אנו סובלים במשפחה ייסורים גדולים. האם אנו צריכים לעשות תיקון כלשהו?

שאלה:

מאת עירית שרה:

שלום וברכה לכבוד הרב שליט"א. אני האחות היחידה שחזרה בתשובה מתוך שבעת האחים. תמיד אני מרגישה שאין לי שקט נפשי בגלל הדאגות והפחדים שיש לנו בבית: אבא חולה בפרקינסון, אחותי אינה בקו הבריאות והיא חולה נפשית בשל כמה ניסיונות התאבדות, אחות נוספת שיש לה שני ילדים התגרשה, אח נוסף שיש לו תאומים בגיל בר-מצווה התגרש גם הוא והתחתן בשנית, ועוד אח שאינו בקו הבריאות ואינו מוצא את זיווגו האמיתי. אמא לוקחת את כל הצרות ללב, ובעבר היו לה בעיות בלב.
המצב מכניס אותי לצער ולפחדים, בזמן שאני צריכה להיות חזקה ועם כח על מנת לגדל את מתנת השם – ילדי המבורכים. למה משפחתי סובלת ייסורים כל-כך קשים? והאם אני, הבת, צריכה לעשות משהו עבורם כגון תיקון או תפילות מסוימות? אני ממתינה לתשובתך המבורכת.

השאלה הופנתה דרך מערכת 'ברסלב סיטי' ללשכת כ"ק מוהרא"ש שליט"א, הצדיק מיבנאל, אשר השיב במכתב נפלא.

תשובה:

בעזה"י יום ו' עש"ק לסדר מטות מסעי כ"ז תמוז התשע"ג

שלום רב אל עירית שרה תחי'

לנכון קבלתי את מכתבך.

בוודאי הצרה הזו היא צרה גדולה מאד מאד, ושאף אחד לא ידע מצרות כאלו, מה שקורה בביתכם, ומי יתן שתבדקו את המזוזות בכל הבית, ושתקבעו מזוזות כשרות במקום שאין מזוזה, וכן לשמור מאד שבבית יאכלו רק כשר, וישמרו שבת.

עכשיו בענין שלך, שאת הבת היחידה שחזרה בתשובה, וכואב לך הכאב של ההורים וכו', ושל כל המשפחה וכו' – את צריכה להבין שזה טבעי, כל אדם נורמלי היה מצטער בצער גדול מאד ממה שקורה בביתכם וכו', 

עם כל זאת אני מוכרח להגיד לך שחכמינו הקדושים אמרו (פסחים קי"ג:) שלשה חייהם אינם חיים – הרחמנים, והרתחנין, ואניני הדעת; היינו כל הבעיות של האדם שיש לו עם משפחתו, הן משום שהוא קנה לעצמו את מדת הרחמים, ומרחם על כל אחד ואחד והוא לא יכול לעמוד בזה, אזי נשבר ונכנס בכלל הרתחנין – שצריך לכעוס הן עליהם והן על עצמו, ואחר כך כל דבר קטן כבר מעצבן אותו, ולכן נעשה מאניני הדעת שכל דבר מעבירו על דעתו, וזה מה ששובר אותו.

ועל כן כשאדם רוצה לצאת מכל זה, עליו להרגיל עצמו לדבר רק עמו יתברך בשפת האם שלו, ויהיה נכלל בו יתברך ויהיה נעשה אדיש לגמרי, שלא יהיה איכפת לו שום דבר בעולם, ותמיד ימצא את הקדוש ברוך הוא בין בטיבו בין בעיקו, הן שהולך לו בטוב והן שהולך לו בהיפוך הטוב, כבר לו איכפת לו שום דבר, ואזי לא יבוא לידי כעס ולא יבוא להיות מאניני הדעת ולא יהיה בעל רגש כלל, אלא יקח את החיים שלו בצורה אדישה לגמרי, שלא יהיה איכפת לו שום דבר בעולם, ואז דייקא יתחיל לחיות חיים נצחיים ומאושרים.

אני יודע שזו עצה מאד מאד קשה לבצע את זה, כי סוף כל סוף אלו האבא והאמא, האחים והאחיות וכו', עם כל זאת את צריכה להתחיל לחיות את החיים שלך, ולדאוג לבעלך ולילדים שלך וכו', ומה שנשאר לך לעשות, הוא רק להתפלל בכל יום אליו יתברך בשפת האם שלך, ולספר לו יתברך כל מה שאת עוברת וכו' וכו', וזה ירחיב את לבך ותזכי לצאת מעצמך וכו', ולדאוג לבעלך ולילדים שלך וכו'. ועוד פעם אני מוכרח להדגיש לך שזה מאד מאד קשה לביצוע, עם כל זאת כדי שגם את לא תמשכי אל העצבות והמרירות והדכאון, את צריכה להתחזק ביתר שאת וביתר עוז באמונה בו יתברך, ולדעת שיש הרבה דברים שלא מבינים כלל.

הקדוש ברוך הוא השומע תפילות ישראל ישמע בתפילתי שאני מבקש ומתפלל בעדך שיהיה לך הצלחה מרובה ובכל אשר תפני תשכילי ותצליחי.

המאחל לך שבת שלום