קשה לי להתפלל בציבור כי אני מרגיש שהאנשים שם מתפללים רק כדי לצאת ידי חובה

שאלה:

מאת גיא:

לכבוד הרב הצדיק שליט"א. ה' יברך אותך על הסבלנות ואורך הרוח שאתה נוהג איתנו בתשובותיך לשאלות שלנו.

השאלה שלי היא לגבי תפילה: הקדוש ברוך הוא זיכה אותי להתפלל באחד מימי השישי במניין של אחד מרבני ברסלב המפורסמים במערת המכפלה, תפילה שהתחילה בניגונים בארבע לפנות בוקר והסתיימה בשמונה בבוקר, תפילה עם ניגוני דבקות ושמחה שמעולם לא טעמתי ומעולם לא הרגשתי כזו התעלות רוחנית. הרגשתי שבאמת הנה זוהי התכלית – לשמוח בתפילה ולהתפלל אל ה'. חזרתי אל ביתי במרכז הארץ ומאז כבוד הרב אני מרגיש כל הזמן פיספוס בתפילה. אני יודע שהרב מדבר הרבה על מעלת התפילה במניין ובציבור, אך מה עושים כשמרגישים בתפילה בבית הכנסת תחושה של "בואו נסיים את התפילה, בואו נסמן וי על תפילת שחרית, מנחה וערבית, ונתקתק את התפילה". איפה הלב והניגון, איפה הכוונה למילים?

אני מבין שישנם אנשים שעובדים וממהרים, אבל גם במניינים של אברכים ההרגשה היא של להיפטר מהתפילה ואני לא מוצא את עצמי שם את לבי בתפילה. לפעמים בתפילת שמונה עשרה אני מנסה לשיר לקדוש ברוך הוא, אבל אז השליח ציבור ממהר ואני לא מספיק להתפלל עם כולם. כבוד הרב יתן עצה כיצד להכניס חיות לתפילה, כיצד לשמוח במזמורים ואיך להתגבר על העייפות והרגילות שיש לפעמים בתפילה בציבור שממהרים ויש את ההרגשה הזאת של "להיפטר" מהתפילה חלילה? תודה רבה כבוד הרב, ימים על ימי מלך תוסיף שנותיו כמו דור ודור.

השאלה הופנתה דרך מערכת 'ברסלב סיטי' ללשכת כ"ק מוהרא"ש שליט"א, הצדיק מיבנאל, אשר השיב במכתב נפלא.

תשובה:

בעזה"י יום ראשון ערב חג הסוכות ה'תשע"ג

שלום וברכה אל גיא נ"י

לנכון קבלתי את מכתבך.

בוודאי אין למעלה מזה מלהתפלל בשמחה עצומה, וכך אמר רביז"ל (ספר המדות אות תפלה סימן ע') על ידי שמחה תבוא תפלתך בהיכל מלך; ואמר (שם סימן פ"א) תפלה שהיא בשמחה היא עריבה ומתוקה להשם יתברך; ואמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן מ"ב) מי שמנגן אותיות התפלה, וקול הנגינה הם בזכות ובבהירות גדולה, אזי מלביש את השכינה בלבושין נהורין, עם כ

ל זאת עליך לזכור שלא בכל פעם יכולים להראות את זה, ובפרט בעת שמתפלל עם ציבור עמך וכו' וכו'.

עיקר גדלות האדם הוא כשאינו נשבר משום דבר, מתי שהוא יכול להרגיש התלהבות ושמחה בהתפלה, אשרי לו ואשרי חלקו, ומתי שנכבה ממנו האור והתשוקה וכו' וכו', ואף על פי כן הוא ממשיך להתפלל, על ידי זה סוף כל סוף יעלה את כל התפלות שהתפלל במשך קטנות המוחין, כמובא בדברי רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן צ"ט) על הפסוק (דברים ג') "ואתחנן אל הוי"ה בעת ההיא לאמר", דהנה האדם צריך להתפלל בדביקות גדול להשם יתברך, אך אם לפעמים יש עת, שאינו יכול להתפלל בדביקות. אל יאמר איני מתפלל כלל, מאחר שאינו יכול לכוון כראוי ולהתפלל בדביקות, והתפלה אינה מקובלת, וכמו שאמרו חכמינו הקדושים (ברכות ל"ד:) על רבי חנינא בן דוסא שהיה מתפלל וכו', אמרו לו וכו', אמר להם אם שגורה תפלתי בפי יודע אני שהוא מקובל ואם לאו יודע וכו', וזהו על דרך שאמרנו, אם בדביקות, שאזי התפלה שגורה ומרוצה בפיו, מקובלת. ואם לאו, חס ושלום, להיפך. אף על פי כן אל יאמר האדם כן, אלא יתפלל תמיד. ואם לא יוכל להתפלל בדביקות כראוי. יתפלל בכל כוחו. כי בעת שיתפלל בדביקות כראוי, אזי יעלה כל התפלות עם התפלה ההיא שהתפלל כראוי, וזה "ואתחנן אל הוי"ה" תמיד, בין בדביקות בין שלא בדביקות. "בעת ההוא לאמר", היינו בעת שאזכה להתפלל בדביקות, שהוא בחינת שגורה תפלתי בפי. והיינו "בעת ההוא לאמר", שהדברים נאמרים ומרוצים בפיו מחמת שמתפלל בדביקות, אז יעלה כל התפלות שהתפלל עד עתה.

הקדוש ברוך הוא יעזור לך שלא תשבר משום דבר ותמיד תהיה בשמחה.

המאחל לך חג שמח