שאלה:

מאת ראובן אליהו:

לכבוד מוהרא"ש שלום.
מה הדרך הנכונה לגשר בין השכל והרגש בעבודת השם?

השאלה הופנתה דרך מערכת 'ברסלב סיטי' ללשכת כ"ק מוהרא"ש שליט"א, הצדיק מיבנאל, אשר השיב במכתב נפלא.

תשובה:

בעזה"י יום ג' לסדר מקץ כ"ג כסליו ה'תשע"ד

שלום וברכה אל ראובן אליהו נ"י

לנכון קבלתי את מכתבך.

העצה הכי טובה והכי קלה לקשר בין השכל והלב, בין הדעת והרגש, הוא ללכת בדרך התמימה שגילה לנו רביז"ל והוא "התבודדות" – להרגיל את עצמו לדבר אל הקדוש ברוך הוא כאשר ידבר איש אל רעהו והבן אל אביו בלי שום שכל והשכלות כלל, שזה שמקשר בין השכל לרגש, בין הדעת ללב, ואי אפשר להסביר את זה למי שלא טעם את זה, כי זה מאד מאד דק מן הדק וכו', כי באופן שאדם יזכה לדבר אל הקדוש ברוך הוא, הוא צריך לסלק את דעתו וחכמתו ובינתו והשכלתו לגמרי, רק לדבר בתמימות ובפשיטות גמורה אליו יתברך, ואפילו שבהתחלה ידמה לו שאין מי ששומע אותו, זה בא מחמת הכפירות שנכנסה בו.

וכך אמר רביז"ל (ספר המדות אות אמונה סימן כ"ב) הפשע של אדם מכניס כפירה לאדם. 

וכתיב (ישעיה נ"ט ב')

כי אם עונותיכם היו מבדילים בינכם לבין אלקיכם וחטאותיכם הסתירו פנים מכם משמוע", ולכן עד שיוריד מעצמו את כל ההסתר וההעלם, עליו להמשיך לדבר הרבה אל הקדוש ברוך הוא בלי שום חכמות והשכלות כלל, עד שיקשר את דעתו אל לבו, ואת שכלו אל הרגש, וירגיש טעם אחר בחייו לגמרי, ודבר זה יגלה משיח צדקנו לכל העולם כולו, כי אז יתקיים (צפניה ג' ט')

"כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם הוי"ה לעבדו שכם אחד", כי הוא יגלה את אמתת מציאותו יתברך בגילוי רב כזה, עד שכולם יבינו ויראו וישכילו שאין בלעדיו יתברך כלל, כמו שכתוב (ישעיה י"א ט')

"כי מלאה הארץ דעה את הוי"ה כמים לים מכסים", וכתיב (שם נ"ב ח')

"כי עין בעין יראו בשוב הוי"ה ציון", כי אז יהיה גילוי אלקות במדריגה עליונה כזו, עד שכל אחד יכיר את הקדוש ברוך הוא פנים אל פנים, ויוכל לדבר עמו יתברך כאשר ידבר איש אל רעהו.

נתקרב אל אנשי שלומינו באומן בחור בשם נטע גורליק הי"ד, והקומוניסטים ימ"ש תפסו אותו ושלחו אותו לארץ גזירה לסיביר לשלוש שנים, והוא עסק הרבה בשיחה בינו לבין קונו, ובכל לילה יצא החוצה וצעק להקדוש ברוך הוא שישמור אותו מכל רע וכו' וכו', והקדוש ברוך הוא סיבב שימצא חן בעיני הרשעים, ולכן נתנו לו עבודה פנימית, היינו שהיה צריך להיות תמיד בפנים להביא עצים ולחמם את חדרי המשרדים, וכן להביא לרשעים שתיה חמה וכו', וכך לא היה צריך לעבוד עבודת פרך, והנה היתה שם בחורה גויה בת של כומר שגם כן שלחו אותה לסיביר, וגם היא עבדה בעבודה פנימית, והיות שבלילה לא היו צריכים לעבוד רק לישון, אז כל לילה היא הסיתה אותו לעבירה, כי הוא היה בחור מאד יפה, אבל היות שהיה מקורב אל רביז"ל, יצא בכל לילה החוצה לשדה וצעק להקדוש ברוך הוא "רבונו של עולם תציל אותי מעבירה, ואם לא אוכל לעמוד בנסיון, תעקור את לבי על המקום הזה, כי עדיף לי למות מלעבור חס ושלום עבירה", וכך היה לילה אחר לילה, היא לא עזבה אותו, והוא בכל לילה יצא החוצה וצעק להקדוש ברוך הוא שיציל אותו שלא יכשל חס ושלום בשום עבירה וכו' וכו', וכשעברו השלוש השנים שהיה בגלות שמה שחררו אותו, והיות שהוא שירת אותם במשך כל השנים מאד מאד טוב, אזי עשו לכבודו מסיבת פרידה, ועלתה על הבמה הגויה והכריזה "אם יש בעולם בחור צדיק – זה הבחור", כי היא ידעה את האמת איך שהיא פיתתה אותו כל השנים והוא לא נשמע אליה, והבחור הזה חזר לאומן, ואנשי שלומינו לא האמינו מה שראו, כי ידעו שאת מי ששלחו לארץ גזירה כבר אף פעם לא יחזור, והנה הבחור חזר בריא ושלם, ושאלו אותו מה זה ועל מה זה, וסיפר להם את כל הסיפור מה שעבר עליו במשך השלוש שנים.

וסיפר לי אחד מאנשי שלומינו שהוא היה באותו מעמד שכל אנשי שלומינו בכו וזלגו דמעות וכו', איך בחור צעיר כמוהו שיוכל לעמוד בנסיון כל כך קשה במשך שלוש שנים, ושאלו אותו על זה איך יתכן? ענה ואמר: אם הייתי הולך רק עם השכל וכו', או עם הרגש וכו', הייתי מזמן נופל בפח, אלא יצאתי בחוץ וצעקתי בקולי קולות להקדוש ברוך הוא שיוציא אותי מזה העולם אם אני צריך לעבור עבירה, וזה מה שעזר לו להינצל, רואים מזה, כשאדם עוסק בשיחה בינו לבין קונו, על ידי זה מקשר את הדעת אל הלב, ואת השכל אל הרגש, ובא אל דעת אמיתית להכיר את הבורא יתברך שמו, כמו שאמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ע"ב) אם יש לאדם את הדעת אמיתי שמכיר בגדולת אדונינו יתברך שמו, אפילו שתתבע אותו אשה במקום סתר, הוא יוכל להתגבר על הכל.

אשרי מי שהולך בדרכו של רביז"ל בלי שום חכמות והשכלות כלל, רק מתבודד בכל יום אליו יתברך, ועל ידי זה ילך לבטח כל ימי חייו.

המאחל לך ברכה והצלחה מן השמים