אני בדיכאון כבר תקופה ארוכה ואינני מצליח להרים את עצמי ולהתחזק. איך יוצאים מהחושך וזוכים לשמחה?

שאלה:

מאת דוד:
לכבוד הצדיק מיבנאל.
אני מונח בחושך ובדיכאון וסובל ממצב רוח רע כבר תקופה ארוכה. אני מנסה להרים את עצמי ולהתחזק, אבל לא מצליח. פעם הייתי בא מדי פעם לבית המדרש של חסידי ברסלב ושומע שם דברי חיזוק ושיעורי תורה, אבל עכשיו גם את זה אין לי כוח לעשות, וממש נפלה עליי כבדות. מה אני יכול לעשות כדי לצאת מהחושך הזה ולזכות לשמחה?

השאלה הופנתה דרך מערכת 'ברסלב סיטי' ללשכת כ"ק מוהרא"ש שליט"א, הצדיק מיבנאל, אשר השיב במכתב נפלא.

תשובה:

בעזה"י יום ד' לסדר תולדות כ"ו חשוון ה'תשע"ד

שלום וברכה אל דוד נ"י 

לנכון קבלתי את מכתבך.

מאד מאד אני מבקש אותך שתתחזק להיות בשמחה  עצומה, כי כל הצרות שלך זה רק מחמת שאינך בשמחה, ולכן תעשה כל מה שביכולתך להיות בשמחה, ותתפלל בכל יום אליו יתברך שתזכה להיות בשמחה עצומה, כי השמחה מרחבת את הדעת בין בגשמי בין ברוחני.

ואמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן י') מה שהעולם רחוקים מהשם יתברך ואינם מתקרבים אליו יתברך, הוא רק מחמת שאין להם ישוב הדעת ואינם מיישבין עצמן, והעיקר להשתדל ליישב עצמו היטב, מה התכלית מכל התאוות ומכל עניני העולם הזה, הן תאוות הנכנסות לגוף, הן תאוות שחוץ לגוף כגון כבוד, ואז בודאי ישוב אל השם יתברך.

אך דע, שעל ידי מרה שחורה אי אפשר להנהיג את המוח כרצונו, ועל כן קשה לו ליישב דעתו. רק על ידי השמחה יוכל להנהיג המוח כרצונו, ויוכל ליישב דעתו, כי שמחה הוא עולם החירות, כמו שכתוב (ישעיה נ"ה) "כי בשמחה תצאו", שעל ידי שמחה נעשין בן חורין ויוצאין מן הגלות. ועל כן כשמקשר שמחה אל המוח, אזי מוחו ודעתו בן חורין ממש, ואינו בבחינת גלות, ואזי יוכל להנהיג את מוחו כרצונו וליישב דעתו, מאחר שמוחו בחירות ואינו בגלות.

כי על ידי גלות אין הדעת מיושב כלל וכו', ולבוא לשמחה הוא על ידי מה שמוצא בעצמו איזה נקודה טובה, כי איך שרק יהיה, יש אצל כל בר ישראל נקודות טובות מנקודת יהדותו, כמאמרם ז"ל (ברכות נ"ז.) על הפסוק (שיר השירים ד') "כפלח הרמון רקתך" – מאי רקתך? אפילו ריקנין שבך מלאים מצות כרמון, ועל כל פנים יש לכל בר ישראל לשמוח במה שזכה להיות מזרע ישראל, ושלא עשני גוי כגויי הארצות, כי השמחה הזו עולה על כל השמחות, ועל ידי שמחה מתרחבים מוחו ודעתו וכבר יש לו ישוב הדעת אחרת לגמרי.

ולכן תראה להתפלל בכל יום ויום אליו יתברך שתזכה להיות בשמחה עצומה, ותשתדל לומר את התפלה הזו כמה פעמים ביום, וזה יועיל לך לבוא לשמחה:

רבונו של עולם זכיני להיות בשמחה תמיד, ואזכה להרגיש את השמחה ברמ"ח איברי ובשס"ה גידי, עד שהשמחה תגיע לרגלי, שאזכה לרקוד בכל יום מרוב שמחה על גודל החסד שעשית עמדי, שנבראתי מזרע ישראל, ואני יכול לקיים את מצוותיך. אנא רחם עלי והרחק ממני את העצבות והעצלות, וזכיני לדבר בכל יום עם אחרים משמחה, ואזכה לשמח את אחרים, ועל ידי זה גם אני אזכה לשמוח, ובזכות השמחה אזכה להכלל בך לגמרי, עד שלא אראה לפני עיני רק את אמתת מציאותו יתברך, איך שאתה מחיה ומהווה ומקיים את כל הבריאה כולה. וזכיני לאמונה ברורה ומזוככת שאזכה לדעת בידיעה ברורה שאתה נמצא ואין בלעדיך נמצא, ועל ידי זה תמחול לי על כל עוונותי, ואזכה להכלל בך מעתה ועד עולם, אמן סלה.

