השבוע נפטר בפתאומיות חבר שלנו. מה המסר עבורנו?

שאלה:

מאת אדיר משה:

שלום לכבוד הצדיק שליט"א.
השבוע נפטר בפתאומיות חבר שלנו מהתקף לב. מה השם רוצה להגיד לנו?
ובלי קשר לדבר הזה – יש לי הרהורי כפירה ואני מנסה לברוח מהם. איך אפשר לחזק את האמונה?

השאלה הופנתה דרך מערכת 'ברסלב סיטי' ללשכת כ"ק מוהרא"ש שליט"א, הצדיק מיבנאל, אשר השיב במכתב נפלא.

תשובה:

בעזה"י יום א' לסדר יתרו י"א שבט ה'תשע"ד

שלום וברכה אל אדיר משה נ"י

לנכון קבלתי את מכתבך.

חכמינו הקדושים אמרו (עירובין י"ט.) רשעים – אפילו על פתחו של גיהנם אינם חוזרין בתשובה, שנאמר (ישעיה ס"ו כ"ד) "ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי" וגו', ורביז"ל אמר (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן רע"ד) דע, שיש רשעים שעובדים ויגעים כל ימיהם כדי לעקור עצמן מהשם יתברך ומתורתו לגמרי, כי הנקודה הקדושה של קדושת ישראל שיש עדיין בתוכם, אף על פי שהם רשעים גמורים, היא מבלבלת אותם, ומביאה בהם הרהורי תשובה ויראה מאימת הדין הגדול, ומחמת זה אין להם תענוג מהעבירות והתאוות שלהם, על כן הם מתאוים ויגעים כדי שיגיעו לכפירה גמורה בדעתם, חס ושלום, באופן שלא יהיה להם עוד צד ספק לנטות אל האמת, אבל צריכים לזה יגיעה גדולה מאד מאד כמה וכמה שנים רחמנא ליצלן, רחמנא לישזבן, כי היהדות שבהם אינה מנחת אותם ומבלבלת אותם תמיד וכו', עיין שם.

כי הנשמה של בר ישראל היא היא האמונה, ולכן ככל שאדם מתחזק יותר ויותר באמונה פשוטה בו יתברך, על ידי זה מאירה בו נשמתו בהארה נוראה ונפלאה מאד, עד שגדולי מובחרי הצדיקים כל כך חזקים באמונה, שרואים את אלוקותו יתברך פנים אל פנים, כמו שאמר הנביא (ישעיה ו' א') "ואראה את אדנ"י יושב על כסא רם ונשא", ואמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ס"ב) שהמאמין האמיתי הוא רואה במו עיניו במה שמאמין, ולכן גדולי מובחרי הצדיקים שכל כך הכניסו את עצמם באמונה פשוטה בו יתברך, אזי הם רואים את אלקותו יתברך המחייה אותם, ומחייה את כל הבריאה כולה, ומוהרנ"ת ז"ל אמר שגם כל הנביאים לא ראו את נבואתם אלא על ידי תוקף האמונה שהיתה להם, וכמו שכתוב אצל יחזקאל הנביא (יחזקאל א' א') נ'פתחו ה'שמים ו'אראה מ'ראות א'לקים, שזה ראשי תיבות אמונ"ה, כי דייקא על ידי תוקף האמונה נפתחו להם השמים ושמי השמים.

והנה, החכם מכל אדם אומר (קהלת ז' ב') "טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה באשר הוא סוף כל האדם והחי יתן אל לבו", היינו שאדם צריך לדעת שאנחנו בזה העולם רק בדרך מעבר, ולא יודעים מתי יקראו אותנו חזרה וכו', אבל כל אחד מוכרח למות, כמו שכתוב (בראשית ג' י"ט) "כי עפר אתה ואל עפר תשוב", ולכן כשקורה מקרה שחבר נפטר פתאום, אזי צריכים להתעורר בתשובה, כי הנה ביום מהימים גם אנחנו בתור וכו', כמאמרם ז"ל (שבת ק"ו.) אחד מבני חבורה שמת תדאג כל החבורה כולה.

ומה קורה לבסוף? שבמקום להתעורר בתשובה להזדעזע מרוב פחד מי יודע אם אני לא הבא בתור? אזי עוד נכנסות מחשבות של כפירות באדם וכו', ולא מתבייש להגיד שהוא כופר וכו', ולא בחינם שאמרו חכמינו הקדושים (שבת ל"א:) מאי דכתיב (תהלים מ"ד י"ד) "זה דרכם כסל למו"? יודעין רשעים שדרכם למיתה ויש להם חלב על כסלם. שמא תאמר שכחה היא מהן? תלמוד לומר "ואחריהם בפיהם ירצו סלה"; שמדברים מזה, היינו מיום המוות, אבל הם חושבים שיש "חברה של מתים" אבל הוא לא שייך לחברה הזו, ומזה רואים שיש כל כך הרבה אנשים שגונבים וגוזלים ועושקים את הציבור ועושים עוול לשני, ולא רוצים אפילו לחשוב כי פתאום יבוא יומם וכו', ולכן אשרי אדם שזוכה לחזור בתשובה שלימה, ובפרט כששומע איזה מקרה מזעזע שקורה בעולם וכו', או שחבר נפטר פתאום וכו', שזה צריך לקרב אותו יותר ויותר אל הקדוש ברוך הוא, ושב ורפא לו.

המאחל לך ברכה והצלחה מן השמים