האם זה נכון שיש סגולה להתבודד שש שעות ברציפות? ומה המקור לכך?

שאלה:

מאת ישי:

לכבוד מוהרא"ש שליט"א. שמעתי שיש סגולה להתבודד שש שעות ברציפות על דבר מסויים, ואז מובטח לו שיקבל את מה שביקש, ורציתי לדעת האם יש לסגולה הזו מקור בכתבי ברסלב, ואם כן היכן זה כתוב?

השאלה הופנתה דרך מערכת 'ברסלב סיטי' ללשכת כ"ק מוהרא"ש שליט"א, הצדיק מיבנאל, אשר השיב במכתב נפלא.

תשובה:

בעזה"י יום ג' לסדר תרומה ב' אדר התשע"ג

שלום וברכה אל ישי נ"י

לנכון קבלתי את מכתבך.

אתה צריך לדעת שלנו אין אלא את דברי רביז"ל, שאמר בפירוש (חיי מוהר"ן סימן תל"ח) שאי אפשר לצוות לאנשים שינהגו הנהגה זו כי אם שעה אחת ביום, כי אי אפשר להכביד עליהם יותר, אבל באמת היו צריכים שיהיה להם כל היום התבודדות, והפליג לדבר ממעלת השיחה בינו לבין קונו.

עלינו להתבונן על שני דברים: א. מה זהו התבודדות ומה התועלת מזה? ב. איך יכולים להתבודד כל היום, בשעה שצריכים להתפלל את השלוש תפלות הקבועות שחרית מנחה ערבית, לאכול ולברך ברכת המזון, ללמוד תורה, ולעבוד כדי פרנסתו, אם כן איך שייך להתבודד כל היום כולו?

אסביר לך את שני הדברים האלו, ובזה תבין טוב מה זו התבודדות, ומה כוונתו האמיתית של רביז"ל. המצוה הראשונה לפי הרמב"ם הוא יחוד הבורא יתברך שמו, (רמב"ם פרק א' מהלכות יסודי התורה הלכה א') יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון, והוא ממציא כל נמצא, וכל הנמצאים משמים וארץ ומה שביניהם, לא נמצאו אלא מאמתת הימצאו וכו', וידיעת דבר זה מצות עשה שנאמר "אנכי הוי"ה אלקיך", וכל המעלה על דעתו שיש אלוהי אחר חוץ מזה, עובר בלא תעשה, שנאמר "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני", וכופר בעיקר, שזהו עיקר הגלות שהכל תלוי בו.

ומאין אדם יכול לדעת שיש לו אמונה ברורה ומזוככת שהוא יתברך נמצא ואין בלעדו נמצא, והכל לכל אלקות גמור הוא? 

אם הוא מדבר אל הקדוש ברוך הוא בשפת האם שלו, ויש לו דו שיח עמו יתברך, זה סימן שהאמונה אצלו ברורה ומזוככת, כמו שאמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ס"ב)

ובאמת אם היה יודע האדם ידיעה בלב שלם, 'שמלא כל הארץ כבודו' (ישעיה ו')

, והקדוש ברוך הוא עומד בשעת התפילה, ושומע התפילה. ודאי היה מתפלל בהתלהבות גדול, והיה מדקדק מאד לכוון את דבריו. ובשביל שהאדם אינו יודע זאת ידיעה בלב שלם, בשביל זה אינו מתלהב כל כך, ואינו מדקדק כל כך. וכל אחד לפי מיעוט שכלו וידיעתו, כן התלהבותו ודקדוקו. והידיעה היא מהיצר הטוב שבלב, והסתרת הידיעה היא מהיצר הרע שבלב. והסתרת הידיעה, הן הן אפיקורסות וקשיות, שהיצר הרע מקשה את לבו ליפול ברעה.

