אני שקוע בבעיות והחיים שלי קשים מאוד. מתי יתחיל להיות קצת טוב?

שאלה:

מאת עזרא:
לצדיק מיבנאל שלום. אני שקוע בבעיות והחיים שלי קשים מאוד, אני סובל ורע לי. מה יהיה איתי? מתי יתחיל להיות קצת טוב?

השאלה הופנתה דרך מערכת 'ברסלב סיטי' ללשכת כ"ק מוהרא"ש שליט"א, הצדיק מיבנאל, אשר השיב במכתב נפלא.

תשובה:

בעזה"י יום ג' לסדר ויצא ו' כסליו התשע"ג

שלום וברכה אל עזרא נ"י 

לנכון קבלתי את מכתבך.

רביז"ל לימד אותנו (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן ב') שאדם צריך להרגיל את עצמו בתודה ובהודאה, להודות להלל ולשבח את הקדוש ברוך הוא על הנסים שעושה עמנו בכל יום ויום, כי אי אפשר לתאר ולשער את גודל הנסים שהקדוש ברוך הוא עושה עם בני אדם, עד כדי כך שהם בעצמם לא יודעים את הנסים שעושה עמהם הקדוש ברוך הוא, וכעין שאמרו חכמינו הקדושים (נדה ל"א.) לעולם אפילו בעל הנס אינו מכיר בנסו.

אדם חושב שיש פה טבע מקרה ומזל, ובשביל זה הוא תמיד בעצבות ובמרה שחורה ובדכאון, ונדמה לו כאילו רק רוצים מלמעלה את הרע שלו, והוא לא קולט איך שהקדוש ברוך הוא שומר עליו בכל עת, הוא חושב שכך צריך להיות שיוכל ללכת, שיכול להתנועע, שיוכל לנשום, שיוכל לראות וכו' וכו', ואינו שם לב שהכל נס אחד גדול מאד, וכך אמרו חכמינו הקדושים (שמות רבה פרשה כ"ד סימן א') בוא וראה כמה נסים עושה הקדוש ברוך הוא עם האדם והוא אינו יודע, שאלולי היה אוכל פת כשהיא חיה, היתה יורדת בתוך מעיו ומשרטת אותו, אלא ברא הקדוש ברוך הוא מעיין בתוך גרגרתו שהוא מוריד את הפת בשלום; אדם חושב שזה טבע שאוכל ובולע את האוכל וכו', ואינו שם לב את הרטיבות שיש בתוך פיו וכו', שעולה לו רוק וכו', וזה כמו מעיין שברא לו הקדוש ברוך הוא בגרונו, כדי שהאוכל ירד בשלום, וזה נס בתוך נס, אדם חושב שזה טבע.

ולכן אשרי אדם שתמיד עוסק רק בתודה ובהודאה, שמרגיל את עצמו לתת תודה להקדוש ברוך הוא על כל דבר, ואז יראה שהחיים לא כל כך מרים כמו שהוא חשב, והקדוש ברוך הוא עושה איתו נסים ונפלאות בכל רגע ורגע שאפילו הוא לא שם לב אל זה, כמאמרם ז"ל (שוחר טוב תהלים ק"ו) אי אפשר לעולם בלא ניסין ובלא פלאין. כיצד, אדם נתון על גבי המטה והנחש בארץ לפניו ובא לעמוד והרגיש בו הנחש, כיון שבא ליתן רגלו עליו ברח הנחש מפניו. ואינו יודע מה פלאי עשה הקדוש ברוך הוא עמו. ומי יודע, הקדוש ברוך הוא. שנאמר, "לעושה נפלאות גדולות לבדו". הוא לבדו יודע ניסים ונפלאות שעושה עמנו; אדם הולך על המדרכה וכו', מותר לו ללכת שמה? בוודאי, זה מקום שמור? בוודאי, והנה לא פעם אחת שמענו שרכב בא ולא יכל לעצור, ועלה על המדרכה והרג בן אדם, או שאר תאונות שקורות למעלה מדרך הטבע, וזה לא על פי שכל, הרי שלך לפניך שהקדוש ברוך הוא עושה נסים ונפלאות עם האדם, אף שהוא לא יודע, שזה "לעושה נפלאות גדולות לבדו". הוא יתברך לבדו יודע ניסים ונפלאות שעושה עמנו, ואנחנו אפילו לא שמים לב אל הנסים והנפלאות שעשה עמנו.

