן אין שום תאוה כלל, רק שצריכים להתנהג בהם בקדושה ובטהרה. והשכל של האדם יכול לעמד כנגד כל התאוות. כי הקדוש ברוך הוא יהב חכמתא לחכימין (דניאל ב' כ"א), כי יש לכל אחד חכמה בכח, רק שצריכין להוציאם מכח אל הפועל. ובזה השכל לבד שיש לכל אחד בכח חכמתו דהיינו מה שיש לו מעוצם בריאתו, מלבד מה שהשם יתברך מוסיף ליתן חכמה לחכימין, בכח חכמתו לבד יכול גם כן לעמוד כנגד התאוות. ואפילו מי שכבר נמשך אחר תאוות עולם הזה ועבר מה שעבר, ונפגם שכלו ונתבלבל ונתמעט, אף על פי כן במעט מעט שכל הנשאר יכול גם כן לעמוד. ואפילו נקודה אחת מן השכל יכולה לעמוד כנגד כל העולם עם התאוות. ובכל מקום שהוא יכולין להיות סמוכין להשם יתברך וכו', עיין שם. רואים מכל זה שהעיקר מה שאדם צריך לבקש את הקדוש ברוך הוא הוא שיהיה לו שכל ודעת, כדי שיידע איך להתנהג עם כל דבר. אדם צריך לאכול, והוא מוכרח לאכול, כדי שיהיה לו כח לעבוד את הבורא יתברך שמו בתמימות ובפשיטות גמור, והס"מ תופס את האדם עם החכמות שלו וכך מפילו, הרי רביז"ל גילה לנו בפירוש (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ס"ב) שעל ידי אכילתן של ישראל נעשה יחוד בין קודשא בריך הוא ושכינתיה אפין באפין, כמו שכתוב (רות ב') "לעת האוכל גשי הלום" דייקא בעת אכילה יכולים לעשות יחוד בין קודשא בריך הוא ושכינתא, רק אם המאכלים הם בכשרות, שבזה צריכים מאד מאד להקפיד, ואז דייקא בעת אכילה נעשה יחוד בין קודשא בריך הוא ושכינתא, כי באמת המאכל הוא דבר גשמי, וכשבר ישראל חושב בעת האוכל הרי המאכל שאני אוכל זה גם כן ממנו יתברך, ובתוך המאכל גם כן יש אלקות, נמצא שעל ידי שחושב דבר זה נעשה יחוד בין קודשא בריך הוא ושכינתא, כי מכוון שגם גשמיות המאכל זה אלקותו יתברך. ואמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן ז') שבעת אכילה אדם יכול להגיע לרצון גדול שיתלהב מאד אחריו יתברך, רואים מכל זה אשר דייקא להיפך כשבר ישראל אוכל עם כוונה פשוטה שיהיה לו כח לעבוד את הבורא יתברך שמו, וכן מכוון שהמאכל גם כן אלקות יתברך, על ידי זה נעשה יחוד גדול למעלה. ולכן מאין אתה לוקח הנהגות כאלו לסגף את עצמך לא לאכול וכו', הרי זה יחלש את גופך ולא תוכל לא להתפלל ולא ללמוד ולא לקיים שאר מצוות, הרי שלך לפניך מה שאמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן א') שהיצר הרע מתלבש עצמו במצוות העיקר שיפילו אחר כך על ידי זה בנפילה כזו שלא יוכל לקום, ואנחנו יודעים שרביז"ל הקפיד עלינו מאד מאד לא לקחת לעצמנו שום תעניתים וסיגופים וכו', רק להרבות בשיחה בינו לבין קונו, לדבר הרבה עמו יתברך, שתיכף ומיד כשאדם מרגיל את עצמו לדבר אל הקדוש ברוך הוא אזי כל המוח שלו הולך כבר בצורה אחרת לגמרי, וכן זוכה לישוב הדעת אחר, וכל ההתנהגות שלו זה בצורה אחרת לגמרי. והנה יש לנו הנהגה מרביז"ל שהזהיר (חיי מוהר"ן סימן תקט"ו) שלא לאכול בהלעטה, היינו במהירות כדרך גרגרן, כי זהו בחינת (בראשית כ"ה ל') "הלעטני נא", רק להרגיל עצמו לאכול במתינות בישוב הדעת ובדרך ארץ, כדרך שאוכלים בדרך ארץ כשיושב אדם חשוב על השולחן, כך יאכל תמיד, אפילו כשאוכל לבד; ואמר רביז"ל שזה נקרא שבירת תאות אכילה, שאדם לא אוכל כמו רעבתן וזולל וסובא וכו'. וכך נהגו אנשי שלומינו היקרים, לאכול בדרך ארץ גדול מאד, ואם יש לו אורחים הוא מקיים מה שאמרו חכמינו הקדושים (אבות פרק ג') שלשה שאכלו על שלחן אחד ואמרו עליו דברי תורה, כאלו אכלו משלחנו של מקום ברוך הוא, שנאמר (יחזקאל מ"א) "וידבר אלי זה השלחן אשר לפני הוי"ה"; וזה נקרא שלימות שבירת תאוות אכילה, שלא אוכל כמו רעבתן וזולל וסובא, אלא בדרך ארץ גדול, ושומר מה הוא אוכל וכו', היינו לא מאכלי בהמה וכו', וכבר אמר רביז"ל (ספר המדות אות דעת סימן ד') מזונותיו של אדם מולידין טבע באדם לפי טבעם. ולכן צריכים מאד מאד להיזהר מה אוכלים, העיקר שבכל העיקרים להיות תמיד בשמחה, ולא לבלבל את עצמו עם שום דבר שבעולם, כי גם בעבודת השם יתברך יכולים ליפול בטעויות גדולות אם אין לו ישוב הדעת, ולישוב הדעת אמיתי זוכים רק על ידי שיחה בינו לבין קונו להרבות בהתבודדות בתמימות ופשיטות, וכבר אמר רביז"ל (שיחות הר"ן סימן קנ"ד) שהעיקר מה שהגיע למדריגתו הוא רק על ידי ענין פראסטיק (פשיטות) שהיה מדבר הרבה. ומשיח הרבה בינו לבין קונו, ואמר תהלים הרבה בפשיטות. ועל ידי זה דייקא הגיע למה שהגיע, ואמר אם הייתי יודע שהשם יתברך יעשה ממני מה שאני עתה, דהיינו חידוש כזה, הייתי עושה ביום אחד מה שעשיתי בשנה כולה (כלומר שהיה מזדרז כל כך בעבודתו עד שמה שהיה עושה ועובד השם יתברך בשנה כולה היה עושה ביום אחד), והיה מתגעגע מאד אחר מעלת העבודה של פראסטיק (פשיטות) באמת, ואמר איי איי פראסטיק. גם אמר שדיבר עם כמה צדיקים גדולים ואמרו גם כן שלא הגיעו למדריגתם כי אם על ידי ענין פראסטיק, שעסקו בעבודתם עבודת השם יתברך בפשיטות גמור בהתבודדות ושיחה בינו לבין קונו וכו'. ועל ידי זה דייקא הגיעו למה שהגיעו. הקדוש ברוך הוא יעזור לך שתזכה להתחיל להתבודד עמו יתברך, ולבקש ממנו יתברך שתזכה ליישוב הדעת אמיתי, ותאכל ותשתה ותישן כדי שיהיה לך כח לעבוד את הבורא יתברך שמו.
|