שמעתי רבנים שאומרים שהאישה והילדים הם מניעות בעבודת השם. האם גם אתם סוברים כך?

שאלה:

מאת דודי:

לרב שיק שליט"א, שלום. חזרתי בתשובה לפני חמש שנים, ובשנתיים האחרונות זכיתי להתקרב לברסלב, מאז חיפשתי את מקומי אצל הרבה רבנים בברסלב – אך עדיין לא מצאתי.
שמעתי כבר כמה מרבני ברסלב שמלמדים את תלמידיהם שהעיקר זה להיות דבוק בהשם יתברך, ולהתבודד בשדות וביערות כמו שרבנו ציווה, ולא צריכים להשגיח ולהסתכל על האישה והילדים – כי הם רק מניעות בעבודת השם. האם גם אתם סוברים כך?

השאלה הופנתה דרך מערכת 'ברסלב סיטי' ללשכת כ"ק מוהרא"ש שליט"א, הצדיק מיבנאל, אשר השיב במכתב נפלא.

תשובה:

בעזה"י יום ה' לסדר ואתחנן י"א מנחם אב התשע"ג

שלום וברכה אל דודי נ"י

לנכון קבלתי את מכתבך.

אני לא יודע מי הם רבני ברסלב שעליהם אתה מדבר, לנו אין אלא דברי רביז"ל שהוא בן השמחה, הנכלל במקור השמחה, ועוסק לקשר אותנו אל שורש השמחה, ועלינו רק למסור את כל כולנו ללמוד הרבה בספרי רביז"ל, עד שיהיו שגורים על פינו, כי בפירוש גילה לנו רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' קצ"ב) אשר פניו שכלו ונשמתו הם נמצאים בתוך הספר, ולכן מי שבאמת רוצה לדעת את דעת רביז"ל, יתמיד מאד בספרי רביז"ל מידי יום ביומו בהתמדה ובשקידה עצומה, ויעשה לעצמו שיעורים קבועים ב'לקוטי מוהר"ן', 'סיפורי מעשיות', 'ספר המדות' ובשיחותיו הקדושות שבספרי 'שיחות הר"ן' ו'חיי מוהר"ן', ושם יראה מה רביז"ל רוצה מאתנו, ולא יוכלו לבלבל את דעתו לגמרי, כי כבר אמרו חכמינו הקדושים (סוטה מ"ז:) משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שימשו כל צורכן – רבו מחלוקת בישראל ונעשית תורה כשתי תורות.

רביז"ל אמר (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן ז' וסימן ס"ח) שעיקר השלימות שאדם יהיה גם למעלה וגם למטה, גם למטה וגם למעלה, היינו הקדוש ברוך הוא הוריד נשמה מעולם האצילות והלביש אותה בלבוש גשמי וחומרי של עולם העשיה, וביחד נעשה אדם, ואמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ו') אדם זה א' ד"ם, היינו הגוף בעצמו זה אברים וגידים שעוברים דרכם הדמים, אבל צריכים להכניס גם את הא' בתוך הד"ם, ונעשה אדם, היינו א' – אלופו של עולם בתוך הד"ם, מזה נעשה אד"ם, וזה עיקר השלימות, כי שלשה שותפין יש באדם, כמאמרם ז"ל (נדה ל"א.) שלושה שותפין יש באדם – הקדוש ברוך הוא ואביו ואמו. אביו מזריע הלובן שממנו עצמות וגידים וצפרנים ומוח שבראשו ולובן שבעין, אמו מזרעת אודם שממנו עור ובשר ושערות ושחור שבעין. והקדוש ברוך הוא נותן בו רוח ונשמה וקלסתר פנים וראיית העין ושמיעת האוזן ודבור פה והלוך רגלים ובינה והשכל; נמצא שאדם כלול מגשמיות שקיבל מאביו ואמו, ומרוחניות שמקבל מהקדוש ברוך הוא, ולכן השלימות היא להוריד את השכינה בזה העולם, היינו שאדם ידע שאין שום מציאות בלעדיו יתברך כלל, והכל לכל אלקות גמור הוא, ודבר גדול ודבר קטן לא נעשה מעצמו אלא בהשגחת המאציל העליון, אין טבע ומקרה ומזל כלל, כי אפילו דומם צומח חי מדבר זה לבוש לגבי האין סוף ברוך הוא, ואמרו חכמינו הקדושים (תנחומא נשא) בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את העולם נתאווה שיהא לו דירה בתחתונים, ואמרו (בבא בתרא כה.) מלמד שהשכינה בכל מקום; ולכן מה שייך להיות למעלה למעלה וכו' וכו', למה צריכים לדחוק את הקדוש ברוך הוא למעלה בשמים בשעה שהוא נמצא איתנו עמנו ואצלנו? כי אין בלעדיו יתברך כלל, וכמו שאמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן נ"א) ששלימות האמת הוא שאחר הבריאה יהיה מקושר לקודם הבריאה, היינו שתמיד ידע שאין בלעדיו יתברך כלל, והוא נמצא פה בזה העולם איתנו כמו שנמצא למעלה.

