האם יש מקור למנהג לכתוב פתק ולהטמינו בין אבני הכותל?

שאלה:

מאת דן:

לכבוד הצדיק היקר.
זכיתי להתקרב לחסידות ברסלב בשנים האחרונות על-ידי תלמידיך. בכל שבת בעת פתיחת ההיכל אנו מתפללים לרפואתך ולהצלחתך, וזוהי מעט הכרת הטוב על כל העידוד והחיזוקים שכבודו מחזק אותנו.
יש מנהג לכתוב בקשה בפתק ולהטמין את הפתק בין אבני הכותל. אמנם רבים נוהגים לעשות כך, אך האם יש מקור למנהג זה?

השאלה הופנתה דרך מערכת 'ברסלב סיטי' ללשכת כ"ק מוהרא"ש שליט"א, הצדיק מיבנאל, אשר השיב במכתב נפלא.

תשובה:

בעזה"י יום א' לסדר נח כ"ה תשרי ה'תשע"ד

שלום וברכה אל דן נ"י

לנכון קבלתי את מכתבך.

תשואת חן לך על כל התפלות והבקשות שאתה מבקש על רפואתי, ואני בטוח שכל מה שאני חי זה רק בזכות התפלות של עם ישראל שהתפללו עלי, כי טובי מומחי הרופאים אמרו שבמצב שהייתי – אחד ממליון נשאר חי, ולכן אני תולה את זה רק בזכות התפלות שרבים התפללו עלי, והלוואי שימשיכו להתפלל, כי עדיין

אני זקוק להרבה רחמי שמים מרובים בכל הענינים וכו', ובפרט על בריאות וכו'.

בענין להכניס פתק בכותל, את המקור לזה אנחנו מוצאים אצל האור החיים הקדוש שהוא היה נוהג ככה, ומעשה שהיה כך היה: בשעה שהאור החיים הקדוש התגורר בירושלים, הגיע אחד מאנשי שלומו וביכה את מר גורלו ושפל מצבו, לאחר שנתהפך גלגל הצלחתו והגיע כמעט עד פת לחם באין יכולת לכלכל את אנשי ביתו, תחנונים דיבר רש שיעתיר בעדו ויפעל להיטיב מצבו. נכמרו רחמי האור החיים הקדוש והוא נטל פתקא, רשם עליה כמה תיבות וסגרה היטב, מסרה בידי האיש ואמר לו שיגש אל שריד בית מקדשינו ובין אבני הכותל המערבי יניח את הפתקא. יצא האיש ויפן ללכת אל הכותל המערבי, ורוח חזקה סערה באותה עת ונשאה את מצנפתו והותירה אותו חפוי ראש, ואגב מאמציו ונסיונו להאבק ברוח נפלה הפתקא מידו והרוח נשאה אותה הרחק הרחק. שרך האיש רגליו הכושלות ושב למעון קדשו של האור החיים הקדוש וסח לו בשפל קול את אשר קרהו, נאנח האור החיים הקדוש וענהו מה אעשה ולא אסתייע מילתא. 

לאחר זמן מצאו ברחובות ירושלים את הפתקא שהיה חתום עליה את שמו של האור החיים הקדוש, ומצאו שכתב בפנייה ישירה אל השכינה הקדושה בזו הלשון: "אחותי רעייתי יונתי תמתי, אבקשך ברחמים להשפיע טובה לפלוני בן פלוני".

וכן כמו אותו סיפור מובא בספר 'יוסף אברהם' להגאון רבי יוסף שאלתיאל זצ"ל מדייני סלוניקי, שעוד כאשר היה האור החיים הקדוש בארץ מכורתו בא אחד מתלמידיו שהתכונן לעלות לארץ ישראל וביקש שיכתוב לו האור החיים הקדוש כתב המלצה, נענה האור החיים הקדוש לבקשתו וכתב. אך כשמסר לו את הפתק אמר לו: "הלא בירושלים עיר הקודש אין חכמי העדה מכירים אותי ולא שמעו את שמעי, ואינני יודע אם המלצתי תסייע לך שיושיבוך במקומך ויתנו לך משלך, עצתי איפוא שבהגיעך ירושלימה תסור לכותל המערבי ותיתן את הפתק לשכינת עוזו". עשה התלמיד כעצת האור החיים הקדוש והניח את הפתק בסדקים שבין אבני הכותל המערבי, ובתוך זמן קצר השיגה ידו כדי פרנסתו בכבוד, עיין שם.

הרי שלך לפניך מאיפה המקור, עם כל זאת יש הרבה פוסקים שמחמירים מאד מאד לא להכניס את האצבעות בתוך סדקי הכותל.

עכשיו כשיש לנו את עצת רביז"ל שיכולים לדבר אל הקדוש ברוך הוא כאשר ידבר איש אל רעהו, אזי למה צריכים פתק? יכולים לבוא ולדבר עם הקדוש ברוך הוא שמה פנים אל פנים, ולבקש ממנו יתברך כל מה שהוא צריך.

המאחל לך ברכה והצלחה מן השמים