תרמתי להדפסת ספרי 'אשר בנחל' אך עדיין לא נושעתי. למה?

שאלה:

מאת רוחמה:
שלום וברכה לצדיק. הצדיק הבטיח שמי שיתרום להוצאות הדפסת ספרי 'אשר בנחל' – יזכה לישועה לה הוא זקוק. עשיתי זאת, ואף תרמתי לבניית בית המדרש, רכשתי בו כיסא, וזאת חוץ מתרומתי החודשית לבית התבשיל 'אהל אברהם'.
אני בת ארבעים ואחת, גרושה ואמא לילדה אחת. אני לחוצה מאוד להתחתן ולזכות לעוד ילדים לפני ש'אפספס את הרכבת' חס וחלילה, ולכן אני מבקשת מהצדיק שיקיים את הבטחתו לפני שיהיה מאוחר, ויברך אותי לזיווג משורש נשמתי בקרוב ממש, ושאזכה להביא לעולם ילדים בריאים ושלמים. אין לי צדיק אחר ורק אליכם אני פונה.
בברכת שנה טובה ומתוקה, כתיבה וחתימה טובה

השאלה הופנתה דרך מערכת 'ברסלב סיטי' ללשכת כ"ק מוהרא"ש שליט"א, הצדיק מיבנאל, אשר השיב במכתב נפלא.

תשובה:

בעזה"י יום ג' לסדר נצבים וילך כ"א אלול ה'תשע"ג

שלום רב אל רוחמה תחי' 

לנכון קבלתי את מכתבך.

בוודאי הבטחה זו הבטחה, וזה מתקיים, אבל אצל כל אחד ואחת שרוצים להתחתן אפילו כשמדובר בגרוש עם גרושה, יש בעיה אחת – שהם בררנים גדולים מאד, ועל ידי זה מפספסים את הזיווג שלהם.

ואני רגיל לומר לכל רווק ורווקה, וזה שייך גם לגרוש או לגרושה, שצריכים לדעת שאמרו חכמינו הקדושים (יבמות סג.) נחית דרגא נסיב איתתא; צריכים לרדת מדריגה ואז מוצאים את הזיווג, כי בדרך כלל בחור או בחורה הם גאוותנים וכו', ולא מתאים להם לקחת את זאת או את זה וכו', וחושבים לעצמם: "אני הכי חכם והכי יפה וכו', אקח את זו?", או "אני הכי חכמה והכי יפה והכי משכילה וכו', אקח את זה?", והם מסתובבים ומחפשים את הזיווג שלהם כפי הדמיון שנכנס בהם כאילו מי יודע מה הם, והם מחוייבים שיביאו להם זיווג משהו שעדיין לא נברא וכו', ועל ידי זה מחפשים וכו' ומסתובבים ויוצאים לפגישות פן ואולי אמצא את בחיר לבבי שיבוא אלי על סוס לבן עם שקים מלאים כסף וכו', ובשביל זה הבחור או הבחורה מחכים עד שיוולד זיווג כזה, ובין כך הם לא קולטים שהזמן לא מחכה, כמאמר החכם "הזהר מן הזמן כי הוא אויב רע מאד", ועד שתופסים את עצמם רואים שהם כבר בגיל שלושים, ומה עושים עכשיו? על זה באים חכמינו הקדושים ונותנים לנו עצה (יבמות סג.) נחית דרגא נסיב איתתא -תרדו מדריגה ואל תחזיקו מעצמכם כל כך בגדול וכו', ואז תמצאו בקלות זיווג שיתאים לכם.

 וזה שייך גם לגרוש או לגרושה – אסור להיות כל כך בררנים, כי החיים כל כך קצרים, הנה אנחנו כאן והנה אנחנו יוצאים מזה העולם, וכל כך חבל לפספס את החיים וכו', בשעה שהנה יום והנה לילה, הנה שבוע והנה חודש, והנה כבר שנה, וכך הולכים הימים והחודשים והשנים, וכבר אמרו חכמינו הקדושים (בראשית רבה פרשה צ"ו סימן ב') כצל ימינו על הארץ ואין מקוה, והלואי כצלו של כותל או כצלו של אילן, אלא כצלו של עוף בשעה שהוא עף, דכתיב (תהלים ק"ד) כצל עובר. ואין מקוה – ואין מי שיקוה שלא ימות, הכל יודעים ואומרין בפיהם שהן מתים; ודוד המלך אומר (תהלים צ') "ימי שנותינו בהם שבעים שנה", ואמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ס"א) שהשבעים שנה פורחות כמו רבע שעה, וכן אמר (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן ק"ח) אדם, בשביל תענוג קטן של רבע שעה הוא יכול לאבד את כל העולם הזה והעולם הבא, וזה שייך יותר במריבות בבית, ולכן אשרי הזוג שמשלימים ביניהם ומסתכלים על התכלית הנצחית, כי החיים כל כך קצרים, וחבל לפספס את החיים עם מריבות וויכוחים וכו' וכו'.

הלוואי שתצייתי אותי על כל פנים מעכשיו.

המאחל לך כתיבה וחתימה טובה