אני משתדל לחזק את כולם, אבל בתוך תוכי אני מלא ספיקות באמונה

שאלה:

מאת אהרן:

שלום לכבוד הרב שליט"א. אני בן ארבעים וחמש, שומר מצוות, ומנסה להתחזק בספרי רבינו בשלוש-עשרה השנים האחרונות, אך מכיוון שחוויתי בילדותי משברים רגשיים קשים מאוד, עד היום יש לי קשיים רגשיים קשים מאוד, ולמרות שמבחוץ אני מחייך לכל העולם ומצטט כמו תוּכּי דיבורי אמונה והתחזקות מרבנו, מבפנים אני אכול בספיקות קשים באמונה.
אני מרגיש שכל המצוות שאני עושה וכל ההשתדלות שלי בעבודת השם זה רק כלפי חוץ, ומבפנים אני מרגיש כמו מת שיש לו 'מיתת הלב' ממש, וכשאני קורא ומנסה ללמוד תורות בליקוטי מוהר"ן אני מרגיש שאני נגוע כמעט בכל המחלות הרוחניות האפשריות, ובקושי שאני מצליח להחיות את עצמי עם התורה 'אזמרה'.
אני מרגיש שקרן גם בזמן ההתבודדות, ולמרות שהייתי כבר כמה פעמים בראש השנה באומן, כלום לא זז, ואני מתוסכל מכל הבחינות. מה לעשות? הצילו!

השאלה הופנתה דרך מערכת 'ברסלב סיטי' ללשכת כ"ק מוהרא"ש שליט"א, הצדיק מיבנאל, אשר השיב במכתב נפלא.

תשובה:

בעזה"י יום ד' לסדר ראה  כ"ד אב התשע"ג

שלום וברכה אל אהרן נ"י

לנכון קיבלתי את מכתבך.

כל הצרות שלך שאתה מרגיש שאתה מלא יסורים וכו' וכו' זה רק מפני שאתה לא בשמחה. בר ישראל צריך לשמח את עצמו עם כל נקודה ונקודה שיש בו, ואמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן רפ"ב) שאדם צריך לחפש ולבקש בעצמו נקודה טובה ששם אינו רשע, כי זו לא חכמה להפיל את עצמו וזה לא שכל לשבור את עצמו וכו', אלא צריכים לשמוח עם כל נקודה שיש בו ותהילה לאל כל בר ישראל מלא מצוות כרימון.

הן אמת שעברת בחייך משברים קשים מאד מאד וכו' וכו', אך עם כל זאת אתה צריך להחיות את עצמך עם "שלא עשני גוי", כי על כל פנים תהילה לאל גוי לא נולדת, וזה צריך להיות עיקר השמחה שלך, ובזה שתשמח בזה, אזי כל החיים שלך ישתנו לטובה, כי כך אמר רביז"ל (ספר המידות אות שמחה חלק ב' סימן א') מי שהוא שמח תמיד – על ידי זה הוא מצליח, וזה עיקר ההצלחה בגשמיות וברוחניות.

דע לך שהס"מ שונא את האדם מאד מאד ורוצה להפיל אותו בעצבות ובעצולות ובדכאון ולכן צריכים לעשות כל מיני מאמצים שבעולם להיות רק בשמחה, 

ואמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן כ"ד)

שאפילו אם אדם נמצא במדור הקליפות, עם כל זאת, כשמחזק את עצמו לקיים מצווה אחת בשמחה – הוא עולה מעולם עד עולם וכו' עד שמגיע אל רום גובהי מרומים אל עולם האצילות, ואי אפשר לתאר ולשער את מעלת האדם שהוא שמח במצוות שהוא עושה בכל יום.

בוודאי עובר עליך מה שעובר, אך על מי בזה העולם לא עובר מה שעובר וכו'? ומי לא נפל ונכשל וכו'? אך תהילה לאל זכית להתקרב אל רביז"ל, שעצם ההתקרבות אליו זו השמחה הכי גדולה, עד כדי כך שאמר רביז"ל (שיחות הר"ן סימן קע"ז) אתם צריכים מאד מאד לשמוח שיש לכם רבי כזה. 

ואתה שזכית להיות כבר כמה פעמים בראש השנה באומן אצל רביז"ל, עליך לשמוח עם זה מאד מאד, כי בפירוש גילה לנו רביז"ל

(חיי מוהר"ן סימן ת"ג)

מי שהיה אצלו בראש השנה ראוי לו לשמוח כל השנה. ולכן דע לך, כשבר ישראל שמח ומכריח את עצמו להיות בשמחה, אזי הוא נכלל באין סוף ברוך הוא, ולכן תיקח את עצמך בידיך, ותהיה רק בשמחה, וכמו שאסור לשנוא את הזולת שזה לאו בתורה – "לא תשנא את אחיך בלבבך", כי זו עברה גדולה לשנוא את עצמו, ומה שקורה אצלך זה שאתה שונא את עצמך.

ולכן אבקש אותך מאד, שרק תחדיר בעצמך שאין שום מציאות בלעדיו יתברך, והכל לכל אלקות גמור הוא, כי מלא כל הארץ כבודו, ואתה נמצא בתוך האור. אשרי האדם שמכניס את הדיבורים האלו בתוך לבו, ואז טוב לו כל הימים.

המאחל לך ברכה והצלחה מן השמים