ידוע שבעבודת השם יש הרבה סוגי 'עבודות'. מה הדבר הכי חשוב?

שאלה:

מאת אביגדור:

לכבוד הצדיק הקדוש מוהרא"ש שליט"א. זו זכות עצומה בשבילי שאני יכול לשאול אתכם שאלה, ואני שמח על ההזדמנות כמוצא שלל רב.
ידוע שבעבודת השם יתברך יש הרבה שיטות, הרבה דרכים והרבה 'עבודות', וכמובן שכולן מכוונות אותנו למקום אחד – אל הקדוש ברוך הוא, אך לפעמים מריבוי השיטות והעניינים שצריכים לעשות בעבודת השם, האדם מתבלבל, ולא יודע מה לעשות בבחינת "תפסת מרובה לא תפסת". אשמח אם הצדיק ינווט אותי ויגיד לי: מה הדבר הכי חשוב בעבודת השם? ובאיזה עניין צריכים להתמקד יותר מהכל?

השאלה הופנתה דרך מערכת 'ברסלב סיטי' ללשכת כ"ק מוהרא"ש שליט"א, הצדיק מיבנאל, אשר השיב במכתב נפלא.

תשובה:

בעזה"י יום ו' עש"ק לסדר קרח כ"ט סיון ה'תשע"ג

שלום וברכה אל אביגדור נרו יאיר

לנכון קיבלתי את מכתבך.

לדעתי, הדבר הכי יקר לאדם זה הזמן, שאין על זה תשלום, ובני אדם לא שמים לב שבכל רגע הוא מת, ושכל רגע שעבר כבר אף פעם לא יוחזר לו, ועם רגע אחד יכולים לקנות עולם ומלואו, ולכן הדבר הכי יקר לאדם צריך להיות הזמן.

יש מאמר החכם "אדם דואג על איבוד ממונו, ואינו דואג על איבוד ימיו. דמיו חוזרים, וימיו אינם חוזרים" אם היה האדם בעל שכל וישוב הדעת, היה יודע איך לנצל את הזמן היקר, ובפרט על פי ההקדמות של רביז"ל, שגילה לנו נפלאות על ענין התפילה והשיחה בינו לבין קונו, שאדם יכול לדבר אל הקדוש ברוך הוא בשפת האם שלו, ולכן בצורה כזו, חבל על כל רגע שלא מנצל את זה לדבר עמו יתברך, אשר כל דיבור ודיבור זו הצלחה נצחית, הצלחה כזו שאין לתאר ולשער כלל. כי עם כל דיבור שמדברים אליו יתברך נדבקים באין סוף ברוך הוא, שהוא כביכול נצחי. ולכן תעשה לעצמך חשבון, איך שברגע אחד אתה כבר נכלל בנצח נצחים על ידי שתדבר עמו יתברך.

ומכל שכן כשזוכה ללמוד תורה, ברגע אחד הוא יכול לחזור על פסוק, על משנה, על מימרא בגמרא, על הלכה אחת וכו' וכו', ובני אדם לא שמים לב לזה ומבלים שעות על גבי שעות בהבלי הבלים, בשמיעת חדשות או בקריאת חדשות וכו' שהכל הבל הבלים ודמיון אחד גדול, ובפרטיות כשמסתכלים על איזו הצגה וכו' או סתם בילוי זמן וכו' שדבר זה מאוד מצוי אצל אנשים, והם לא קולטים איך חבל על הזמן היקר ,שיכולים לקנות בו נצחיות – תורה מצוות ומעשים טובים.

והנה יען שלא כל אחד מסוגל לשמור על הדקות והרגעים עד כדי כך, לכל הפחות ישתדל לעשות מעשים טובים עם הזמן שלו, וכן לדבר עם אחרים דיבורי אמונה והשגחה פרטית והתחזקות, לחזק נשברי לב שזו מצוה גדולה מאוד מאוד, כי עם דיבור אחד יכולים להחיות בן אדם ולהצילו ממוות לחיים. וזה היה רצונו של רביז"ל – שנדבר עם אחרים לחזקם ולאמצם ולעודדם, וזה לא בכלל ביטול זמן, כי עצם הדיבור שמדברים עם הזולת דיבורי אמונה, זה לבד התחזקות באמונה, שזו מצוות עשה של יחוד הבורא יתברך, שמו אשר כל דקה ושניה שרק חושבים ממנו יתברך מקיימים מצוות עשה, ומכל שכן כשמכניסים גם באחרים דיבורי אמונה, והוא מתחזק גם כן, זו מצוה גדולה ואינו בכלל ביטול זמן. אבל סתם ככה לבלות את הזמן על שטויות, מזה צריכים לשמור מאוד מאוד, כי חבל על הזמן ויכולים לקנות לעצמו עולם ומלואו על ידי לימוד התורה הקדושה: מקרא, משנה, גמרא ומדרש וכו' וכו'.

ידועה ומפורסמת גודל התמדתו של הגאון רבי יוסף שלום אלישיב זצ"ל, עד שהפריע לו מאוד שמבלבלים אותו, וכשאחד בא לשאול שאלה שכתובה במפורש בשולחן ערוך או במשנה ברורה היה מקפיד ואומר: "הלא תפתח את השולחן ערוך ותראה בעצמך, מה באת לגנוב לי את הזמן?" ופעם צבאו על דלתי ביתו הרבה אנשים והצטער מאוד, ואמר: "לא נותנים לי ללמוד… תנו לי לכל הפחות ללמוד קצת גמרא", עם כל זאת, כשבא אליו מר לב וכו' אזי היה לו זמן לחזקו. אבל סתם ככה לא הניח שיבטלו אותו עבור שום דבר, עד שהתפאר שמעולם לא היה במירון, בצפת ובטבריה, פשוט כי אין זמן! זו הייתה תשובתו.

מכל זה רואים איד אדם יכול לגדול ולהיות למדן וצדיק, רק על ידי שמירת הזמן, לשמור על הזמן היקר ולא לבלות את הזמן על סתם דיבורים ופטפוטים של מה בכך.

אתה צריך להכניס את זה טוב בדעתך ואז תצליח בחייך.

המאחל לך ברכה והצלחה מן השמים