כיצד צריכים להתנהג עם תלמיד שמאחר באופן שיטתי לכיתה?

שאלה:

מאת פנחס:

שלום לאדמו"ר שליט"א. אני מלמד בחורים שמגיעים מבתים שלא כל כך מדקדקים בהלכה, אך משתדלים ורוצים להתעלות. יש אצלי בחור שבאופן שיטתי מגיע באיחור נוראי, כגון בשעה אחת עשרה בבוקר, ויש ימים שהוא בכלל לא מגיע. זו תופעה שמלווה אותו מקטנות וההורים לא משתפים פעולה עם המוסד. מתוך רצון להתחשב בו ומשום שברור לנו שסילוקו יגרום לו להתדרדרות אנו לא נוקטים נגדו אמצעים, אלא משוחחים איתו מדי פעם שיחה נעימה. כיצד אנחנו צריכים להתנהג איתו?
בקרוב אמור להתקיים טיול, האם ראוי לקחת אותו או שאולי זה יגרום לשאר הבחורים להבין שמותר לעשות מה שרוצים ובכל זאת לקבל פרסים וטיולים? ואם לא כדאי לקחתו – איך אומרים לו את זה? בתודה מראש ובברכת רפואה שלמה.

השאלה הופנתה דרך מערכת 'ברסלב סיטי' ללשכת כ"ק מוהרא"ש שליט"א, הצדיק מיבנאל, אשר השיב במכתב נפלא.

תשובה:

בעזה"י יום ה' לסדר שלח כ"א סיון התשע"ג

שלום וברכה אל פנחס נ"י

לנכון קבלתי את מכתבך.

אשריך ואשרי חלקך שאתה מלמד בחורים אמונה פשוטה בו יתברך, שאין לתאר ואין לשער את גודל הזכות הזו, כי כשמקרבים יהודי להקדוש ברוך הוא, ובפרט בני הנעורים, הקדוש ברוך הוא משתבח עמו בכל העולמות, ומכל שכן כשלומד איתו גם תורה, אין למעלה מזה.

והנה ידוע מה שאמרו חכמינו הקדושים (ברכות נ"ח.) שאין דעתם דומה זה לזה ואין פרצופיהן דומים זה לזה; שאין שני בני אדם שווים וכו', וכל אחד יש לו את המעלות והחסרונות שלו, ואי אפשר לדון בני אדם כלל, ולכן גם בכיתה יש כל מיני סוגי תלמידים, וצריכים לדון את כולם לכף זכות, כי אף פעם לא תדע מאיזה בית ומאיזה רקע הוא בא וכו' וכו', יכול להיות שיש שמה מריבות בין האבא לאמא וכו', יכולה להיות שמה עניות ודחקות עד שאין להם מה לאכול וכו', 

ולכן צריכים לדון לכף זכות את כל תלמיד ותלמיד.

אין דבר כזה שהבחור בא באופן שיטתי באיחור וכו', מי יודע מה שעובר עליו? ולכן צריכים להסביר לכל התלמידים מה זה לדון את הזולת לכף זכות, ולקרב את כל אחד ואחד, שזה דבר גדול מאד מאד, ורביז"ל הקפיד על זה יותר מהכל, ואמר (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן רפ"ב)

שצריך כל אדם לדון את כל אדם לכף זכות, וכן צריך למצוא בעצמו נקודות טובות ששם אינו רשע ובליעל וכו' וכו', כי אין זו עצה לשבור את עצמו ואת אחרים וליפול ביאוש וכו', כידוע שצריך האדם להזהר מאד להיות בשמחה תמיד, ולהרחיק את העצבות מאד מאד, ואפילו כשמתחיל להסתכל בעצמו וכן באחרים וכו', ורואה שאין בו שום טוב, והוא מלא חטאים, ורוצה הס"מ להפילו על ידי זה בעצבות ומרה שחורה חס ושלום, אף על פי כן אסור לו ליפול מזה, רק צריך לחפש ולמצוא בעצמו וכן אצל אחרים איזה מעט טוב, כי איך אפשר שלא עשה מימיו איזה מצוה או דבר טוב? ואף שכשמתחיל להסתכל באותו הדבר הטוב, הוא רואה שהוא גם כן מלא פצעים ואין בו מתום, היינו שרואה שגם המצוה והדבר שבקדושה שזכה לעשות, הוא גם כן מלא פניות ומחשבות זרות ופגמים הרבה, עם כל זה איך אפשר שלא יהיה באותה המצוה והדבר שבקדושה איזה מעט טוב, כי על כל פנים איך שהוא על כל פנים היה איזה נקודה טובה בהמצוה והדבר טוב שעשה, כי צריך האדם לחפש ולבקש למצוא בעצמו וכן באחרים איזה מעט טוב, כדי להחיות את עצמו, ולבוא לידי שמחה.

ולכן צריכים להסביר את זה לתלמידים, ובאופן הזה לקרב גם את הבחור הזה, וכבר ידוע מה שאמרו חכמינו הקדושים (בבא בתרא כ"א.)

דקארי קארי, דלא קארי ליהוי צוותא לחבריה; היינו מי שלומד שילמד, ומי שלא לומד לכל הפחות שיתחבר עם זה שלומד, כי לבסוף ישפיע גם עליו לאהוב את התורה, העיקר תלוי במלמד איך שהוא מתנהג עם התלמידים, כי צריכים להראות להם רק אהבה, וזו חובת השעה.

אשרי המלמד והמורה שיש להם סבלנות לתלמידים ומקרבים את כולם, ואינם מרחיקים את אף אחד, כי תמיד צריכים לקחת בחשבון מה היה אם הבחור הזה היה הבן שלי, האם הייתי מרחיק אותו? האם הייתי לא לוקח אותו לטיול? אך משום אתה חושש מה יאמרו התלמידים האחרים, אזי צריכים להסביר להם לא בפניו שעל הבחור הזה עוברים משברים וגלים בבית, וצריכים לדון אותו לכף זכות, וזו הדרך של רביז"ל רק למצוא את הטוב של הזולת, והס"מ הרשע ימח שמו וזכרו כל עניינו רק לעשות פירודים בין נשמות ישראל, ולהרחיק על ימין ועל שמאל.

ולכן תהיה פיקח ותקרב את כולם, ובזכות זה הקדוש ברוך הוא ירחיב לך בגשמיות וברוחניות גם יחד.

המאחל לך ברכה והצלחה מן השמים