אני משתדל מאוד לא לכעוס, אבל לפעמים זה בלתי נשלט

שאלה:

מאת איתן:

לכבוד מוהרא"ש הצדיק מיבנאל שליט"א, שלום. שה' ישמור אותך וייתן לך הרבה כח להמשיך בכל מה שאתה עושה לכלל ישראל.
ברוך ה' אני חוזר בתשובה ומשתדל לעשות את רצון ה' ולהיות עבד נאמן לו ולכל הנלווים אלי ולהשפיע רק טוב בעולם. בשבת האחרונה היה לי יום הולדת, והיה לי ממש לא נעים והרגשתי שהיו עלי הרבה דינים. לצערי הרב יצא לי כמה פעמים לכעוס על אשתי ועל הילדים שלי וגם על הילדים של אשתי מנישואיה הקודמים.
בדרך כלל אני לא מרבה לכעוס ומשתדל מאוד שלא להגיע לכעס, ובמיוחד לא בשבת, אך דווקא בשבת הזאת לא הצלחתי לשלוט בכעסי ולא עמדתי בניסיון. למרות שלאשתי לא היה נעים להיות במציאות הזאת, היא הבינה שזה היה מוזר ובמוצאי שבת כבר שמחנו ביחד וגם יצאנו לסעודת ראש חודש. האם הרב יכול להסביר לי למה זה קרה ולתת לי עצה למעשה איך להתמודד במצבים כאלו? בעזרת השם שתהיה הגאולה, ונזכה לשמח אחד את השני, ונשמח בבניין בית המקדש השלישי שיבנה במהרה בימינו, אמן.

השאלה הופנתה דרך מערכת 'ברסלב סיטי' ללשכת כ"ק מוהרא"ש שליט"א, הצדיק מיבנאל, אשר השיב במכתב נפלא.

תשובה:

בעזה"י יום ו' עש"ק לסדר צו י"א ניסן התשע"ג

שלום וברכה אל איתן נ"י

לנכון קבלתי את מכתבך.

כל הצרות שאדם ממשיך על עצמו, זה רק מפני הכעס והרציחה שנכנסו בו מרוב עוונותיו בפגמי הברית, ומדת הכעס חמורה מאד מאד, עד כדי כך שאמרו בזוהר (תצוה קפ"ב.) במאי אתידע לקרבא בר נש בהדיה או לאתמנעא מניה, [איך יכולים לדעת אם מותר להתקרב אל האדם הזה או להתרחק ממנו?], ברוגזיה ממש ידע ליה בר נש, וישתמודע מאן איהו, [בכעסו של אדם מתוודע מהות כל האדם ומתגלה מי הוא], אי ההיא נשמתא קדישא נטר בשעתא דרוגזוי אתי עליה, דלא יעקר לה מאתרהא, בגין למשרי תחותה ההוא אל זר, [אם אדם שומר על עצמו לא להיות בכעס כדי שלא תהיה נעקרת ממנו נשמתו], דא איהו בר נש כדקא יאות, דא איהו עבדא דמאריה, דא איהו גבר שלים. [זה הוא אדם כמו שצריך להיות, הוא עבד של הקדוש ברוך הוא והוא אדם השלם], ואי ההוא בר נש לא נטיר לה, ואיהו עקר קדושה דא עלאה מאתריה, למשרי באתריה סטרא אחרא, ודאי דא איהו בר נש דמריד במאריה, ואסיר לקרבא בהדיה ולאתחברא עמיה, [ואם האדם הזה לא שומר על עצמו לא להיות בכעס, והוא עוקר את הקדושה ממנו, ונכנסת בו סטרא אחרא, האדם הזה הוא מורד בהקדוש ברוך הוא ואסור להתקרב אליו], ודא איהו (איוב י"ח ד') "טורף נפשו באפו", איהו טריף ועקר נפשיה בגין רוגזיה, ואשרי בגויה אל זר [אדם שהוא בכעס הוא עוקר את הנפש שלו ושורה בו הסטרא אחרא], ועל דא כתיב (שם) "חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו", דההיא נשמתא קדישא טריף לה, וסאיב לה בגין אפו [מי שבכעס הנשמה שלו בורחת ממנו, והוא מטמא את עצמו].

ואמר האריז"ל את כל העבירות יכולים לתקן וכו', אבל מי שכועס הוא עוקר את הנשמה שלו לגמרי וכו', וקשה להחזיר לו את נשמתו וכו', 

ולכן סובל מה שסובל וכו'. ורביז"ל אמר (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ס"ח)

שהכעס דוחה מהאדם את כל הפרנסה, ואפילו שנגזר עליו שיהיה לו הרבה כסף וכו', על ידי כעס הוא במו ידיו דוחה את זה וכו', ומדת הכעס זו המדה הכי מגונה שרק יכולה להיות, ואמרו חכמינו הקדושים (שבת ק"ה:)

המקרע בגדיו בחמתו והמשבר כליו בחמתו והמפזר מעותיו בחמתו, יהא בעיניך כעובד עבודה זרה, שכך אומנתו של יצר הרע היום אומר לו עשה כך, ולמחר אומר לו עשה כך, עד שאומר לו עבוד עבודה זרה והולך ועובד; כי המאמין האמיתי שמאמין שדבר גדול דבר קטן לא נעשה מעצמו אלא בהשגחת המאציל העליון, הוא אף פעם לא יהיה בכעס, ואם הוא בכעס, סימן שלא מאמין בו יתברך שהוא נמצא ואין בלעדו נמצא, והכל ממנו יתברך.

ולכן כפי הכעס, כן דוחה את השכינה ממנו, ואמרו חכמינו הקדושים (פסחים ס"ו:) כל אדם שכועס, אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו; ואמרו (נדרים כ"ב.) כל הכועס אפילו שכינה אינה חשובה כנגדו, ומוסיף טפשות על טפשותו; וזה טירוף הדעת פשוטו כמשמעו, כי הכעסן מאבד את הדעת והשכל שלו לגמרי, עד שלא מסוגל לחשוב ישר, ואמרו חכמינו הקדושים (זוהר חדש נח) לא יהיה בך אל זר, שלא תהיה נח לכעוס, כי זו עבודה זרה ממש, כי הוא דוחה את  הקדוש ברוך הוא ממנו.

ולכן אתה צריך הרבה לבקש ממנו יתברך על מדת הסבלנות, ולא להתפרץ ומכל שכן לא להיות בכעס ורציחה, שזו מדה מגונה מאד, ובגללה יכולים לאבד את העולם הזה והעולם הבא גם יחד.

הקדוש ברוך הוא השומע תפילות ישראל ישמע בתפילתי שאני מבקש ומתפלל בעדך שיהיה לך הצלחה מרובה ובכל אשר תפנה תשכיל ותצליח.

המאחל לך שבת שלום וחג כשר ושמח