קשה לי להבין כיצד כל מה שקורה לי עם הסובבים אותי זה גם בהשגחה פרטית

שאלה:

מאת אליעזר:

לכבוד הצדיק. רציתי לשאול: האם כל מה שקורה לי מבני אדם הסובבים אותי, זה גם כן בהשגחה? הרי אם מישהו עשה לי משהו זה נעשה מבחירתו האישית, ואיך זה מסתדר עם זה שהכל נגזר מלמעלה וידוע מראש?

השאלה הופנתה דרך מערכת 'ברסלב סיטי' ללשכת כ"ק מוהרא"ש שליט"א, הצדיק מיבנאל, אשר השיב במכתב נפלא.

תשובה:

בעזה"י יום ד' לסדר וילך ג' תשרי ה'תשע"ג

שלום וברכה אל אליעזר נרו יאיר ויזרח 

לנכון קבלתי את מכתבך.

אתה צריך לדעת כי הכל מושגח בהשגחה פרטית ממנו יתברך, דבר גדול או דבר קטן לא נעשה מעצמו אלא מושגח ממנו יתברך, עד שאמרו חכמינו הקדושים (חולין ז.) אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם מכריזין מלמעלה, אדם קיבל מכה באצבע הקטנה והוא כל כך בטוח שזה מפני שלא נזהר וכו', צריך שתדע שאין דבר כזה, אלא הכל מושגח ממנו יתברך שהוא יקבל עכשיו את המכה וכו', ודייקא בזמן הזה ובמקום הזה וכו', ודבר זה קשה להבין בשכל אנושי, כי הם שני הפכים או שיש לך בחירה, או שהכל מתנהג בהשגחה.

ואמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן כ"א) אשר בשכל האנושי אי אפשר להבין איך ההשגחה היא מלובשת בטבע, אם לא שכבר יצא לגמרי משכל האנושי, היינו שהוא בטל ומבוטל לגמרי אל האין סוף ברוך הוא, וכבר אינו רואה משום דבר רק אלקותו יתברך, ואיך זוכים להגיע אל זה? רק אם הוא מקדש את השבעה נרות שלו, האדם יש לו על פניו ועל ראשו מנורה שלימה עם שבעה נרות, והם קשורים אל המח, היינו שתי עיניו, שתי אוזניו, שני נקבי חוטמו, ופיו, הם הם השבעה נרות שלו, והוא צריך לנקות אותם בכל פעם מחדש, עד שעל ידי זה יאיר  לו מוחו בהארה נוראה ונפלאה מאד, ויזכה להכלל בו יתברך.

"עיניו" ישמור מאד לא להסתכל במקומות המטונפים וכו', שעל ידי זה מתערבב מוחו ושכלו ודעתו לגמרי, "אזניו" ישמור מאד לא להשמיע לאזניו כל החסרונות של זה העולם, שעל ידי זה נשברת רוחו לגמרי ונשבר ונעתק ממנו יתברך, "חטמו" צריך לשמור מאד מכעס שעוקר את האדם לגמרי משורשו, ועל ידי זה נתערבב מוחו ושכלו ונופל לקטנות המוחין, "פיו" ישמור לא להפקירו ולדבר כל העולה על רוחו, כי על ידי שמפקיר את דיבורו ומדבר כל העולה על רוחו, אז ביותר נתבלבל דעתו לגמרי.

ולכן כל זמן שאדם לא קידש את השבעה נרות שלו, הוא רחוק מלהבין איך הטבע כסא להשגחתו יתברך הפרטי פרטיית, כי עדיין מוחו ודעתו מעורבבים ומבולבלים לגמרי, וככל שהוא פגום ביותר כמו כן עקר עצמו מעולמות העליונים, וקשה לו להבין רוחניות וכו'. ועל כן זה לוקח עבודה קשה ורבה מאד עד שזוכה לזכך דעתו ומוחו, עד שירגיש איך השגחה מלובשת בתוך הטבע ממש, וכל זמן שלא זיכך עצמו, קשה לו להבין איך רוחניות וגשמיות מחוברין יחדיו, ולכן רוב רובם של בני העולם אין להם שום השגה בזה, ולכן הם מפרידים בין טבע לבין השגחה, וקשה לו קושיות וספיקות וכו', והם מאד מאד מבולבלים ושורים בקושיות וכו', עד שיש שנופלים בכפירות ואפיקרוסות וכו', והכל מפני שכלי המוחין אינם מזוככים וכו'.

ולכן כל העולם מלאים קושיות וספיקות, ונכנסים בהם מחשבות של כפירות וכו', ומכל שכן שאינם מבינים ולא יכולים להבין איך הטבע והשגחה אחד, וכמו שאמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן י"ז) שבאמת אין הפרש בין טבע לבין השגחה וכו' עיין שם, רק אדם צריך שיהיה מוח מחשבתו בטל ומבוטל אל האין סוף ברוך הוא, ואז יבין את כל זה, איך שכל מה שקורה עמו אפילו מבעל בחירה זה גם כן ממנו יתברך, ותמיד יהיה שש ושמח ושום דבר לא יוכל להפילו למרה שחורה ולעצבות, מאחר שידע בידיעה ברורה ומזוככת שהכל יד השם, ויסתתר בסתר צל כנפיו יתברך, ויתפרדו כל פועלי אוון ויתהפך לו הכל לטובה.

ואמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ר"ן) הטבע מחייבת כך והתפלה משנה את הטבע, כי עצם התפלה היא דביקות הבורא יתברך שמו, וכשמתפלל אליו יתברך על ידי זה ממשיך עליו רק השגחתו הפרטיית, ולכן כל מי שרגיל תמיד לדבר עמו יתברך, על ידי זה דייקא מרגיש בכל דבר את השגחתו הפרטיית, וזוכה לזיכוך המוחין ונכלל לגמרי באין סוף ברוך הוא.

המאחל לך חתימה טובה ושנה מתוקה