נא ונא אל תהיה בטלן, הרגל את עצמך לדבר אל הקדוש ברוך הוא, אשר אין למעלה מזה, ואמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן כ"ה) ההתבודדות הוא מעלה עליונה וגדולה מן הכל. דהיינו לקבוע לו על כל פנים שעה או יותר להתבודד לבדו באיזה חדר או בשדה, ולפרש שיחתו בינו לבין קונו בטענות ואמתלאות בדברי חן ורצוי ופיוס, לבקש ולהתחנן מלפניו יתברך, שיקרבו אליו לעבודתו באמת. ותפלה ושיחה זו יהיה בלשון שמדברים בו וכו', והנהגה זו הוא גדולה במעלה מאד מאד, והוא דרך ועצה טובה מאד להתקרב אליו יתברך, כי זאת היא עצה כללית, שכולל הכל, כי על כל מה שיחסר לו בעבודת השם, או אם הוא רחוק לגמרי מכל וכל מעבודתו יתברך, על הכל יפרש שיחתו ויבקש מאתו יתברך.

ואפילו אם לפעמים נסתתמין דבריו, ואינו יכול לפתוח פיו לדבר לפניו יתברך כלל, אף על פי כן זה בעצמו טוב מאד, 

דהיינו ההכנה שהוא מוכן ועומד לפניו יתברך, וחפץ ומשתוקק לדבר, אך שאינו יכול, זה בעצמו גם כן טוב מאד, וגם יוכל לעשות לו שיחה ותפלה מזה בעצמו. ועל זה בעצמו יצעק ויתחנן לפניו יתברך, שנתרחק כל כך, עד שאינו יכול אפילו לדבר. ויבקש מאתו יתברך רחמים ותחנונים, שיחמול עליו ויפתח פיו, שיוכל לפרש שיחתו לפניו. ואמר רביז"ל שכמה וכמה צדיקים גדולים מפורסמים סיפרו שלא באו למדרגתם רק על ידי הנהגה זו. והמשכיל יבין מעצמו גודל מעלת הנהגה זו, העולה למעלה למעלה, והוא דבר השוה לכל נפש מקטן ועד גדול, כי כולם יכולים לנהוג הנהגה זו, ועל ידי זה יבואו למעלה גדולה, 

אשרי שיאחז בזה.

ואתה צריך לדעת ששמחה והתבודדות תלויים זה בזה – אם אדם שמח אזי נפתח לו לבו ויכול לדבר אל הקדוש ברוך הוא כאשר ידבר איש אל רעהו, וזוכה לדבק את עצמו באין סוף ברוך הוא, ואז בכל מקום שנמצא הוא מוצא את הקדוש ברוך הוא, כמו שגילה לנו רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן כ"ד)

ששאלו הסבי דבי אתונא: איפה האמצע של העולם? והראה רבי יהושע בן חנניה עם אצבעו: פה! שאלו אותו: מי אומר שכך הוא? אמר להם רבי יהושע בן חנניה: תביאו חבלים ותמדדו ותראו שאני צודק. ומגלה רביז"ל שיש בזה סוד נפלא מאד – כשמתחילים הבלבולים עם האדם איפה המקום שלו להיות ולגור, אזי העצה להגיד לו פה! איפה שאתה נמצא – שם אמצע העולם. ועם כל זאת כשהקליפות והמשחיתים שברא מחמת עוונותיו מבלבלים אותו ושואלים: מי אומר שאתה צריך לגור פה, אולי אתה צריך לגור במקום אחר? ואחר כך כשילך למקום אחר וכו', גם שמה יגידו לו: מי אומר שאתה צריך לגור פה, אולי אתה צריך לגור במקום אחר? כי כשאדם חוטא בפגם הברית אזי הוא בורא קליפות ומשחיתים, והם מבלבלים את דעתו ומעקמים את לבו וכו', בקושיות וספיקות, ולא מוצא את המקום שלו, אבל אם אדם מאמין בו יתברך, ומכניס בדעתו את אמתת מציאותו יתברך, על ידי זה איפה שרק תשים אותו הוא יהיה רק שמח, כי אין עוד שמחה כשמחת האמונה בהשם יתברך.

אני מאד מקווה להקדוש ברוך הוא שתיקח את עצמך בידיך ותפסיק להתלונן, ואז תוכל לעשות בכל פעם התחלה חדשה.

המאחל לך ברכה והצלחה מן השמים