מה החשיבות של לימוד גמרא? ומדוע בגמרא יש כל כך הרבה דקדוקים ומחלוקות?

שאלה:

מאת עקיבא:

ברצוני לשאול מספר שאלות לגבי לימוד גמרא: א. מה החשיבות של לימוד גמרא? ב. כידוע, דרך הגמרא היא שכל אחד מהתנאים והאמוראים מביע את דעתו ומביא הוכחות לדבריו, ועל פי רוב כשמסיימים ללמוד את הדף, מרוב סתירות ושאלות הכול דחוק לגמרי. מדוע זה כך? ג. פעמים רבות מדקדקים בגמרא על כל אות בדברי התנאים, ומסיקים מזה מסקנות. האם כשכתבו את המשנה והגמרא אכן כתבו אותם בדקדוק כזה גדול עד כדי כך שאפשר להסיק מסקנות משמעותיות מייתור או חיסור של אות אחת? תודה רבה.

השאלה הופנתה דרך מערכת 'ברסלב סיטי' ללשכת כ"ק מוהרא"ש שליט"א, הצדיק מיבנאל, אשר השיב במכתב נפלא.

תשובה:

בעזה"י יום ה' לסדר וישב י"ח כסליו ה'תשע"ד

שלום וברכה אל עקיבא נ"י

לנכון קבלתי את מכתבך.

צריך שתדע, שלימוד גמרא עולה על כל הלימודים, מלבד שצריכים להתייגע ולהוציא מכל דף ודף את ההלכות שיוצאות מהדף הזה, שזה העין משפט שמציין בכל קטע את הרמב"ם, הטור והשולחן ערוך השייכים אל הקטע זה מהגמרא, שצריכים להתייגע מאד מאד להוציא לעובדא ולמעשה את ההלכות שיוצאות מהגמרא, כי עיקר הלימוד הוא אסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, שזה דבר גדול מאד מאד להתייגע ולהבין את עומק כוונת חכמינו הקדושים, שכל תנא ותנא וכל אמורא ואמורא גילו מה שקיבלו חלקם מהר סיני, ואמרו חכמינו הקדושים (כריתות י"ג:) אשר דבר הוי"ה – זו הלכה, ביד משה – זו גמרא, כי הלימוד צריך להיות ללמוד להוציא את ההלכה מהגמרא, שזה נקרא לימוד לשמה לשם אל עולם, ללמוד על מנת לשמור ולעשות.

עם כל זאת צריכים לדעת שבגמרא יש סודות נוראים ונפלאים עד מאד, ולא סתם ויכוחים בין התנאים והאמוראים כמו שאתה כותב "סתירות ושאלות" וכו' וכו', אלא יש בזה רזין ורזין וסתרי נסתרות, כמובא בזוהר (רעיא מהימנא פנחס רמ"ד:) ורבנן דמתניתין ואמוראין, כל תלמודא דלהון על רזין דאורייתא סדרו ליה.

ולכן אל יקל בעיניך ענין לימוד גמרא, אשר באמת גם לומר גמרא זה מזכך את הנפש, לא כמו שבני אדם אומרים שרק אמירת זוהר ותיקונים מזככים את הנפש, אלא אפילו אמירת גמרא מזכך את הנפש מכל מיני חלודה, ומה גם שגמרא ראשי תיבות שמות המלאכים השומרים את האדם שהם ג'בריאל מ'יכאל ר'פאל א'וריאל, וכשאדם זוכה לחזור הרבה בגמרא, ממשיך על עצמו את הד' מלאכים השומרים את האדם, ומקשרים אותו אליו יתברך, ואמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן ה') שזה נקרא קישור המרכבה, ולכן אל יקל בעיניך לימוד גמרא, אלא דע לך שכל זמן שיהודי מדפדף בכל יום את הגמרא, הוא ישאר יהודי ירא שמים ושמור מהכל, ובכל הדורות ידעו שיהודי שלומד גמרא זה יהודי ירא שמים.

ותהלה לאל בעולם בעשרות השנים האחרונות נתפשט הלימוד של הדף היומי שרבבות רבבות מעם ישראל לומדים בכל יום אותו דף גמרא, וחוזרים על הדף כמה פעמים, ואין למעלה מדבר זה, ולכן שאל יקל בעיניך הדבר הזה, אלא תתחיל לגרוס הרבה גמרא שזה ישרוף את כל הקליפות שנכנסו בך וכו', כי כך אמרו חכמינו הקדושים (שבת ק"ו:) גמרא גמור זמורתא תהא; ופירשו צדיקים "גמרא גמור" – אם אתה תלמד גמרא, אזי "זמורתא תהא" – מלשון לזמר את כל העריצים ולהכרית את כל הקוצים הסובבים את השושנה העליונה, שזו נשמת האדם. אם אדם לומד הרבה גמרא, על ידי זה הוא מכרית ממנו את הקליפות והמשחיתים שברא מחמת עוונותיו, ואמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן רי"ד) שתלמו"ד גימטריא של הקליפה המחטאת את האדם בפגם הברית שנקראת לילית, ולכן הס"מ מאד מאד מפחד מזה שלומד גמרא בכל יום, ומנסה בכל מיני פעולות שבעולם למנוע את האדם מללמוד גמרא, ויניח לו ללמוד את כל הלימודים אבל לא לימוד גמרא, כי מזה הוא מפחד מאד מאד, כי מי שזוכה ללמוד בכל יום גמרא אפילו בגירסא, אזי נכון לבו יהיה בטוח שישאר יהודי ירא שמים.

והנה חכמינו הקדושים אמרו (סנהדרין כד.) במחשכים הושיבני כמתי עולם – אמר רבי ירמיה: זה תלמודה של בבל; ולכאורה, איך יכולים לומר על תלמוד בבלי את הלשון הזו – שהושיבני בחושך כמתי עולם? אלא הפירוש הוא אחרת, דייקא מחמת שאנחנו נמצאים בגלות מרה מאד שחושך לנו ולא אור, והושיבו אותנו במחשכים, ואנחנו נדמים בגלות כמו מת, מה יכול להחיותנו? על זה אמר רבי ירמיה: זה תלמודה של בבל, היינו ללמוד הרבה תלמוד בבלי.

ולכן תתחיל להתמיד בשיעור אחד בגירסא – לומר את כל הש"ס מהתחלת מסכת ברכות עד סיום מסכת נדה כסדרן דייקא, שאמר רביז"ל מי שזוכה לסיים את הש"ס ממשיך על עצמו צלם אלקים, ומלבד זאת תלמד בכל יום את הדף היומי, ותחזור על זה כמה וכמה פעמים, ותעמיק את עצמך להוציא את ההלכות מהרמב"ם, הטור והשולחן ערוך השייכים אל הדף הזה, ותזכה למצוא דברים נפלאים ונוראים מאד לעובדא ולמעשה, ומכל שכן כשתלמד גם את הרי"ף והרא"ש וכו', תרגיש טעם אחר בלימוד הגמרא, ועל אחת כמה וכמה אם תלמד עם מפרשים שאין למעלה מזה.