הן אמת שאמרו חכמינו הקדושים (סוטה ג:) בתחילה קודם שחטאו ישראל היתה השכינה שורה עם כל אחד ואחד, שנאמר (דברים כ"ג) "כי הוי"ה אלקיך מתהלך בקרב מחניך", כיון שחטאו נסתלקה שכינה מהם; 

ולכן כל עבודתינו צריכה להיות להוריד חזרה את השכינה לפה – שאדם ירגיש שהקדוש ברוך הוא נמצא פה איתנו בזה העולם, ואפילו שיש לו אשה וילדים, צריך להחדיר בהם גם כן אלקותו יתברך, ולדעת שהכל ממנו יתברך, ומה שייך דבר כזה שצריכים לעזוב את הכל רק לעלות מעלה מעלה וכו' וכו'? לא! הקדוש ברוך הוא פה בזה העולם, ולא בחינם שאמר רביז"ל (שיחות הר"ן סימן נ"ב)

מכל הדברים צועק כבוד השם יתברך, כי מלא כל הארץ כבודו, ואפילו מסיפורי הגויים צועק גם כן כבוד השם יתברך, כמו שכתוב (תהלים צ"ו ג')

"ספרו בגוים כבודו", שאפילו בסיפורי הגויים צועק כבוד השם יתברך. כי כבודו יתברך צועק תמיד וקורא ומרמז להאדם שיתקרב אליו יתברך, והוא יתברך יקרב אותו ברחמים באהבה ובחיבה גדולה; וכו', עיין שם. ולכן כל אלו הלימודים שמלמדים את האדם שיעזוב את אשתו ואת ילדיו ואת כל עסקי העולם הזה, הם לימודים פגומים משדין יהודאין, כמובא בדברי רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן כ"ח)

שמבישא לא הוי טבא, שאלו האנשים לא יכולים לעזור לאדם כלל, ואדרבה על ידם נופלים בכפירות ואפיקורסות, וכל הדיבורים שלהם זה בבחינת "בני לן ביתא באוירא", דברי רוח והבל.

כי התכלית בזה העולם היא רק להכיר את הקדוש ברוך הוא, וכמו שרביז"ל מתחיל את ספרו הקדוש 'לקוטי מוהר"ן': איש הישראלי צריך להסתכל תמיד בהשכל שיש בכל דבר, היינו בהחיות אלקות המחייה את הדבר הזה, ולקשר עצמו אל השכל והחכמה שיש בכל דבר, כי בכל דבר יש אלקות, ועל ידי זה מאיר לו השכל באור גדול מאד בכל דרכיו. וזו התכלית שבשבילה נבראנו -שנזכה למצוא כאן את הקדוש ברוך הוא בזה העולם, ולמלאות את העולם הזה עם אלקותו יתברך, לגלות לכולם את אמתת מציאותו יתברך, ולהרגיל את עצמו לדבר אל הקדוש ברוך הוא כאשר ידבר איש אל רעהו והבן אל אביו, בלי שום חכמות והשכלות כלל, אשר התענוג הזה עולה על כל התענוגים – שאדם מרגיש שאין בלעדיו יתברך כלל והכל לכל אלקות גמור הוא.