וכתב מוהרנ"ת ז"ל (ליקוטי הלכות כלאי בהמה הלכה ד' אות ט') שכשהאדם רואה גודל צרותיו בגוף ונפש וממון שהוא רחוק מהשם יתברך מאד כמו שהוא יודע בעצמו, וגם בפרנסה ובגוף יש לו גם כן יסורין כמו ששכיח ברוב העולם, ואפילו כשבא עליו איזה צרה ממש חס ושלום, הוא צריך לבל יתבלבל לגמרי מחמת הצרות והיסורין חס ושלום. רק בכל עת ועת בפרט בעת צרה חס ושלום יתן עיני לבו ודעתו להסתכל ולהתבונן היטב על חסדי השם יתברך וטובותיו שעשה עמו עד הנה, כי כל אדם כמו שהוא מאחר שהוא בכלל ישראל ומניח טלית ותפלין בכל יום ומייחד שמו יתברך פעמיים בכל יום ויום, ראוי לו ליתן הודאה ותודה להשם יתברך בכל יום ויום, על עוצם חסדו וטובו יתברך עליו, שזכה להיות בכלל ישראל מקבלי התורה, מכל שכן שכל אחד יודע בנפשו כמה טובות נפלאות בפרטיות שגמל השם יתברך עמו מעודו עד אותו היום, וצריך להרגיל את עצמו להודות ולהלל ולשבח להשם יתברך על כל הטובות שעשה עמו, ועל ידי זה יהיה לבו נכון בטוח שגם עתה השם יתברך לא יסיר חסדו וטובו מאתו, ויחזק את לבו לצעוק ולהתחנן להשם יתברך שיצילהו גם עתה מכל הצרות והיסורין, כמו שאמר דוד (תהלים ק"ח י"א) "מי יבילני עיר מבצר מי נחני עד אדום", היינו שמי שעזר לי עד הנה, "ונחני עד אדום" הוא "יובילנו עיר מבצר" גם כן, וזה (תהילים י"ח ד') "מהולל אקרא הוי"ה ומן אויבי אושע", שטרם שאני קורא אליו יתברך על צרותי, אני מהללו ומשבחו על הטובות והחסדים שעשה עמי עד הנה, כי דייקא על ידי זה אני יכול לקרותו, וזה (תהילים נ') "זבח לאלקים תודה ושלם לעליון נדריך: וקראני ביום צרה אחלצך ותכבדני".

היינו שגם קודם שיוצאין מהצרה של עכשיו, צריכין לקרותו יתברך, וכן צריכין מקודם להביא תודה על העבר, ואז דייקא "וקראני ביום צרה", שיוכל אחר כך לבקש על להבא, וכעין שאמרו חכמינו הקדושים (ברכות נ"ד.) שצריכין להיות מודה על העבר ומבקש על להבא, כי כשאין מודים על העבר, קשה מאד לקרותו יתברך על להבא, מגודל אוטם הלב שנתאטם מריבוי הצרות שעובר עליו, בפרט עתה באורך הגלות המר מאד, שכמעט אין יום שאין צרתו מרובה מחבירו חס ושלום והפרנסה דחוקה מאד, והבעל דבר מתפשט על כל אחד ואחד לאורך ולרוחב, והמחלוקת והקטגוריה והקנאה והשנאה מתרבה בכל פעם, וכל מה שרוצים להתחיל לצאת ממה שצריכין לצאת ולהתקרב לאיזה עבודת השם יתברך, אין מניחין אותו ומתגרין בו יותר חס ושלום, ומעוצם ריבוי המניעות, אין יכולין לפתוח פה לפרש שיחתו לפניו יתברך, על כן צריכין לילך בדרך זה מאד, שבכל פעם בבואו לפרש שיחתו לפני השם יתברך או להתקרב לאיזה דבר שבקדושה, יזכיר את עצמו קודם ריבוי הטובות והחסדים שעשה השם יתברך עמו מעודו עד היום הזה, ועל ידי זה יתחזק לבבו לבטוח בהשם יתברך שישמע תפלתו גם עתה, ועל ידי זה יוכל להתקרב אליו יתברך, ולפרש לפניו שיחתו כראוי.

ולכן אל תהיה בטלן, ואל תמשוך את עצמך אל הצער, כי כך אמרו חכמינו הקדושים (ברכות ל"ד.) כל הנמשך אחר הצער הצער נמשך אחריו, אלא הרגל את עצמך ליתן תודה והודאה להקדוש ברוך הוא על כל החסדים והרחמים גמורים שעשה אתך כבר עד היום הזה, ועל ידי זה יתרחב לך בגשמיות וברוחניות גם יחד.

הקדוש ברוך הוא השומע תפילות ישראל ישמע בתפילתי שאני מבקש ומתפלל בעדך שיהיה לך הצלחה מרובה ובכל אשר תפנה תשכיל ותצליח.

המאחל לך ברכה והצלחה מן השמים