שאלה: מאת נתנאל: מה דעתו של הצדיק לגבי אמירת תפילת הדרך: האם צריך לאומרה בשם ומלכות? ומתי יש לאומרה: בתוך העיר, או לאחר שיוצאים מהעיר לגמרי? תשובה: |
||
בעזה"י יום ד' לסדר כי תצא ח' אלול ה'תשע"ג
שלום וברכה אל נתנאל נ"י לנכון קבלתי את מכתבך. הלכה מפורשת היא בשולחן ערוך (אורח חיים סימן ק"י סעיף ד') היוצא לדרך יתפלל יהי רצון מלפניך הוי"ה אלקינו ואלקי אבותינו שתוליכנו לשלום וכו', וצריך לאומרה בלשון רבים, ואם אפשר יעמוד מלילך כשיאמרנה, ואם היה רוכב אין צריך לירד. אין צריך לומר אותה אלא פעם אחת ביום, אפילו אם ינוח בעיר באמצע היום, אבל אם דעתו ללון בעיר ואחר כך נמלך ויצא ממנה לעבור חוצה לה או לשוב לביתו, צריך לחזור ולהתפלל אותה פעם אחרת. הר"ם מרוטנבורג כשהיה יוצא לדרך בבוקר היה אומרה אחר יהי רצון, כדי להסמיכה לברכת הגומל חסדים ותהיה ברכה הסמוכה לחברתה.
אומר אותה אחר שהחזיק בדרך, ואין לאומרה אלא אם כן יש לו לילך פרסה, אבל פחות מפרסה לא יחתום בברוך, (ולכתחילה יאמר אותה בפרסה ראשונה), ואם שכח מלאומרה יאמר אותה כל זמן שהוא בדרך, ובלבד שלא הגיע תוך פרסה הסמוכה לעיר שרוצה ללון בה, ומשם ואילך יאמר אותה בלא ברכה. וזו הלכה מפורשת שכך צריך להתנהג, עם כל זאת, מאחר שהיום כל הדרכים בחזקת סכנה, יכול האדם לומר בכל פעם שנכנס ברכב כדי לנסוע בדרך יהי רצון מלפניך וכו' וכו', אבל אינו מסיים ברוך אתה הוי"ה שומע תפלה, כי סתם יהי רצון יכול כל אחד ואחד לומר ולחדש מדעתו, וכן יכול לומר את הפסוק (בראשית ל"ב א') "ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלקים: ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלקים זה", בשם הוי"ה אלקי ישראל מימיני מיכאל, ומשמאלי גבריאל, מלפני אוריאל, ומאחורי רפאל, ומעל ראשי שכינת אל, ודבר זה הוא יכול להגיד בכל פעם, כי הוא לא מסיים עם ברכה, וזו סגולה להנצל מתאונת דרכים ומכל מיני משחיתים.
רביז"ל אמר (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ל"א) לפני שיוצאים לדרך כדאי לתת צדקה.
בכל פעם כשאדם יוצא מפתח ביתו, ישים את ידו על המזוזה ויתפלל תפלה קצרה: רבונו של עולם! כמו שאני יוצא עכשיו מפתח ביתי בריא ושלם, אנא תחזיר אותי חזרה בריא ושלם. וכשחוזר לביתו ישים את ידו על המזוזה ויאמר תודה קצרה: רבונו של עולם! אני מודה לך שהחזרתני לביתי בריא ושלם. אשרי אדם שזוכה להתנהג ככה.
|