ולכן אני לא יודע מי אלו שלומדים איתך שצריכים לעזוב את הכל ולעלות מעלה מעלה וכו' וכו', אני חושב שמי שהולך בצורה כזו, הוא יורד מטה מטה לשאול תחתית ומתחתיו וכו' וכו', וכבר אמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן מ"ד)

שגם מחכמות שיש בעבודת השם יתברך בעצמו צריך להרחיק מאד. כי כל אלו החכמות של העולם, שיש להנכנסין ומתחילין קצת בעבודת השם, אינם חכמות כלל, והם רק דמיונות ושטותים ובלבולים גדולים. ואלו החכמות מפילין מאד את האדם מעבודת השם, דהיינו מה שחושב וחוקר ומדקדק ביותר, אם הוא יוצא כראוי במה שעושה. כי בשר ודם אי אפשר לו שיצא ידי חובתו בשלימות, ואין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא עם בריותיו (עבודה זרה ג.)

, ולא ניתנה תורה למלאכי השרת (קידושין נ"ד)

. ועל אלו המדקדקים ומחמירים בחומרות יתרות, עליהם נאמר (ויקרא י"ח)

"וחי בהם" – ולא שימות בהם, (יומא פ"ה:)

כי אין להם שום חיות כלל, ותמיד הם במרה שחורה, מחמת שנדמה להם שאינם יוצאים ידי חובתם בהמצוות שעושין, ואין להם שום חיות משום מצוה מחמת הדקדוקים והמרה שחורות שלהם. (ואמר רביז"ל שהוא בעצמו אינו מחמיר שום חומרא כלל). אשרינו מה טוב חלקינו ומה נעים גורלינו שאנחנו מקורבים באמת אל רביז"ל, ומקיימים את דבריו בתמימות ובפשיטות גמורה בלי שום חכמות והשכלות כלל.

כלל זה תיקח בידיך, אם אחד לא מעורר אותך על סדר-דרך-הלימוד של רביז"ל, המובא באריכות (שיחות הר"ן סימן ע"ו)

האדם הזה כבר שקרן, כי בפירוש גילה לנו רביז"ל (שיחות הר"ן סימן רפ"ז)

מה יש לאדם לעשות בזה העולם? אין צריך כי אם להתפלל וללמוד ולהתפלל; והנה יום והנה לילה, והנה שבוע והנה חודש, והנה שנה וכו' וכו', וצריכים לעשות לעצמו חשבון הנפש: האם ביום הזה למדתי קצת מקרא? קצת משנה? קצת גמרא? קצת שולחן ערוך? וכו' וכו', ואם לא, חבל שהיום עולה למעלה ריק לגמרי, ומה ישיב לשולחו דבר, כששומר הפתח ישאל אותו ערוך מקרא שקרית, משנה ששנית וכו' וכו'? ולכן צריכים לזכור מה שאמר רביז"ל (שיחות הר"ן סימן נ"א)

את זה תקבלו ממני שלא יטעה אתכם העולם, כי העולם מטעה מאד מאד, ואם לא מקבלים מהרב תיכף ומיד מה שהוא צריך וכו', צריכים לדעת שהוא חי בדמיון ובטעות גדולה וכו', ומה צריך אדם? שכל ודעת, ועיקר הדעת והשכל הוא (דברים ד')

"אתה הראת לדעת כי הוי"ה הוא האלקים אין עוד מלבדו", שיחדיר בו אמונה פשוטה בו יתברך, וילמד אותו איך מדברים אל הקדוש ברוך הוא, שאת זה יש לו תיכף ומיד ביד, "ומה שביד בטוח", כי למדתי אצל הצדיק הזה איך לדבר אל הקדוש ברוך הוא, ולדעת שאני עצמאי ואין לי אף אחד בזה העולם רק הקדוש ברוך הוא, ורק הוא יתברך יכול לעזור לי.

