האם גם לצדיקים יש 'נפילות'? ומדוע דווקא הם זכו להיות צדיקים?

שאלה:

מאת דוד:
שלום וברכה לכבוד הרב. רציתי לשאול: האם גם לצדיקים הגדולים היו נפילות כמו שיש לאנשים כמונו, או שהם מצליחים להחזיק מעמד כל הזמן? ומה זה נקרא 'נפילה' אצל הצדיקים? ומדוע ה' יתברך בחר דווקא באנשים מסויימים שיהיו צדיקים ולא באחרים?

השאלה הופנתה דרך מערכת 'ברסלב סיטי' ללשכת כ"ק מוהרא"ש שליט"א, הצדיק מיבנאל, אשר השיב במכתב נפלא.

תשובה:

בעזה"י יום ד' לסדר עקב כ' אב ה'תשע"ב

שלום וברכה אל דוד נרו יאיר ויזרח

לנכון קבלתי את מכתבך.

רביז"ל אמר (לקוטי מוהר"ן, חלק א', סימן ע"ב) שגם להצדיקים הכי גדולים יש יצר הרע גדול מאד, אבל היצר הרע שלהם זה מלאך קדוש, היינו מידת הגבורה שנאחז בהם, אבל היצר הרע של המון עם, הוא מגושם מאד שבא מעכירת הדמים וכו', וזה יצר הרע מזוהם שוטה פתי וסכל וכו', שנמשך אחר תאוות נשים וכו', והיצר הרע הזה הוא שטות ושיגעון וסכלות גדול, כי מי שיודע קצת מגדולת הבורא יתברך שמו, ואיך שאין בלעדו יתברך כלל, לו כבר אין נסיונות קשים ומרים של יצר הרע מגושם ומזוהם בתאוות ניאוף וכו', יש אצלו ניסיון של מידת הגבורה דקדושה.

הרי שלך לפניך שגם צדיקים גדולים יש להם נפילות וכו', אבל רביז"ל אמר (לקוטי מוהר"ן, חלק א', סימן ל"ח) שהירידות והנפילות של גדולי מובחרי הצדיקים זה עדיין מדריגה גבוהה מאד אצל שאר צדיקים ומכל שכן להמון עם.

כשהייתי ילד קטן היה אבי מורי הגאון זי"ע רגיל לקנות לי ספרי סיפורי צדיקים, והייתי קורא אותם בתשוקה עצומה, ומאד מאד התלהבתי גם כן להיות צדיק, אבל כפי שכלי הקטן בהיותי בגיל צעיר היה לי שתי קושיות, ולא היה לי שום תירוץ על זה, וזה הפריע לי מאד, ובכל פעם שקראתי יותר ויותר סיפורי צדיקים וגדולתם, ואיך שהם מטיילים בשמיים וכו', היה לי שתי קושיות חזקות עד מאד.

א. מדוע השם יתברך בחר דווקא באנשים מסויימים שיהיו צדיקים ולא באחרים?

ב. מה זה לעלות בשמיים וכו', או לטייל בשמיים וכו', או להיות בשמיים וכו'?

וכשנעשיתי בגיל חמש עשרה ואז מצאתי בפעם הראשונה ספר "משיבת נפש" [שזה אות התחזקות מליקוטי עצות המשולש], ספר נפלא כל כך, התלהבתי מהספר הזה עד שביום אחד סיימתי את הספר הזה כולו שלש פעמים, בתשוקה עצומה, ואז נתרץ לי שתי הקושיות שהפריע לי כמה וכמה שנים.

א. הקדוש ברוך הוא לא בחר אנשים מסויימים להיות צדיקים, אלא אלו האנשים המסויימים בחרו בהקדוש ברוך הוא ועזבו את כל השטויות של הבלי העולם הזה, ומסרו נפשם עבורו יתברך, ואף שהיו גם להם עליות וירידות וכו', נסיונות קשים ומרים וכו', עם כל זאת בחרו רק בו יתברך, עד שנעשו צדיקים גדולים, ולא הסיחו דעתם כרגע ממנו יתברך.

ב. על ידי שאדם מרגיל עצמו לדבר עמו יתברך בלשון שרגיל בו, שזה נקרא התבודדות, ומתמיד בזה ימים ושנים, אזי לבסוף זוכים להגיע לדביקות כזו עד שמורידים את השכינה בזה העולם, והם מסובבים עם אלוקותו יתברך, ואין למראה עיניהם רק אמיתת מציאותו יתברך, ולא שומעים כלום רק את קולו יתברך וכו', ומרוב דביקותם בו יתברך מהפכים את העולם הזה הגשמי והחומרי אל רוחני, ומטיילים עמו יתברך כמו שכתוב (ויקרא כ"ו י"ב) "והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לאלקים ואתם תהיו לי לעם", ופירש"י, אטייל עמכם בגן עדן כאחד מכם ולא תהיו מזדעזעים ממני, היינו מרוב דביקות באין סוף ברוך הוא, מרגישים ממש את אמיתת מציאותו יתברך, ותמיד רק מדברים עמו יתברך, ומטיילים בעולמות העליונים בשמות ויחודים כמו בבית ועליה וכו', אשריהם ואשרי דבקיהם.

המאחל לך ברכה והצלחה מן השמים