|
שאלה: מאת איילה: יש גישה שאומרת שצריך לחבק ולנשק, ולהגיד שאוהבים ולהסיח את דעתו למשהו אחר, ולהביא לו משהו אחר או להביא לו את מה שרוצה. ויש גישה ש"אצלנו בבית לא מרביצים ולא צועקים" ושמים את הבן בחדר ורק אחרי 2-3 דקות של בכיות מחזירים אותו. יש כל מיני דעות סותרות בתיאוריות חינוך הילדים היום… איך אפשר ללכת בדרך האמצע? אנחנו רוצים לחנך למידות ודרך ארץ שמאוד חשוב אצל רביז"ל. אנחנו רוצים לעשות את מה שהכי נכון לילדים שלנו. יורנו הצדיק את העצה בדרך התורה והיראה בבקשה. תודה רבה. השאלה הופנתה דרך מערכת 'ברסלב סיטי' ללשכת כ"ק מוהרא"ש שליט"א, הצדיק מיבנאל, אשר השיב במכתב נפלא. תשובה: |
||
 |
||
|
בעזה"י יום ד' לסדר כי תצא י"א אלול ה'תשע"ב שלום רב אל איילה תחי' לנכון קבלתי את מכתבך. תשואת חן לך על התפלות שאת מתפללת על רפואתי ובריאותי, יעזור הקדוש ברוך הוא שיתקבלו תפלותיך לרחמים ולרצון לפני אדון כל.
הן אמת שכל ילד וילדה הם סיפור אחר וכו', טבע אחר וכו', ואי אפשר לייעץ על כל פרט בנפרד וכו', כי כשקונים איזו מכונה יש על זה הוראות שימוש וכו', איך משתמשים עם המכונה וכו', לא כן עם הילדים אין דבר כזה, כל ילד או ילדה הם עולמות אחרים. ולכן צריכים ללכת בדרך הממוצעת, להסביר ולהסביר בסבלנות, ואם הילד שהוא בגיל שלוש מתפרע וצורח ונותן מכות לאבא או לאמא, לא מרביצים ולא צועקים, אלא מכניסים אותו בחדר שיצעק ויצרח וכו', וילמד שלא מכים אבא ואמא, ואומרים לו בפירוש אסור להכות אבא ואמא וכו', ואם הוא עושה דווקא מכניסים אותו בחדר וסוגרים את הדלת שיצעק ויצרח, וזה ילמד אותו שלא עושים את זה פעם אחרת, וההורים לא צריכים להתפעל מהצעקות והצרחות שלו וכו', כי הרי עושים את זה לטובתו, שיגדל ידע שיש גבולות וכו'. וכבר אמר רביז"ל (שיחות הר"ן סימן נ"ט) מסוגל יותר לבנים להיות רחוק מהם. לבלי להיות דבוק בהם לשעשע בהם בכל פעם. רק לבלי להסתכל עליהם כלל; וזה עצה נפלאה למי שמבינה, וכן יש דיבור מרביז"ל "לא מנשקים את הילדים, ולא מרביצים את הילדים", והבינו אנשי שלומינו מדבריו ז"ל, שאם אדם מנשק ומשתעשע מה שיותר עם הילדים, אזי הם מתפרעים, ואחר כך צריכים להרביץ להם, וכך כשלא מנשקים ומשתעשעים איתם יותר מדי, אזי לא צריכים אחר כך לבוא לאלימות איתם, אף שאני מוכרח להגיד לך שזה מאד מאד קשה, כי סוף כל סוף ההורים אוהבים את הילדים אהבת נפש, וחיכו עליהם שנים וכו', עם כל זאת החכם עיניו בראשו לדעת איך להתנהג עם הילדים וכו'. ועוד פעם אני מוכרח להגיד לך שזה לא כלל, כי כל ילד וילדה הם עולם אחר לגמרי, וצריכים לדעת בדיוק איך ללכת איתם, אבל דבר אחד צריך להיות מוסכם בין האבא לאמא, שאחד לא יסתור את דברי השני, אם האבא אמר משהו להילדים זה צריך להיות ככה, ואם האמא אמרה משהו להילדים זה צריך להיות ככה, הילדים אסור להם לדעת שאם לא פועלים אצל האבא רצים אל האמא, או להיפך אם לא פועלים אצל האמא רצים אל האבא, ובזה צריכים ההורים להיות חזקים ביניהם, שאחד לא יסתור את השני, וזה יסוד גדול בחינוך שהאבא והאמא יהיו שניהם חזקים ביניהם, ואם הם מחליטים משהו, צריך להיות החלטה כדי לבצע וכו', כמובן לא כדאי לדבר לפני הילדים וכו'. העולה על הכל חינוך מתחיל אצל ההורים בעצמם, הילדים תמיד מחקים את ההורים, אם הבית רגוע וכו', אין צעקות וצרחות וכו', אין ניבול פה וקללות וכו', הכל הולך בסבלנות ובעדינות וכו', כך הילדים יגדלו וכו', ואם זה להיפך יהיה להיפך וכו'. ועל כולם צריכים הרבה תפלה כל יום ויום לשפוך את הלב להקדוש ברוך הוא בדמעות שליש, להצליח עם הילדים, כי מה שתפלה פועלת שום דבר בעולם לא פועל, ובפרט תפלת אבות על בנים זה מאד מתקבל בשמים. וכבר סיפרו לנו חכמינו הקדושים (תנא דבי אליהו רבה פרק י"ח) מעשה בכהן אחד שהיה ירא שמים בסתר וכל מעשיו הטובים שהיה עושה היה עושה בסתר, והיה לו עשרה בנים מאשה אחת, ששה זכרים וארבע נקבות, ובכל יום ויום היה מתפלל ומשתטח ומבקש רחמים ומלחך בלשונו עפר, כדי שלא יבוא אחד מהן לידי עבירה ולידי דבר מכוער. ואמרו לא יצתה אותה שנה ולא שנית ולא שלישית עד שבא עזרא והעלה הקדוש ברוך הוא על ידו את ישראל מבבל, ואותו הכהן עמהם, ולא נכנס הכהן ההוא לעולמו עד שראה כהנים גדולים ופרחי כהונה מבניו ומבני בניו עד חמשים שנה, ואחר כך נכנס אותו הכהן לבית עולמו, עליו הכתוב אומר (תהלים ל"ז) "בטח בהוי"ה ועשה טוב" וגו'. "והתענג על הוי"ה ויתן לך משאלות לבך" וגו', רואים מזה מה תפלה פועלת, אשרי ההורים שמתפללים בכל יום ויום על הצלחת ילדיהם, כי אין לנו אלא פינו להתפלל ולבקש את הקדוש ברוך הוא על הצלחת ילדינו. הקדוש ברוך הוא השומע תפילות ישראל ישמע בתפילתי שאני מבקש ומתפלל בעדך שיהיה לך הצלחה מרובה ובכל אשר תפני תשכילי ותצליחי.
|