וכן הרב צריך להכניס בו תשוקה עצומה ללמוד תורה הקדושה, 

ולכן צריך לזכור "מה שביד בטוח", אם התחלתי ללמוד בכל יום מקרא משנה וגמרא וכו', בזכות הרב הזה, ולא החסרתי יום אחד מבלי לימוד התורה הקדושה וכו', אזי עלי לדעת "מה שביד בטוח". וכן אם הרב מוסר את נפשו שיהיה שלום בית ביני לבין אשתי, צריכים לזכור "מה שביד בטוח", ואם חס ושלום לא מקבלים את זה מהרב, צריכים לדעת שהכל דמיון גדול מאד, ולבסוף יפתח את היד ויראה שאין ביד שום דבר, וסתם רצתי אחריו ימים ושנים, ואיבדתי את שנותיי היקרות וכו' וכו', כי כך אמר רביז"ל (שיחות הר"ן סימן ו')

היצר הרע דומה כמו מי שהולך ורץ בין בני אדם, וידו סגורה ואין אדם יודע מה בתוכה, והוא מרמה בני אדם ושואל לכל אחד, מה אני אוחז? ולכל אחד נדמה כאילו הוא אוחז מה שהוא מתאוה, ועל כן הכל רצים אחריו כי כל אחד סובר שיש בידו מה שהוא חפץ וכו', ואחר כך הוא פותח את ידו ואין בה כלום וכו'. כמו כן ממש היצר הרע שהוא מרמה כל העולם כולו, והכל רצים אחריו, ומרמה לכל אחד ואחד, עד שנדמה לכל אחד ואחד כאילו יש בידו מה שהוא חפץ, כל אחד כפי שטותו ותאותו, ואחר כך בסוף הוא פותח את ידו ואין בה כלום, כי אין מי שימלא תאותו אצלו; וכן הוא אצל רבנים וכו', אדם רץ אחר מישהו ימים ושנים וכו', והוא מכור אליו לגמרי וכו', ונדמה לו שישועתו תלויה ברב זה וכו', וההוא עובד עליו ומוריק לו את הכיסים וכו', או מהפנט אותו לגמרי, ומוציא לו את השכל מהדעת וכו', ולבסוף ההוא פותח את היד ורואה שהכל כלום וכו', וסתם בילה את הימים והשבועות והחודשים והשנים הכי טובות שלו בימי חייו, ומאומה אין בידו וכו' וכו', אבל זה כבר מאוחר וכו'.

וזכור גם זכור מה שאמר רביז"ל (חיי מוהר"ן סימן שנ"ד) על שני כיתות אנשים יש לי רחמנות גדול עליהם: על אלו אנשים שהיו יכולים להתקרב אלי ואינם מתקרבים, ועל אלו המקורבים אלי ואינם מקיימים את דבריי. כי אני יודע שיהיה עת בעת שיהיה האדם מונח על הארץ עם רגליו אל הדלת, אז יסתכל על עצמו היטב ויתחרט מאד מאד על שלא זכה להתקרב אלי, או שלא קיים את דבריי, כי אז ידעו שאם היו מקורבים אלי ומקיימים את דבריי, לא היה שום דרגא בעולם שלא הייתי מביאם לאותה המדריגה. אבל לא יועיל אז; עיין שם.

אשרי מי שמקורב באמת אל רביז"ל, ואינו מטעה את עצמו כלל, ומתמיד בספריו הקדושים, ומתחבר רק אל אלו שמדברים מזה כל היום, והם תלמידי 'היכל הקודש' שבונה רביז"ל, כמובא בדבריו ז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן נ"ט) שהצדיק בונה 'היכל הקודש.

הקדוש ברוך הוא השומע תפילות ישראל ישמע בתפילתי שאני מבקש ומתפלל בעדך שיהיה לך הצלחה מרובה ובכל אשר תפנה תשכיל ותצליח.

המאחל לך ברכה והצלחה מן השמים