ולכן אצל רביז"ל היה יסוד מוסד הענין של להרגיל את עצמו לדבר אל הקדוש ברוך הוא בשפת האם שלו, והוא בעצמו גילה לנו (שיחות הר"ן סימן קנ"ד) שעיקר מה שהגיע למדריגתו הוא רק על ידי ענין פראסטיק (פשיטות) שהיה מדבר הרבה. ומשיח הרבה בינו לבין קונו, ואמר תהלים הרבה בפשיטות. ועל ידי זה דייקא הגיע למה שהגיע, ואמר אם הייתי יודע שהשם יתברך יעשה ממני מה שאני עתה, דהיינו חידוש כזה, הייתי עושה ביום אחד מה שעשיתי בשנה כולה (כלומר שהיה מזדרז כל כך בעבודתו עד שמה שהיה עושה ועובד השם יתברך בשנה כולה היה עושה ביום אחד), והיה מתגעגע מאד אחר מעלת העבודה של פראסטיק (פשיטות) באמת, ואמר איי איי פראסטיק. 

גם אמר שדיבר עם כמה צדיקים גדולים ואמרו גם כן שלא הגיעו למדריגתם כי אם על ידי ענין פראסטיק, שעסקו בעבודתם עבודת השם יתברך בפשיטות גמור בהתבודדות ושיחה בינו לבין קונו וכו'. ועל ידי זה דייקא הגיעו למה שהגיעו.

נמצא שזו עיקר עבודת יהודי להיות חזק באמונה ברורה ומזוככת בו יתברך, שרק הוא נמצא ואין בלעדו נמצא, ואז עליו לדבר עמו יתברך מהרגע שקם מהשינה עד הרגע שהולך לישון, וזה היה הרצון של רביז"ל שיהיה לנו כל היום התבודדות, שאדם יהיה כל כך חזק באמונה, שאיפה שהוא רק הולך, ואיפה שהוא רק בא, ימצא את אמתת מציאותו יתברך, ויקיים "שויתי הוי"ה לנגדי תמיד" וידבר עמו יתברך, שזו השלימות של בר ישראל.

ומחמת שיהודי צריך להתפלל את השלוש תפלות הקבועות, צריך לאכול ולברך ברכת המזון, צריך לקיים את המצוות המעשיות, צריך ללמוד תורה, צריך לעבוד עבור פרנסתו, צריך שיהיה לו עסק עם בני אדם, הרי הוא גר בחברת בני אדם, זה לא סותר כלל רצונו של רביז"ל שרצה שיהיה לנו כל היום התבודדות, היינו כשאדם קם מהשינה כבר עליו להודות ולהלל ולשבח את הקדוש ברוך הוא, ויאמר "מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך", וימשיך לדבר אל הקדוש ברוך הוא בשפת האם שלו, ולתת תודה שהחזיר לו את הנשמה, ויבקש שיזכה למלאות את היום הזה בטוב ובנעימים, וישמור אותו לא להכשל בשום חטא ועוון חלילה וחס, שיזכה לקיים את רצונו יתברך, שזה קיום מצוותיו, וישמור אותו מלריב עם הזולת, ולדבר לשון הרע על הזולת וכו' וכו', וכן הלאה.

ובין כך הוא מכין את עצמו להתפלל את התפלה הקבועה שחרית, וממשיך בתוך התפלה הקבועה גם בשיחה בינו לבין קונו בלשון שרגיל בה, וכן לפני האוכל מדבר עם הקדוש ברוך הוא, וכן כשלומד תורה מבקש את הקדוש ברוך הוא שיבין מה שלומד, וכן כשיוצא לעבודה על הדרך ובתוך העבודה ואחר העבודה הוא מדבר אל הקדוש ברוך הוא, וכך ממשיך את היום שלו, עד שהולך לישון, וזה נקרא כל היום התבודדות, ואין סתירה כלל, אך להגיע אל זה קשה מאד מאד, כי אדם צריך להיות כל כך מזוכך בדעתו אשר אין בלעדו יתברך כלל, עד שירגיש את אמתת מציאותו יתברך, ועל זה אמר רביז"ל שאי אפשר לצוות לאנשים שינהגו הנהגה זו כי אם שעה אחת ביום, כי אי אפשר להכביד עליהם יותר.

