אני רוצה להשקיע את כל כולי בתלמידים, אבל אני מרגיש שזה בא על חשבון משפחתי

שאלה:

מאת צביקה:
אני מלמד בחורים בישיבה ומצד עצמי אני מעונין להשקיע בתלמידים בכל מיני אופנים כי אני גם המלמד שלהם וגם האבא והאמא… אך סוף סוף גם אשתי רוצה לראות קצת את בעלה וגם לנו יש ילדים לחנך. בנוסף, עלי לנסוע לרופאים וטיפולים בשל מחלה שלא עוזבת אותי. בשל כל זה יש לי צער ויסורי מצפון משום שברור לי שאיני מספיק להשלים את המלאכה עם כל בחור למרות שיש לי קשר מצוין עם כולם. רציתי לשאול האם יש מקום לחששות הללו? וכן אשמח לקבל את ברכתכם להצלחה.

השאלה הופנתה דרך מערכת 'ברסלב סיטי' ללשכת כ"ק מוהרא"ש שליט"א, הצדיק מיבנאל, אשר השיב במכתב נפלא.

תשובה:

בעזה"י יום ג' לסדר ויצא ו' כסליו התשע"ג

שלום וברכה אל צביקה נ"י

לנכון קבלתי את מכתבך.

אני לא יודע למה אתה צריך לחיות ברגשי אשמה וצער ויסורי מצפון וכו' וכו', אף אחד לא מכריח אותך להיות מלמד או ראש ישיבה וכו', אם אתה רוצה תעשה את זה באמונה ובאהבה, ואם אתה לא רוצה אל תעשה את זה וכו', אף אחד לא מכריח אותך בעבודה הקדושה הזו וכו'. בוודאי כל אדם צריך לתת מעצמו גם לאשתו ולילדיו, כי זה שייך בכל עבודה ככה, אדם צריך למסור את נפשו בעבודה שקיבל על עצמו, ולעשות את זה בנאמנות, וכשגומר את העבודה הוא צריך לחזור אל אשתו ואל ילדיו, ולתת מעצמו אליהם, ולכן אני לא מבין את הטענות שלך, מה אתה מתלונן? ואיזה חששות יש פה? הבחירה בידך, אם אתה רוצה תהיה ראש ישיבה או מלמד וכו', ואם אתה לא רוצה תגיד שלום וכו', אני לא מבין מה אתה צריך להתבלבל כל כך? אתה צריך תשומת לב?

דבר אחד אני מוכרח להגיד לך, כי מלומדות זה אחריות הכי גדולה שרק יש, כי כן כתב הרמב"ם (פרק ב' מהלכות תלמוד תורה הלכה ג') מלמד התינוקות שהוא מניח התינוקות ויוצא או שהוא עושה מלאכה אחרת עמהן או שהוא מתרשל בלימודן הרי זה בכלל ארור עושה מלאכת ה' רמיה לפיכך אין ראוי להושיב מלמד אלא בעל יראה מהיר לקרות ולדקדק: וכן מובא בשולחן ערוך (יורה דעה סימן רמ"ה סעיף ט"ז) ואין למלמד לנעור בלילה יותר מדאי שלא יהיה עצל ביום ללמוד וכן לא יתענה או לעצור במאכל ומשתה או לאכול ולשתות יותר מדאי כי כל אלו הדברים גורמים שלא יוכל ללמד היטב וכל המשנה ידו על התחתונה ומסלקין ליה; וזה לא כמו סתם עבודה, וידוע שרביז"ל מאד מאד הקפיד לא להיות מלמד, ואמר בפירוש מעסקי עולם הזה, אם אדם נוגע בכסף של הזולת חס ושלום וכו', הוא יכול להחזיר לו את זה, אבל מלמד אם הוא לוקח את הזמן מהילדים וכו', זה לא ניתן להשיב בשום פנים ואופן וכו'.

וכן ידוע שמלמד תינוקות של בית רבן או ראש ישיבה או מורה בבית ספר, הם אשר בונים את מהות התלמיד או התלמידה, כי כפי שבונים את האישיות שלהם, ככה הם ישארו לכל החיים, ואם ישפילו אותם וידכאו אותם, הם ישארו בעלי מומין כל ימי חייהם וכו', כי מלמד או מורה זה אחריות הכי גדולה שרק יכול להיות, זה לא סתם עבודה מפני שאין לי משהו אחר אז אני נעשיתי מורה או מלמד וכו', ולכן אתה צריך להחליט מה אתה רוצה מעצמך?

דבר אחד אתה צריך לדעת שמלמד או מורה צריכים סבלנות כמו פלדה, כי הילדים יכולים להוציא את מחנכיהם משווי משקל וכו' וכו', ומי שאין לו את הסבלנות הזה, לא כדאי לו בכלל להכנס בתחום של הוראה וכו'.

עם כל זאת עליך לדעת שאת השכר של מלמד תינוקות של בית רבן, או מורה בבית ספר, כשיש להם סבלנות, אי אפשר לתאר ולשער את גודל השכר שמקבלים, כמו שחכמינו הקדושים מספרים (עירובין נד:) רבי פרידא הוה ליה ההוא תלמידא דהוה תני ליה ארבע מאה זימני וגמר יומא חד בעיוה למלתא דמצוה תנא ליה ולא גמר אמר ליה האידנא מאי שנא אמר ליה מדההיא שעתא דאמרו ליה למר איכא מילתא דמצוה אסחאי לדעתאי וכל שעתא אמינא השתא קאי מר השתא קאי מר אמר ליה הב דעתיך ואתני ליך הדר תנא ליה ארבע מאה זימני [אחריני] נפקא בת קלא ואמרה ליה ניחא ליך דליספו לך ארבע מאה שני או דתיזכו את ודרך לעלמא דאתי אמר דניזכו אנא ודריי לעלמא דאתי אמר להן הקדוש ברוך הוא תנו לו זו וזו.

הרי שלך לפניך שרבי פרידא היה לו סבלנות, ולמד עם התלמיד ארבע מאות פעם את החומר, ואחר כך התלמיד שכח מה שלמד איתו, אזי התחיל עוד פעם ללמוד איתו ארבע מאות פעמים, אז הקדוש ברוך הוא נתן לו מתנה אריכות ימים ושנים טובות בשביל זה, ודי לחכימא.

הקדוש ברוך הוא השומע תפילות ישראל ישמע בתפילתי שאני מבקש ומתפלל בעדך שיהיה לך הצלחה מרובה ובכל אשר תפנה תשכיל ותצליח.

המאחל לך ברכה והצלחה מן השמים