שאלה:

מאת מעוז ונטלי:

שלום וברכה לצדיק. רצינו להתייעץ לגבי בננו: בחודש תשרי הוא יהיה בן חמש, ומכיוון שבגן לא מלמדים את הילדים אותיות, התחלנו ללמד אותו בעצמנו. בהתחלה הוא שמח ושיתף פעולה, אבל עכשיו הוא מתנגד ואומר שזה מעייף אותו ולפעמים הוא אומר ש'מתפוצץ לו המח'. הוא כבר לא מסכים לשבת ללמוד, וכשהוא כן מסכים, זה רק לכמה דקות, ונראה שהוא 'על קוצים', רק רוצה לסיים וכל דבר קטן מסיח את דעתו. אנחנו מבינים שזה לא טוב להלחיץ, ולכן אנו שואלים: האם כדאי לנו להרפות ולא לדבר איתו בעניין הזה בכלל?
בנוסף חשבנו להעביר אותו בשנה הבאה ללמוד ביישוב הסמוך, ששם זה ממש תלמוד תורה ולא כמו עכשיו שזה גן, אך אנו חוששים שהוא יגיב בצורה לא טובה כיוון שזה ידרוש ממנו יותר ללמוד. אנו מבקשים את עצתו וברכתו של הרב. תודה רבה ורפואה שלמה.

השאלה הופנתה דרך מערכת 'ברסלב סיטי' ללשכת כ"ק מוהרא"ש שליט"א, הצדיק מיבנאל, אשר השיב במכתב נפלא.

תשובה:

בעזה"י יום ה' לסדר שלח כ"א סיון התשע"ג

שלום וברכה אל מעוז ונטלי שיחיו נצח

לנכון קבלתי את מכתבכם.

יסוד גדול בחינוך שאי אפשר ללכת ביד קשה עם תלמיד, ולימוד החומר צריך לבוא דרך אהבה ומשחק, ובפרט בגן או בכיתה א', המלמד או המורה משחקים עם התלמידים משחק לגו, ובונים א', מראים קו אחד עקום, וקו לימין וקו לשמאל, ומסבירים שזו האות א', וכן האות ב' והאות ג', הכל צריך להיות במשחק של לגו או פלסטלינה וכו' וכו', וכך הילד קולט את האותיות לאט לאט, והוא נהנה מזה, וגם מתלהב מזה, וכבר יודע בעצמו איך לכתוב א' או ב' או ג' וכו' וכו'. הכל צריך להיות בדרך משחק ולהכניס חשק בתלמיד, ולא יכולים להכריח את התלמיד ללמוד, כי זה לא ילך בשום פנים ואופן, ומי שיכול ללמד את התלמידים והתלמידות בצורה כזו וכו', בדרך סבלנות ובמשחקים וכו', העיקר שיקלטו את החומר שלומדים טוב טוב, זה מלמד או מורה מומחים, וגם בכיתות היותר גדולות כמו כיתה ב' כיתה ג' כיתה ד' וכו' וכו', גם כן אי אפשר להכניס את החומר רק בדרך משחק וחכמה והצגה וכו', וכך קולט התלמיד את החומר, אך אסור להלחיץ בשום פנים ואופן, שאז התלמיד מאד מאד מתבלבל וכו'.

ואפילו בחורים בני שלוש עשרה, ארבע עשרה וחמש עשרה, רק זו השיטה להכניס בהם את החומר – מסבירים את המשנה והגמרא בצורה יסודית כזו, שזה מעניין אותם וככה הם קולטים, כי אי אפשר בשום פנים ואופן להלחיץ תלמיד, שאז כל העבודה זה בחינם.

וידועה שיחתו של רביז"ל (חיי מוהר"ן סימן תל"ב) שאמר שמה שהמלמדים דוחקים את התינוק ביותר, על ידי זה אינו יודע התינוק כלל, רק צריכין להיות אומן גדול בזה ללמד את התינוק בהדרגה בלי איום הרבה ובלי דוחק יותר, ועל ידי זה יתפוס יותר בנקל. כי אמר שהמלמד חוזר עם התינוק ואומר לו זכור זכור, בלשון אשכנז "גידענק ז'ע גידענק ז'ע", ואם היה חוזר עמו מעט בנקל, בודאי היה תופס הדבר היטב והיה זוכרו, אך אחר כך חוזר עמו כל כך ואומר לו כמה פעמים זכור זכור, עד שאחר כך כששואלין התינוק הפירוש של אותו המקרא יוכל להיות שישיב התינוק שפירושו זכור "גידענ'ק זע". כי התינוק סובר שאלו התיבות הם הלע"ז של המקרא. כי בזה שדוחקין את התינוק הרבה, בזה מבלבלין אותו לגמרי, ואי אפשר לבאר הדבר הזה והוא ברור למשכיל, ונצרך מאד למלמדים וכן לכמה ענינים. כי זה הוא כלל גדול שלא לדחוק עצמו ביותר על שום דבר, רק בהדרגה ובמתון. ואי אפשר לבאר כל זה כלל למי שלא מבין בחינוך וכו' וכו'.

ומעשה שהיה כך היה שתינוק אחד הוליכו אביו לרביז"ל ולימד אותו בכל הדרך שכאשר יתנו לו משקה לשתות שיאמר סברי מרנן ורבנן וכו', וחזר עמו הרבה הרבה מאד למען יזכור היטב ולא יתבלבל. אחר כך כשבא התינוק לרביז"ל והתחיל לומר סברי וכו', לא היה יכול לומר כלל ונתבלבל מאד. ענה רביז"ל ואמר לאביו אתם בודאי למדתם עמו הרבה והכבדתם עליו מאד שיזכור לומר סברי וכו' כסדר, ובשביל זה אינו יכול עכשיו לומר כלום, אם לא הייתם חוזרים עמו כל כך, בודאי היה יכול לומר כראוי.

הרי שלכם איך שצריכים ללמד תלמידים.

המאחל לך ברכה והצלחה מן השמים