ולכן אמר לכל הפחות שעה, היינו שאדם צריך להיות חזק מאד מאד לגנוב לעצמו איזו שעה ולדבר אל הקדוש ברוך הוא, ולבקש ממנו יתברך שיתחזק באמונה ברורה ומזוככת, עד שיגיע למוחין מזוככים, ויזכה כבר להתבודד כל היום עמו יתברך, ואפילו כשמדבר אל בני אדם, גם אז הוא מדבר אל הקדוש ברוך הוא, כי מרוב התכללותו באין סוף ברוך הוא, אזי אפילו כשהוא מדבר עם בני אדם הוא מדבר אז עמו יתברך, כמו שגילה לנו רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ה') שזה עבודת הצדיקים שאפילו כשמדברים עם בני אדם, הם מלבישים בתוך דיבוריהם וסיפוריהם תפלות אליו יתברך, וזה הלימוד העמוק של רביז"ל שלימד אותנו מענין תפלה והתבודדות שיחה בינו לבין קונו.

אבל להגיד מספר שעות כמו שש שעות וכו', אין על זה שום מקור ושום יסוד, ואת זה סתם המציאו כדי להכביד על בני אדם את כל הענין של תפלה והתבודדות ושיחה בינו לבין קונו, כי באמת אדם שמאמין בהקדוש ברוך הוא שהוא נמצא ואין בלעדו נמצא, אזי אפילו דיבור אחד שמדבר אליו יתברך, לא הולך לריק, ובאמת כפי שעובר צרות ויסורים ומרירות והרפתקאות על בני אדם, שכל אחד יש לו את הנסיונות הקשים והמרים שלו וכו', זה בבריאות, זה בעניות ודחקות, זה צער גידול בנים, זה מציאת הזיווג וכו' וכו', כל אחד כפי מה שעובר עליו, קשה לו אפילו כמה דקות להתבודד עמו יתברך, כי מרוב שהוא מתוסכל מהצרות והיסורים שעוברים עליו, אזי קשה לו אפילו דיבור אחד.

ובאמת גילה לנו רביז"ל שאדם צריך להיות כל כך חזק, שאפילו אם לא יכול לדבר רק דיבור אחד אליו יתברך, שגם כן יהיה יקר בעיניו, וגילה מוהרנ"ת ז"ל שפעם כשדיבר רביז"ל עם אנשי שלומינו ממעלת השיחה בינו לבין קונו, ואמר להם שאפילו דיבור אחד כשמדברים לפניו יתברך זה עושה רושם גדול בשמים, והדגים להם איך מתבודדים וכו', וסיבב את הפנים שלו מתלמידיו, ואמר בקול עמוק "רבונו של עולם חוס וחמול עלי ותקרבני אליך, ואני רוצה לחזור בתשובה", אמר מוהרנ"ת ז"ל שאז התעוררנו מאד מאד איך שרביז"ל מתבודד להקדוש ברוך הוא פנים אל פנים בהתעוררות כזו שאי אפשר לתאר ולשער כלל, וזה לימוד עמוק איך אדם צריך להיות כל כך חזק באמונה בו יתברך, שלא יעזוב את הקדוש ברוך הוא בשום פנים ואופן, אפילו שנופל ויורד וכו', לאיפה שנופל ויורד וכו', שלא יתייאש בשום פנים ואופן, אלא תמיד יחזור אליו יתברך וידבר עמו יתברך, וכך צריך להיות עבודת בר ישראל.

ואם אדם מרגיל את עצמו לחיות בצורה כזו, אזי עולמו יורש בחיים, כי עוד בחיים חיותו מרגיש טעם רוחני של עולם הבא, וזה אי אפשר לתאר כלל, אף שעובר על האדם כל מיני משברים וגלים נסיונות קשים ומרים, עליות וירידות מגונות וכו' וכו', עם כל זאת הוא חזק שאת הקדוש ברוך הוא הוא לא עוזב בכל מחיר וכו', אפילו שלא יקבל עולם הבא, ואפילו שיעבור עליו מה שיעבור וכו', הוא אינו מצפה שום גמול ממנו יתברך, הוא רק מדבק את עצמו בו יתברך מרוב אהבה שיש לו אליו יתברך, זו המדריגה הכי עליונה שאדם צריך להגיע לזה בזה העולם, ואשרי מי שאוחז בזה.

ולכן שלא יבלבלו אותך עם שום הנהגות אחרות, זו תמצית דברי רביז"ל על שיחה בינו לבין קונו והתבודדות, וזה היה רצונו של רביז"ל, ואשרי מי שיכול לקיים את זה בתמימות ובפשיטות גמור.

המאחל לך ברכה והצלחה מן השמים